הגדול מכולם

לא אחת, כאשר נשאל חוליו גרונדונה האם הוא מתכוון לעזוב בשלב מסוים את תפקידו כנשיא התאחדות הכדורגל של ארגנטינה, הוא מספק את תשובתו הקבועה: "ההתאחדות היא החיים שלי, ולא אחליפה בעד שום הון שבעולם". אם לא היינו יודעים כמה זמן מכהן גרונדונה בתפקיד, אמירה זו הייתה יכולה להעלות ניחוח של פטריוטיות ושהאיש בעצם פועל מתוך תחושת שליחות מלבבת. בפועל, מדובר באדם שנצמד לכסאו כבר 31 שנה, למרות שהוא לא מצליח להנהיג את הכדורגל הארגנטיני לאופק חדש.

ב-6 לאפריל 2010 חגג חוליו גרונדונה 31 שנים בתפקיד נשיא התאחדות הכדורגל של ארגנטינה. כשהוא נבחר, אי שם ב-1979, במדינה הלטינית היה נהוג שלטון חונטות אימתני, שסולק ב-83' לאחר שבע שנים טראומטיות. מאז כוננה בארגנטינה דמוקרטיה בה התחלפו תשעה נשיאי מדינה, אבל רק אחד – בהתאחדות – שרד, ואל תעזו לבקש ממנו להתפטר או לעזוב בנימוס. הכישלון במונדיאל האחרון בדרום אפריקה, שנבע לא מעט מעוד רעיון כושל של הנשיא - הפעם למנות את דייגו מראדונה למאמן, הביא לא מעט אנשי תקשורת לצאת נגד האיש. למבקריו החדשים והלא שגרתיים, היתה לו תשובה ברורה: "לא אפרוש עד שאמות".

לא רק מראדונה היה רעיון כושל של גרונדונה. מאז 1990, ארגנטינה הגיעה לכל מונדיאל עם מאמן אחר. בכל פעם הוא שולח שפן חדש, אבל בכל פעם הוא נופל רק כדי שמאמן אחר ישלם את המחיר במקומו. את גרונדונה פחות מעניינת העובדה שמאז איטליה 90' לא הצליחה הנבחרת להעפיל לחצי גמר בחמישה מונדיאלים - כישלון בכל קנה מידה עבור מעצמת כדורגל בעלת פס רחב לייצור שחקנים. גם הליגה המקומית בנסיגה מתמדת, אבל אחריות אישית היא הצד הפחות חזק שלו.

גרונדונה אוהב להביט בערגה לאחור, כלפי העבר, שמפואר הרבה יותר מההווה. גרונדונה שנולד ב-1931 ייסד את מועדון ארסנאל משכונת סארנדי ב-1957. לאחר שצבר כוח רב, עבר לקדמת הבמה בהתאחדות, ומונה כאמור לנשיא שנה לאחר הזכייה הראשונה של ארגנטינה בגביע העולם. ההתחלה שלו בתפקיד, לפחות מבחינת תארים, הייתה טובה עם זכייתה של הנבחרת בגביע עולם נוסף (86') עם קרלוס בילארדו כמאמן ודייגו מראדונה כשחקן, כאשר דרכיהם של השלושה ייפגשו שוב ב-2008. ארגנטינה זכתה גם פעמיים רצופות בקופה אמריקה (91' ו-93'), אלא שמאז הנבחרת מצויה בדעיכה מתמדת. אלו ועוד לא מנעו מגרונדונה להמשיך לשרוד שבע הצבעות.

למרות שחוזהו של גרונדונה מסתיים ב-2011, הוא לא מתכוון ללכת. את העובדה שהוא אף מכהן כסגן נשיא פיפ"א (ששלטונה גם הוא מורכב מגווארדיה מזדקנת שלא מוכנה לוותר על הכסאות), הוא מחזיק כקלף מיקוח נגד יריביו. הוא טוען שאף יורש אפשרי לא יצליח להתברג ולהגיע למעמדו במסדרונות התאחדות הכדורגל העולמית.

אין דרך טובה יותר לאמוד את יושרו המקצועי של האיש הכל יכול מאשר לחזור לאותו מונדיאל בדרום אפריקה. ב-29 לאוקטובר 2008, לאחר שנים של דעיכה בגזרת הנבחרת, החליט גרונדונה על מינויו של מראדונה למאמן האלביסלסטה. לכולם כמעט היה ברור שגרונדונה היה זה שקבע וסגר לבד את המינוי של שחקן העבר הסורר. גרונדונה לא מינה את דייגו בגלל כישוריו הנעלים כמאמן, אלא כי רצה לחדש את ההתלהבות סביב הנבחרת. המינוי של מראדונה נתפש בארגנטינה כפוליטי וצעד שיווקי. מהבחינה המקצועית האמין גרונדונה, כמו אחרים, שהכושר והיכולת הפנומנלית של מסי וחבריו יספיקו, וסבר שאם יבנה מעטפת של אנשי מקצוע סביב מראדונה כמו בילארדו, למשל, שמונה למנהל הטכני של הנבחרת, זה אמור להספיק.

מראדונה לא אהב את המינוי של בילארדו מעליו, והצליח להציב לצידו את חבריו, אלחנדרו מנקוסו והקטור אנריקה, כשהשלושה מתעלמים כמעט לחלוטין מבילארדו ודבריו. מראדונה רצה גם את חברו הטוב אוסקר רוג'רי בצוות האימון שהרכיב, אלא שגרונדונה, המסוכסך עם רוג'רי, הטיל וטו. זה בדיוק דפוס ההתנהגות של הנשיא, שמתערב למאמנים ומטיל את צלו על הצד המקצועי. גם עכשיו הוא ניסה להתערב בצוות של מראדונה, דחה את צירופו של רוג'רי, אלא שהפעם המאמן לא השלים עם זה. מצד אחד, ארגנטינה נגמלה ממאמן שכנראה לא היה מוביל אותה לשום מקום, אבל עדיין תקועה עם נשיא שפולש לטריטוריות לא לו.

ואם לא די בגרונדונה אחד, הרי שגם לבנו של חוליו, הומברטו, מקום של כבוד, כשזה מכהן כמנהל מחלקות הנוער של הנבחרות הצעירות של ארגנטינה. מלבד תפקידו הרשמי של הבן, הוא משמש גם כדוברו ושומרו לעת מצוא. "אעמוד על רגליי האחוריות כדי להגן תמיד על אבי", אמר פעם. כשהגזרה בין משפחת גרונדונה למראדונה התחממה לפני המונדיאל, אמר הומברטו על מראדונה: "אני שמח שהוא מאמן את הנבחרת, אבל הוא לא יכול להטיל דופי באבי. אם יתוש עוקץ אותך, אתה לא יכול לתקוף את חוליו".

ב-31 שנות שירותו צבר לעצמו גרונדונה כוח רב. התאחדות זה לא רק הנבחרת, כמובן, אבל ההתנהלות שלו שם מעידה טוב יותר מהכול על ההתנהלות שלו גם בגזרות האחרות. גרונדונה הוא האיש שעל פיו יישק דבר בכל החלטה. הדומיננטיות שלו בכדורגל הארגנטינאי כה גדולה כאשר הוא אחראי גם על חלוקת העוגה בין המועדונים בליגה. רובם הגדול קורס תחת העול הפיננסי, והם אינם יכולים לצאת נגד ההתאחדות והעומד בראשה מכיוון שאלו משמשים להם כמפלט כמעט יחיד מפני כאוס כלכלי.

מי שבכל זאת מרהיב עוז ומתנגד לנשיא הוא ראול גומז, יו"ר ולז סארספילד לשעבר. גומז, שכיהן בין 2002 ל-2005, יצא גם אז בפומבי נגד הנשיא, אלא שנקט משנה זהירות. לאחר שעזב את התפקיד נשאר אחד מראשי האופוזיציה הקטנה נגד גרונדונה. לאחרונה, לאחר הכישלון בדרום אפריקה, התריע מפני גרונדונה בראיון נוקב: "אי אפשר לרשת אותו בתפקיד. ברבות השנים הוא צבר לעצמו יותר מדי כוח, באופן בל יתואר. אין מאמן שיכול להצליח תחתיו בעידן הנוכחי. אפילו קרלוס ביאנצ'י (שמועמד כעת לתפקיד במקום מראדונה – י.ב.) לא רצה לעבוד איתו בעבר.

"אני נלחם כדי שאנשים חדשים יאיישו תפקידים בהתאחדות", הצהיר גומז. "עד שלא ייטלו החלטה רצינית להחליף את הראש, שום דבר לא ישתנה והריקבון ימשיך. דברים יזוזו אם הקהל והמחאה הציבורית יפעלו וירצו לחולל שינוי, כי בהתאחדות זה לא נראה שמישהו רוצה לעשות משהו, הכול שם מונע מאינטרסים. המועדונים לא מתנגדים לו כיוון שהם תלויים בחסדיו, כי ההתאחדות משמשת כמקור המימון שלהם".

בוולז המשיכו עם הקו של גומז, אבל בעדינות רבה יותר כיאה למי שעדיין נמצא באותה סירה. חוליו בלדומר, סגן הנשיא השני של המועדון, אמר: "אנחנו חוזים בתהליך השחתה בכל גילאי הנבחרות ואנחנו צריכים לדעת מה יכול לשנות את המציאות הזו", עם זאת, הוסיף בלדומר: "אני אופטימי לגבי גרונדונה, ראיתי שהוא מאזין לביקורות".

במאמר מושחז לאחר המונדיאל כתב אלחנדרו פאנטינו בעיתון 'אולה': "טור זה נכתב בפאב שממוקם מול בניין ההתאחדות, מקום בו השקט שולט. הכדורגל שלנו אובד עצות ופצוע בצורה אנושה. אי אפשר להמשיך עם תרבות ניהול כזו. מתי גרונדונה יישא באחריות? בנבחרות ובמדינות אחרות אנשים עובדים. אנחנו, לעומת זאת, מלמדים את הצעירים שלנו בנבחרות לזכות ולהביא מדליות, באירופה מלמדים אותם יסודות כדי שישלימו אחר כך את סגל הבוגרים - זו חשיבה קדימה. אל תצפו לניסים בקרוב".

אולי ישועתם של אותם מתנגדים לגרונדונה תגיע ממקום אחר. לאחרונה נפתחה נגדו חקירה בחשד שהוא קשור במימון נסיעתם של ה'בארה בראבס', קבוצות חוליגנים שעשתה את הדרך לדרום אפריקה. אותם אוהדים מגיעים ברובם המכריע ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ובארגנטינה תהו והשמיעו ביקורת נוקבת לגבי העובדה שרבים מהם הצליחו לממן לעצמם טיסה ושהות במדינה האפריקאית. במדינה סבורים שמאחורי אותם אוהדים פעלה יד מכוונת ומקורה בהתאחדות, גרונדונה כנראה, שפעל מאחורי הקלעים כדי לממן את שהותם.

מזכיר הקואליציה בממשל דרש מהנשיא לספק הסברים בקשר לקבוצת האוהדים שטסה עם הנבחרת לדרום אפריקה, והתעמתה אחר כך עם קבוצות אוהדים אחרות, קטטה שגרמה לבסוף למותו של אוהד ארגנטינאי בן 57. "מישהו צריך לקחת אחריות על הנסיעה של אותם אוהדים עם שחקני הנבחרת באותו מטוס", אמר מקור בממשל הארגנטינאי, ששלח רמז עבה מי קשור למקרה. "גביע העולם זה לא תירוץ למקבלי החלטות בכירים להתעלם מסיכונים פוטנציאליים ולעזור לכ-400 אוהדים עם היסטוריה עשירה של אלימות להגיע טורניר. זה היה רק עניין של זמן עד שיהיה שם פיצוץ. הסימנים מובילים לגרונדונה, במידה שהוא קשור לכך יהיה אפשר להטיל עליו סנקציות".

כמו כן, בארגנטינה עולים קולות שקוראים לחקור את השחיתות והכישלון של הספורט בכלל והכדורגל בפרט. זה קורה מפעם לפעם, ומתעורר בעיקר בסמוך לכישלון, כמו במונדיאל, לא דבר שגרונדונה וחבריו לא התמודדו איתו בעבר. נוסף על כך, מספר אנשים מהאופוזיציה בממשלה מעלים תהיות וספקות לגבי הקשר בין נשיאת המדינה כריסטיאנה קירשנר לבין גרונדונה.

רוצים עוד? קבוצה חדשה קמה לה בפייסבוק והיא קוראת לגרודונה להתפטר לאלתר לאחר שנים רבות של שחיתות. לא רק להם נפתחו העיניים אחרי המפלה בדרום אפריקה. לא רק להם ברור מי באמת האשם העיקרי במפלה של מראדונה. לא רק להם ידוע מי הוביל את הרעיון. לא רק להם זכורים רעיונות דומים שלא צלחו. אבל אחרי 31 שנה בתפקיד, צריך לקרות כמעט נס כדי שבראש הכדורגל הארגנטיני המפואר נמצא נשיא אחר עם כיוון אחר. בסופו של דבר, גרונדונה כבר חמק מכישלונות לא פחות גדולים וקבר מתנגדים לא פחות חזקים.