ראול - הרבה יותר מסתם סמל

לכל שחקן בסדר הגודל של ראול מופקים כמה קליפים ביוטיוב שיציגו את 10 הגולים הכי גדולים שלהם. מבט בוהה בקורותיו של השחקן העצום הזה, שעל פני שני עשורים היה הסמל של הכדורגל הספרדי מהצד הלא-קטלוני שלו (גווראדיולה מהצד השני), מגלה שאין שם דריבלים גדולים, ביצועים מבריקים או עדות לאותו ניצוץ שאנחנו רואים ברגליים של כוכבי מדריד אחרים לאורך השנים – זידאן, פיגו או אפילו לאודרופ ומיאטוביץ' בשנים קודמות. גולים של חלוץ רחבה לא ייאמן, עם חוש התמצאות של נווט-קרב, חדות של סכין קצבים וממזריות של בן זונה, לא הקללה – בן זונה אמיתי.

אבל מאות השערים שכבש ראול בריאל מדריד היו לא רק מה שלמעשה הפך את ריאל מדריד לאימפריה שאפשר לאהוב (יחד עם היירו, בימים בהם שיחק), אלא גם סמל לקריירה המופלאה של ראול גונזלס, האיש שעם קצת שכל בצד השני של העיר, היה הופך שחקנים כמו פרננדו טורס לאבק שלו. הצניעות והעקביות שבה ראול הבקיע שערים שבוע אחרי שבוע בליגה, גביע, ליגת האלופות וגם באזור הפחות מצליח הישגית שלו – הנבחרת - היו למעשה העתק מושלם של האופן שבו ראול נתפס מחוץ למגרש: שחקן נטול פוזה אך לא חנפן, עשיר אך לא נהנתן ותמיד נאמן לקהל. כל זה הפך אותו לשחקן האחרון שהמאמן חשב להוריד לספסל, בפעמים המועטות שבכלל היה כדאי לשקול אופציה שכזו.

אלו גם התכונות שהופכות את העזיבה של ראול את מדריד לרגע מרגש ואפילו מכונן. בעידן שבו שחצן נטול סנטימנטים כמו כריסטיאנו רונאלדו שולט בכיפה לצד ילד בפינוק יתר שמלבישים עליו בכוח נעליים לא לו, ראול מייצג את הדרך הנכונה, האינטליגנטית והקטלנית ביותר לייצור כוכב אמיתי בכדורגל העולמי. הצלחתו של ראול להפוך, תחת הלחץ העצום שמביא עמו משחק בריאל מדריד, לחלוץ הרחבה הטוב בעולם עד הפיניש של שבצ'נקו במילאן והשיא של הנרי בארסנל, הייתה השכר שקצר על הדרך המיוחדת והבלתי שגרתית שנקט מאז גיל 17.

נכון, ראול השיג הכל ומוקדם מדי, כך שעד גיל 25 נותר ללא שאיפות בכדורגל הקבוצות, והיה חבר בנבחרות ספרדיות שסבלו מהמתח שבין ריאל לברצלונה ומדור שחקנים מוכשר להדהים, אך לא מנוסה ואכזרי מספיק כדי להגיע לתארים. בנוסף, הלב נשבר לאור החלטתו של לואיס אראגונס להשאירו מחוץ לסגל אליפות אירופה, למרות שאז, בשנת 2008, היה לחלוץ כמו ראול מקום בסגל ולו בכדי שיוכל לקבל את המדליה שהוא כה ראוי לה, אחרי ששוערים כמו זוביזארטה פישלו (המשחק נגד ניגריה במונדיאל 98' כמקרה מייצג) והוא, כמו כל הנבחרת, ספג את הקנס. אבל כל אלה לא סותרים את העובדה שבסופו של דבר, הכדורגל העולמי זקוק לעוד שחקנים גדולים עם דרך הארץ של ראול, מאשר לעוד סטייליסטים במסווה של שחקני כדורגל, שעיקר האנרגיה שלהם יוצאת על סיבובי קניית בגדים ותקיעת מלצריות למרחקים ארוכים. אולי יותר קל להרכיב עבורם קליפים של "עשרת הגולים היפים" ביוטיוב, אבל הרבה יותר קשה להעריץ אותם, כמו את ראול, האיש שתמיד היה שם.