האם טרייסי מקגריידי יכול להתניע את הקריירה מחדש?

השבוע ה-NBA פינק אותנו בשני מלפפונים לא רעים - טרייסי מקגריידי חתם בדטרויט וטרייד שמערב ארבע קבוצות, שבו ניגע בהמשך. אף אחד מהם לא יכריע את גורל האליפות בעונה הקרובה, אפילו לא בטוח שמישהי מחמש הקבוצות המעורבות תהיה בפלייאוף, אבל מדובר בשני מהלכים מעניינים שמראים על כיוונים של כמה מהקבוצות בליגה.

ההגעה של טימאק לפיסטונס הייתה יכולה להיות הרבה יותר מרגשת אם היינו ב-2004, אז הוא היה אחד השחקנים הטובים בעולם והיא האלופה. שש שנים לאחר מכן, מדובר קודם כל בסיפור עצוב שממחיש לאן השחקן המוכשר והקבוצה המצוינת הידרדרו - הקבוצה ה-24 בטיבה בליגה בעונה שעברה החתימה שחקן שקלע 8 נקודות למשחק באותה עונה, על חוזה מינימום של ותיקים. האם בכל זאת יש סיכוי לראות את טימאק חוזר לגדולתו ומחזיר את דטרויט לצמרת?

אסור לשכוח שמדובר בשחקן בן 31, צעיר כמעט בשנה מקובי בריאנט. הוא כמעט לא שיחק בשנתיים האחרונות בגלל פציעות, אבל אם הגוף שלו יחזור לתפקד, הוא עשוי להפוך לאחת מהפתעות העונה. הפיסטונס בונים על הצוות הרפואי שלהם, שנחשב לאחד מהטובים בליגה ועשה כבר עבודת שיקום מרשימה עם אנטוניו מקדייס, שיצליח להחזיר את מקגריידי קרוב ליכולת השיא שלו ולשמר אותו כך.

צריך להיות מאוד אופטימיים כדי להאמין בכך. הגוף של טימאק הוא אחד הבעייתיים ביותר ב-NBA, בעיות גב ליוו אותו לכל אורך הקריירה וגרמו לו לדבר על אפשרות של פרישה לפני כמה שנים אם המצב לא ישתפר. לפני כשנה וחצי הוא גם עבר ניתוח בברך כדי לוודא ששום חלק מפעולת העלייה לקליעה לא ילך לו בקלות. ואכן, הקליעה שלו היא הנפגעת העיקרית. טימאק גם כך לא היה קלע של אחוזים גבוהים במהלך הקריירה, אך כששיחק בשנתיים האחרונות הוא לא הצליח להגיע גם ל-40 אחוזים מהשדה.

הגרסה האופטימית הריאלית היא שטימאק יחזור להיות שחקן אפקטיבי, אך לא ככוכב וכסקורר המוביל אלא כשחקן משני. שתי שאלות מיד קופצות כאן. הראשונה היא האם דטרויט זה המקום הנכון לקאמבק מהסוג הזה. לפיסטונס יש כבר שלושה שחקנים טובים בעמדות הכנף - ריפ המילטון, בן גורדון וטיישון פרינס. כרגע למקגריידי אין מה למכור ביחס אליהם.

יש תקדימים לכוכבים שהצליחו לקחת על עצמם תפקידים משניים ולחזור בהצלחה לבמה המרכזית. אך תמיד זה קרה בקבוצות חזקות שהיו זקוקות למימד נוסף. דטרויט היא אולי הקבוצה התקועה ביותר ב-NBA - היא לא טובה כרגע, ולא הולכת להיות טובה בעתיד הנראה לעין. המקסימום שהיא יכולה להוות עבור טימאק זה מקפצה, מקום להוכיח בו שלא נס לחו ושכדאי גם לקבוצות רציניות יותר להתעניין בו.

השאלה השנייה היא אם מקגריידי מסוגל לבצע את השינוי המנטלי מכוכב לשחקן משני. תחושת הבטן היא שלא - הוא אף פעם לא היה שחקן שיודע להיות חלק מקבוצה. את שנת השיא האישית שלו הוא העביר בקבוצה הגרועה בליגה, הוא משחק בקצב משלו, שלא מאפשר למשחק הקבוצתי לשטוף, הוא מייצר את מצבי הזריקות שלו לעצמו ואחוזי הקליעה שלו לא מספיק טובים בכדי להפוך לשחקן משלים אפקטיבי שניזון מאחרים. השינוי שטימאק יצטרך לעבור כדי להפוך לרול פלייר מוצלח הוא עצום, ככל הנראה גדול מדי.

אך ניסיון העבר מוכיח שזו אחת הנקודות בהן ניתן לצפות לבלתי צפוי. ברשימת השחקנים שביצעו קאמבקים כשחקני משנה ניתן למצוא כמה יחסית צפויים כמו גרנט היל, שהקבוצתיות והאינטליגנציה שלו נשארו גם כשהגוף דעך, ומקדייס שידע לשמר כמה מהתכונות היעילות שלו, אך גם כמה מהאחרונים שהיינו מצפים מהם לעשות את הסוויץ'.

אוהדי דאלאס יכולים לספר על התרומה המפתיעה שהם קיבלו מניק ואן אקסל, שהפך אצלם מכוכב מרגיז של קבוצות קטנות לשחקן השישי האולטימטיבי. במקרה שלו כל מה שהוא היה צריך לעשות זה את אותו הדבר רק במנות קטנות וברגעים הנכונים- משחקי פלייאוף מכריעים. גמר 2006 הפגיש בין שני שחקנים שכולם כבר התייאשו מהאפשרות שיגיעו למעמד הזה - מהצד של דאלאס זה היה ג'רי סטקהאוס שהשתחל לעמדת הרול פלייר הקלאסי שעולה מהספסל, מיאמי הציגה את אנטואן ווקר בתפקיד מספר 3 של דווין וויד ושאקיל אוניל, והוא אפילו עשה עבודה לא רעה בתפקיד הזה. בסופו של הגמר ווקר, אחד הכוכבים המעצבנים והפחות יעילים מאז ומעולם, השיג טבעת אליפות.

טימאק בשיאו היה טוב יותר מכל אחד מהשלושה האלה, אבל אף אחד מהם לא עבר סדרת פציעות כמו שלו. אם הוא יצליח לשקם את עצמו, הוא יצטרך לאמץ את אחד משלושת המודלים האלה - שחקן שישי שמייצר הרבה נקודות במעט זמן כמו ואן אקסל, אופציה התקפית שלישית בקבוצה של שני כוכבים והגנה חזקה כמו ווקר, או שיפור משמעותי בסט שוטינג והגנה אישית ומעבר לעמדת שחקן משני לכל דבר כמו סטקהאוס. דטרויט יכולה להיות תחנת מעבר בה הוא יתמקצע באחד מהמודלים האלה. אך רוב הסיכויים הם שזה לא יקרה - הגוף ימשיך לעצור אותו כל פעם שנדמה שהוא מתקדם, הדעיכה תימשך ובסופו של דבר יימאס לו.

טרייד מרובע כמעט תמיד יהיה מעניין. למרות שהטרייד הנוכחי לא שינה באופן משמעותי את מאזן הכוחות בליגה, הוא בהחלט חשוב ויכולות להיות לו השלכות עתידיות מעניינות. נקודת המוצא שלו היא הרצון של ראשי ניו אורלינס להוכיח לכריס פול שהם מנסים לבנות לו קבוצה ראויה, וההבנה שלהם שלשם כך הם צריכים לוותר על הפוינט גארד המחליף המוכשר דארן קוליסון. מהרגע שהם החליטו להילחם על פול, זו הייתה החלטה מתבקשת.

ההורנטס קיבלו את טרבור אריזה - בהחלט שיפור משמעותי בעמדת שחקני הכנף שלהם. מאוד יכול להיות שהפוטנציאל העצום שקוליסון הראה בעונה שעברה היה יכול להשיג להם חיזוק משמעותי יותר, אבל אריזה הוא בסך הכל הימור לא רע, שמספק מה שההורנטס זקוקים לו - אנרגיות, הגנה, ריצה ויכולת התקפית לא רעה. ליד פול, אריזה לא יצטרך ליזום מעבר ליכולותיו כפי שעשה ביוסטון בעונה שעברה ויחזור לתפקיד דומה ומעט משופר לזה שהיה לו בלייקרס: רול פלייר משודרג שיכול לעשות את ההבדל בלא מעט משחקים.

יחד עם מרקוס תורנטון המבטיח, והמצטרף הנוסף מרקו בלינלי, ההצטרפות של אריזה תוודא שהיכולת ההתקפית של שחקני הכנף של ההורנטס תעבור שדרוג משמעותי, ובעיר הג'אז יעמידו את אחת החמישיות ההתקפיות הטובות בליגה.

מבחינה הגנתית, אריזה ואוקאפור הם שני שומרים אישיים טובים בעמדות שלהם, וההגנה של ניו אורלינס תהפוך לכזו המבוססת יותר על יכולות אישיות. פול ואריזה יהיו גם שניים מהחוטפים הטובים בליגה ובכך יאפשרו לקבוצה לרוץ, ולאריזה עצמו לייצר נקודות קלות. השוויוניות היחסית במערב מהמקום השני והלאה גורמת לכך שעונה בריאה של פול עשויה להחזיר את ההורנטס לאיזור הצמרת במערב, ואסור לשכוח שהם יכולים גם להשתמש בחוזה הגמור של פז'ה סטויאקוביץ' כדי להמשיך ולהתחזק.

המרוויחה הגדולה השנייה מהטרייד היא קבוצה שמזמן לא קיבלה בשורה טובה - אינדיאנה. הפייסרס הביאו פוינט גארד שעשוי להתברר כטוב ביותר במחזור של פוינט גארדים מצוינים בתמורה לחוזה גמור. הם סתמו בור גדול בשם "אכזבה מטי.ג'יי. פורד" ויעמידו בעונה הקרובה סגל עם הרבה מאוד פוטנציאל לעתיד. לארי בירד ביצע כאן בקלות את המהלך הטוב ביותר שלו בשנים האחרונות - הוא ויתר על אחד מהרבה חוזים גמורים שיש לו, והביא את אחד השמות החמים של הקיץ בדיוק לעמדה שהקבוצה שלו צריכה. יחד עם רוי היברט, שמתפתח לסנטר לגיטימי ולמעלה מזה, ברנדון ראש, טיילור האנסבורו והרוקי פול ג'ורג', בירד בנה סביב דני גריינג'ר סגל צעיר ומעניין שיכול למשוך שחקני פנים חופשיים בקיץ (ויהיו לא מעט כאלה), כדי להשלים את הפאזל ולהחזיר את הפייסרס למחוזות הרלוונטיות.

שתי הצלעות הנוספות בטרייד הרוויחו פחות. ליוסטון זה היה חסכון כלכלי נטו. אריזה פחות אפקטיבי כשקווין מרטין ושיין באטייה כבר נמצאים וקורטני לי ייתן 80 אחוז ממה שהוא נותן בהרבה פחות כסף ועם סיכוי קל להתפתח לשחקן משמעותי. ניו ג'רזי הביאה את טרוי מרפי - שחקן פנים משמעותי שישלים טוב את ברוק לופז ויאפשר לרוקי דריק פייבורס להתפתח בקצב שלו, אבל אולי הם הביאו את מרפי יותר בגלל החוזה הגמור שיוכל להוות אטרקציה לטרייד במהלך העונה. לעומת יוסטון, לנטס כרגע אין כל כוונה לחסוך והם מנסים לצבור נכסים שיעזרו להם להתקדם. חוזה גמור של 12 מליון דולר זה בהחלט נכס משמעותי.