סופוקליס שחורציאניטיס תמיד היה מיוחד. הוא נולד בקמרון, לאם קמרונית ולאב יווני. בילדותו עבר עם משפחתו ליוון, וחי בעיר קבאלה. באחד הראיונות סיפר שכבר כילד הרגיש שונה, אחר, בשל מימדיו וצבע עורו, ושידע מגיל צעיר כי אין אפשרות שלא יבחינו בו. הוא אמר שכל חייו חי בתחושה שכולם נועצים בו מבטים, שעוקבים אחריו לכל מקום. בגלל שמבחינה חיצונית היה כה יוצא דופן, תמיד הבחינו מה הוא אומר, איך הוא מתנהג ומה הוא אוכל. הוא קיבל הרבה תשומת לב.
ברוך הבא לעיר הבילויים
בגיל 16 עבר סופוקליס לסלוניקי. איריאקליס הייתה קבוצתו הראשונה. משם עבר לעונה אחת בקאנטו האיטלקית וחזר ליוון, לעונה באריס סלוניקי, ובקיץ 2005 החל הרומן שלו עם אולימפיאקוס. מאמן הקבוצה אז היה יונאס קזלאוסקאס, וסופוקליס הצעיר נתן עונה מצוינת, בדיעבד הטובה ביותר שלו במועדון. הוא היה עקבי, התנהל כמו מקצוען ולא החמיץ אף אימון. עוד קודם לכן הכירו אותו רוב אנשי הכדורסל באירופה, אך אחרי עונת 2005/6 אף אחד כבר לא יכול היה להתעלם ממי שזכה לכינוי 'בייבי שאק'. הציפיות ממנו היו עצומות, וחלומותיו שלו היו בהתאם.
אם יש דבר אחד שאני יכול לומר היום על סופוקליס, אחרי לא מעט שנות היכרות, זה שמדובר באדם מאוד חכם. הוא לא עונה לטייפקאסט של הספורטאי הממוצע. האינטליגנציה שלו יוצאת דופן, ואולי היא, והעובדה שמדובר באחד האנשים הרגישים שהכרתי, הייתה מקור לצרות שפקדו אותו בשנים האחרונות. שתי בעיות עיקריות יש לשחורציאניטיס: הראשונה היא יצר הרס עצמי אחרי תקופה טובה בדרך כלל הגיעה הנפילה. קשה לסופוקליס לשלוט ברגשות שלו.
בניגוד לאנשים אחרים, שנקלעים לתקופה רעה ויודעים בדרך כלל לצאת ממנה, שחורציאניטיס תמיד היה איש של מצבי קיצון. לכן העליות שלו הן נסיקות, והנפילות שלו הן התרסקויות. וכשסופוקליס מתרסק, זה אומר שהוא מתחיל לאכול ולשתות ולבלות. הגוף שלו עצום, ולכן בתקופה של כמה שבועות, בלי להרגיש כמעט, סופוקליס מסוגל להעלות 30 קילו. ואז קשה לו לרוץ, וקשה לו לחזור להתאמן, והוא יוצא מאיזון. מצד שני, כשהוא לוקח את עצמו בידיים, אין לו בעיה להשיל את המשקל העודף באותו פרק זמן.
לפיני גרשון לא היה כוח
הבעיה האחרת של סופוקליס היא נטייה למצבי רוח קיצוניים. זה אדם שרגע אחד יכול להתנהג כמו החבר הכי טוב שלך, וברגע השני להתעלם ממך לחלוטין. אני זוכר תקופות באולימפיאקוס שבהן יום אחד היה מופיע לאימון ומתנהג כמו הבחור החביב ביותר, ולמחרת לא דיבר עם איש. וקרה לא פעם שיום אחד הגיע לאימון והתנהג כמו מקצוען מהשורה הראשונה, ולמחרת התנהג אחרת לגמרי. איש לא הצליח להיכנס לראש שלו.
מי שאולי אחראי לשינוי הגדול ביותר שחל בשחורציאניטיס הוא דווקא פיני גרשון. כשגרשון הגיע לאולימפיאקוס בקיץ 2006, הוא אמר לשחקנים: אתם מקצוענים, שחקני כדורסל, ואתם תמיד צריכים להיות מוכנים. אם בתקופתו של קזלאוסקאס שחורציאניטיס הרגיש קיבל טיפול מיוחד, עדין, הרי שגרשון, שדוגל בשיטה של מאמני הכדורסל האמריקאים שבה אין כמעט מקום לפסיכולוגיה ורגשות התייחס לסופו כמו לעוד שחקן ממוצע, וסופוקליס שקע.
באולימפיאקוס כולם ידעו מי שרוצה לקבל את סופו מוכן, יהיה חייב להשגיח עליו. לתת לו יחס שונה. אבל זה לא קרה בתקופה של פיני, ולכן תוך זמן קצר סופוקליס יצא מאיזון, לא הגיע לאימונים, התחיל לאכול ובשיא הגיע למשקל של 200 קילו. גרשון לא רצה לראות אותו בסגל, ולמעשה למספר חודשים שחורציאניטיס היה במן תקופה של פסק-זמן מכדורסל. זאת הייתה אולי תקופת השפל הגדולה ביותר שלו: סופוקליס לא יכול היה לרוץ, ומובן שלא היה בו שום תועלת מקצועית לאולימפיאקוס.
על השופטים בישראל שמעת?
מי שעמדו לצידו של שחורציאניטיס ברגעים הקשים היו אמו, אחיו אלכסנדרוס, סוכנו והאחים אגילופולוס, בעלי אולימפיאקוס. הם לחצו עליו לחזור, ובסופו של דבר הצליחו לשכנע אותו לצאת לקליניקה מיוחדת בשוויץ. סופוקליס שהה שם ארבעה חודשים, ויחד עם צוות מיוחד של פסיכולוגים, תזונאים ומאמני כדורסל אישיים הצליח גם לעבוד על הבעיות המנטאליות שלו, וגם להשיל ממשקלו 45 קילו ולשוב למימדים הרגילים שלו. הוא עבד משש בבוקר ועד שמונה בערב, והצליח להרגיע גם את הגוף וגם את הנפש.
סופוקליס חזר ליוון אדם אחר. בשנה וחצי שעברו מאז הוא נראה אחרת; ביורובאסקט בפולין הוא שיחק נהדר במדי נבחרת יוון, ובעונה שעברה, לראשונה מאז 2006, סיים עונה ללא שהחמיץ אף אימון. אולימפיאקוס החליטה לחתוך את סופוקליס הקיץ בגלל שבשורה התחתונה, החבילה הזאת הייתה גדולה מדי עבורה. סופוקליס זה תיק כבד, תרתי משמע הוא דורש הרבה תשומת לב, הרבה ליטופים, והבעלים של הקבוצה החליטו שכל הכסף והאנרגיות שהושקעו בסופוקליס בשנים האחרונות לא הניבו תוצרת מספיקה. הם ניסו לדמיין כיצד זה יראה בעוד מספר שנים, והחליטו שמדובר בהשקעה לא כדאית.
באולימפיאקוס, למרות החלומות, סופוקליס לא הצליח לבצע את הפריצה הגדולה באמת. גם אם הצליח לחבר שניים, שלושה או ארבעה משחקים טובים, הנפילה תמיד הגיעה. זה היה מן גלגל: ברגע שסופוקליס נכנס לתקופה טובה ויצר ציפיות, הוא קרס תחתן וחזר לתחתית. למיטב הבנתי, במכבי אמור סופוקליס לשמש כסנטר מוביל. אני רואה שלוש בעיות בשידוך הזה:
הראשונה: בישראל כולם מדברים על מכבי, הלחץ בקבוצה הזאת תמיד גדול, ואתם כבר מבינים שסופוקליס לא תמיד מגיב טוב ללחץ. הסיבה השניה: מעולם, לכל אורך הקריירה שלו, סופוקליס לא סיים עונה עם יותר מ-20 דקות משחק בממוצע. והשלישית: הרבה תלוי בדרך שבה יגיבו אליו השופטים בישראל. השופטים ביוון לא תמיד הסתדרו איתו, או למעשה, הוא לא תמיד הסתדר איתם בגלל הגוף הגדול והאגרסיביות שבה הוא משחק, הרבה פעמים קרה שנשרקו לחובתו שתיים או שלוש עבירות מהירות, בהגנה או בהתקפה, וכשזה קרה, ידעת שסופוקליס ייצא מאיזון ושהמשחק אבוד עבורו. כדי שיצליח, יהיה חשוב מאוד שיקבל כבוד מהשופטים, כשחקן של מכבי. אחרת, יהיה לו קשה.
מבחינה מקצועית, כשסופוקליס מפוקס הוא כמעט בלתי-עציר. יחסית לגודל שלו הוא מהיר באופן דמיוני כמעט, ויש לו המון מהלכים בהתקפה. גם בהגנה הוא זז מהר משאנשים עשויים לחשוב. אבל הבעיה העיקרית שלו היא אחוזי הקליעה מהעונשין בגלל שבאחד על אחד אי-אפשר כמעט למנוע ממנו לסיים בנקודות, הרבה קבוצות מעדיפות פשוט להרביץ לו ולשלוח אותו לקו. באימונים סופוקליס שחקן של 90% מהעונשין, אבל במשחק, עם כל הלחץ, האחוזים שלו צונחים לאזור ה-50%. זו עוד דוגמה לרגישות הגדולה שלו, ולכך שמדובר בשחקן שקם ונופל על המנטאליות שלו.
אם מכבי תעבוד קשה בשביל לשמור עליו, תיצור סביבו צוות שיגונן, יעטוף וילטף אותו 24 שעות ביממה, יש למכבי אפשרות להרוויח שחקן מצוין. מצד שני, אם מכבי תחשוב ששחורציאניטיס יכול לקבל יחס של שחקן רגיל, היא תועמד במהירות על טעותה. קצת כמו תינוק, סופוקליס צריך שכולם יהיו סביבו. שירגיש חשוב ואהוב. אבל אם זה יקרה, אולי הפוטנציאל של סופוקליס סוף-סוף יתממש. חשוב להדגיש שמאז שחזר משוויץ, סופוקליס השתנה. הוא אדם אחר. אבל עדיין, למרות הכל, הוא נותר חידה. הוא עדיין בלתי-צפוי. מעניין יהיה לראות על איזה צד הפעם הוא יתעורר בבוקר.
* ניקוס ורלאס מכסה את קבוצת הכדורסל של אולימפיאקוס עבור היומון "צ'מפיון".