וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סמית' ורייס - לא אותו דבר

אריאל גרייזס

8.8.2010 / 18:43

הכניסה של שניהם להיכל לא הייתה מוטלת בספק, אבל אחד נשאר שם בשביל המשחק והשני בשביל השיא. הבלוג של גרייזס

הלילה הוכנסו להיכל התהילה שני שחקנים שההצבעה בעניין שלהם היתה עניין טכני ותו לא. ג'רי רייס חתום על כמעט כל שיא אפשרי לרסיבר (רנדי מוס גנב לו את השיא העונתי לפני שלוש שנים, אבל צריך לזכור שרייס עשה את זה בעונה מקוצרת) ואמט סמית' חתום על שיא היארדים הכוללים, כנראה שיא הריצה החשוב מכולם, זה שהוחזק בזמנו על ידי ג'ים בראון האגדי ו-וולטר פייטון (סוויטנס) האגדי טיפה פחות.

ביל סימונס טען בזמנו שלהיכל התהילה צריכות להיות כמה קומות, כי לא יכול להיות שג'ו מונטנה יישב באותה קומה, למשל, עם טרוי אייקמן. אבל גם אם לוקחים את תיאורית הקומות של סימונס, הרי ששני השחקנים הללו שייכים לקומה הגבוהה ביותר בהיכל – שניהם היו הטובים ביותר בעמדתם לאורך מרבית הקריירה שלהם, לשניהם שלושה גביעי לומברדי ושניהם זכו בסופרבול MVP – בנוסף לכל השיאים שציינו קודם.

עוד דבר שמאפיין את השניים, הוא העובדה ששניהם משכו את הקריירה שלהם טיפ-טיפה יותר מדי, גם אם זה אומר לעשות את זה בקבוצות אחרות, אחרי שהקבוצות שבהן הפכו לסמל ויתרו עליהם. אם זה רייס בסיאטל (הוא שיחק גם באוקלנד, אבל שם הוא עדיין נראה לא רע ועזר להם להגיע לסופרבול), ואם זה סמית' באריזונה, שבמדיה בעצם שבר את השיא הנחשק.

בין אמט לסנדרס

בליגה שהופכת יותר ויותר pass-oriented בשנים האחרונות, בהחלט יש מצב שיבוא רסיבר וישבור חלק או כל השיאים של רייס – שיא הט"ד לעונה הרי נראה בלתי מחיק אך לפני עשור ותראו מה קרה לו. את השיא של סמית', לעומת זאת, קשה לראות מישהו שובר אי פעם, פשוט כי המשחק היום שונה – קבוצות גם מוסרות יותר וגם מעדיפות לחלק את הנשיאות בין מספר רצים, מה שהופך את המשימה לעבור את רף 18 אלף היארדים לכמעט בלתי אפשרי. ועדיין, בצורה אירונית משהו, כשאני מסתכל על השניים האלו, רייס הוא שנתפס בעיניי כזה שאף אחד בחיים לא יצליח להשתוות אליו, בעוד סמית' תמיד ייצטרך להתמודד על תואר הגדול מכולם עם בראון, סוויטנס ואחרים (בארי סאנדרס, למשל) – וכנראה גם יפסיד.

אולי זאת סתם ההטיה שלי בעד רייס ששיחק בפורטי ניינרס – הקבוצה שבזכותה אני אוהב פוטבול – לעומת סמית' ששיחק בקאובויס השנואים, אבל אני ממש לא בטוח שזה רק זה. אם רייס קבע את כל השיאים שלו עוד כשהיה בשיאו, הרי שסמית' משך ממש בכוח ואפילו עבר לאריזונה רק כדי לשבור את השיא של פייטון (אריזונה!), שיא שההרגשה אצל כל חובבי הפוטבול היא שאם בארי סנדרס לא היה פורש הוא היה שובר אותו עוד קודם. אצל סמית' ההרגשה (וייתכן בהחלט שזה סובייקטיבי בלבד) היא שהוא היה חלק ממכונה – מכונה פוטבול אדירה, בלי ספק – אבל עדיין מכונה, שבה כל אחד תרם את חלקו, אבל קשה היה להרגיש כשאתה צופה בו שאתה רואה משהו באמת מיוחד (תחושה שסאנדרס, למשל, דווקא כן נתן לך).

אם הייתי צריך לסכם את זה במשפט אחד, הייתי אומר שכשיבוא היום ואני אהיה זקן וחולה, אני אוכל לספר לנכדים שיצא לי לראות את ג'רי רייס הגדול תופס כדורים. קשה לי לראות את עצמי יושב ומספר על אמט סמית'.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully