שבע, פלא תבל

ב-14 בפברואר 2008, בדיוק ביום האהבה הנוצרי, ערכה ריאל מדריד מסיבת עיתונאים חגיגית בה הודיע המועדון, בצעד יוצא דופן, על הארכת חוזיהם של שניים מהסמלים הגדולים של המועדון, איקר קסיאס וראול, עד סוף הקריירה. הקפטן המיתולוגי חתם על "החוזה הקל בחיי, ממש תוך כמה דקות" עד 2011, כשעל פי התכנון ההסכם היה מוארך אוטומטית מדי עונה אם השחקן יגיע ל-30 משחקים ובהתאם לרצון שני הצדדים.

שנתיים וחצי חלפו, אנחנו ביולי 2010, בדיוק בט"ו באב, ושוב מסיבת עיתונאים מיוחדת של ריאל מדריד שהזכירה שוב עד כמה הכל בכדורגל נזיל. הפעם החלוץ בן ה-33, עליו אמר אמיליו בוטראגניו כי "ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול", הוא שיזם את הכינוס והודיע בדמעות על פרידה מהמועדון אותו שירת נאמנה במשך 18 שנים, מאז הצטרף למחלקת הנוער משורות היריבה העירונית אתלטיקו מדריד ב-1992. תקופה שאם יש מילה אחת שמגדירה אותה זו המילה "אהבה". אהבה ללא תנאי של השחקן למועדון ושל המועדון לשחקן.

עכשיו ראול עוזב. לפרמיירליג או לבונדסליגה. שאלקה 04 היא ככל הנראה הקבוצה שענתה על רצונותיו של החלוץ המזדקן, שחולם על עונה או שתיים נוספות בליגת האלופות ועל עוד קצת כיבושים בליגה המזכירה מאוד את זו בה הפך למבקיע השלישי בהיסטוריה. במדריד מקווים אוהדים רבים כי במועדון יוקירו את פועלו של הסמל ויפרישו את חולצה מספר 7, חרף העובדה שראול ימשיך לשחק כדורגל במקום אחר וכריסטיאנו רונאלדו משווע ללבוש אותה כדי לחזור להיות CR7. אלא שמדובר בסך הכל באקט סמלי. ריאל מדריד, עוד מהעונה שעברה, היא הקבוצה של רונאלדו ולא של ראול. העברת הבעלות כבר התבצעה ומהיום ריאל תיראה אחרת לגמרי. זהו סופו של עידן.

המעגל של ראול גונזאלס בלאנקו בריאל מדריד, נחתם בדיוק בנקודה בה החל. לה רומרדה. את הבכורה במדים הלבנים ערך ראול באצטדיונה של סראגוסה, ב-29 באוקטובר 1994, כשקיבל את ההזדמנות מהמאמן דאז, חורחה ולדאנו. "באותו יום הייתי בטוח שהוא בהתרגשות גדולה ורציתי להרגיע אותו לקראת המשחק", גילה ולדאנו שנים לאחר מכן. "הגעתי לאוטובוס וראיתי אותו ישן כמו כלב. זה ראול – ווינר קר רוח".

ב-24 באפריל 2010 שוב ביקרה ריאל, הפעם עם ולדאנו כמנהל מקצועי, בלה רומרדה של סראגוסה. ראול כבר ביקש להתחלף בשל פציעה, אך הצליח למשוך כמה דקות נוספות ובנחישות האופיינית לו הבקיע שער לפני שירד מדדה, במה שהתברר לאחר מכן כשער האחרון והמשחק האחרון שלו במדי הבלאנקוס. "השער הזה מול סראגוסה מייצג את ראול יותר מכל שער אחר שהבקיע במהלך הקריירה", קבע דלפין מלרו ב'מארקה'. "הוא נולד כדי להפוך חלום למציאות. אלוהים נתן לו את היכולת לשחק כדורגל ובאמצעותו להעניק לאחרים. ראול אולי לא הכי מהיר או הכי חזק, אבל הוא לבטח הכי חכם. יחד עם אלפרדו די סטפנו, הוא גדול שחקני ריאל מדריד".

בין שני ציוני הדרך בסראגוסה הצליח ראול לנפץ כל שיא אפשרי במועדון והפך לקבלן תארים. איש של מספרים. שש אליפויות ספרד ושלושה גביעי אירופה היו לראול, שהניף פעמיים גם את הגביע הבין יבשתי והיה פעמיים מלך שערי הליגה וליגת האלופות, שם הוא הכובש הגדול בהיסטוריה של המפעל והראשון שהבקיע בשני גמרים. בסך הכל הבקיע החלוץ 323 שערים ב-741 משחקים במדי ריאל מדריד. יותר מכל אחד אחר, כולל די סטפנו האגדי.

אבל עבור ריאל מדריד, ראול היה הרבה יותר מסך שעריו. ומי בכלל זוכר שהוא הגיע מאתלטיקו. תוך זמן קצר, עוד לפני שהפך לקפטן הצעיר בתולדות המועדון, ראול התגלה כמדרידיסטה טהור. "הוא יותר מסמל עבורנו", הודיע לאחרונה אמיליו בוטרגניו, סמל בפני עצמו. "ראול הוא פיסת היסטוריה של המועדון - דוגמה לדורות הבאים. הוא לא יודע כמה אנו חבים לו". האיש הנחבא אל הכלים מחד, אך נוטף הסטייל והכריזמה מאידך, היה עבור רבים מאוהדי ריאל מדריד המייצג המושלם לרוח המועדון. נושא הדגל החדש. הערכיות, היכולת הגבוהה ובעיקר היציבות על כר הדשא, רק קידמו אותו לעבר מעמד מיתי במועדון שיודע להעריך אגדות בחייהן. 'אל גראן קפיטן'.

השנה האחרונה הייתה השנה בה ראול הבין באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי מעמדו בקבוצה אינו כתמול שלשום. הדוגמה הטובה ביותר הייתה דווקא באחד המשחקים הטובים של ריאל בעונה החולפת, כשמחצה 2:6 את ויאריאל. ראול עלה כמחליף בדקה ה-80 ולזכות הבלאנקוס נשרקה בעיטת עונשין מ-11 מטרים לקראת סיום המשחק.

בשנים עברו לא הייתה שאלה לגבי זהות הבועט, וגם אם כן, מי שהיה עונה עליה היה הקפטן. במקרה הזה נאבקו צ'אבי אלונסו וכריסטיאנו רונאלדו על הזכות. הקשר האחורי רצה להבקיע את הראשון שלו במועדון ואילו הכוכב הפורטוגלי קיווה להשלים שלושער. השניים ניהלו ויכוח, הקהל דרש שהקפטן יהיה זה שיבעט, אבל קולו של ראול נדם וכמו עוד שחקן משני הוא לא נקף אצבע במהלך האירוע.

ראול, מתוקף היותו הסמל הבלתי מעורער של ריאל מדריד, התרגל להיות תמיד בסוד העניינים - לא רק על המגרש. בתור האיש שהגיע ראשון למתחם האימונים וגם עוזב אחרון, היו לו פגישות שבועיות עם ראשי המועדון, אירועים חגיגיים לצד אגדות מן העבר וגם עצות מקצועיות לרבים מהמאמנים שעברו במועדון. ופתאום, בלי התרעה מוקדמת, השחקנים כבר לא באמת סופרים אותו והמאמן מנואל פלגריני הפך אותו לשחקן ספסל מן המניין וכפועל יוצא גם הצליח למזער את כוחו הפוליטי בתוך המועדון.
לצד כל המהללים, היו במדריד לאורך התקופה גם קולות שלא אהבו את הכוח הרב שצבר לעצמו ראול.

בסביבתו של חאבייר פורטיו עדיין טוענים כי הקפטן אחראי לחיסול הקריירה של החלוץ המפוספס כשגרם להוצאתו מהקבוצה "מפני שחשש שפורטיו יגרום לו להיראות רע וישאיר אותו בצל". גם לאחר פיטוריו של ברנד שוסטר, למרות שהוביל אל ריאל מדריד לזכייה באליפות, נטען כי ראול היה האיש שמשך בחוטים וגרם לשינוי בעקבות שיחותיו התכופות עם הנשיא דאז, רמון קלדרון, והמנהל המקצועי פרדראג מיאטוביץ'. תוך פחות משנה, לא נותר זכר להשפעה האדירה – חיובית או שלילית - אותה ייחסו לראול. איש השררה הפך ללא רלוונטי.

העונה שעברה, בה לעיתים נראה מפוזר ואיטי לעומת חבריו להתקפה, הותירה אולי צלקת מסוימת בראול עצמו, אך אוהדיו הרבים זוכרים ועוד יזכרו במשך שנים רבות את תקופות הזוהר שקדמו לכך. את הנשיקות לטבעת אחרי השערים, את העובדה כי לשני בנים שלו קרא על שם שחקני עבר גדולים של המועדון (הוגו – על שם הוגו סאנצ'ז, חורחה – על שם חורחה ולדאנו), את השתקת הקהל בקאמפ נואו ואת המסירות עד אין קץ בכל פעם שלבש את החולצה מספר 7. מקצוען אמיתי.

זו גם הסיבה שהחליט, בניגוד למחשבה הראשונית על בית ההבראה של ה-MLS, לחתום על חוזה לשנתיים בקבוצה כמו שאלקה, לפחות על פי הדיווחים. ראול (גם אם בסופו של דבר יעבור לאנגליה) לקח החלטה מקצועית נטו, כמי שמחפש אתגר ממשי שישאיר אותו רלוונטי במרכז הזירה האירופית. לשאלקה יש כוונות להצליח בליגת האלופות, יש חלום על אליפות ראשונה זה 52 שנה ובעיקר קבוצה צעירה שמשוועת לדומיננטיות של מנהיג חיובי מסוגו של ראול.

האתגר החדש אולי יצליח להשכיח מראול את המחשבות המתסכלות על הדברים אותם לא הצליח להשיג – כדור הזהב ותואר עם הנבחרת. ראול הבקיע יותר שערים מכל אחד אחר במדים הלאומיים, אולם בכל תקופתו בנבחרת היה גם האיש שסימל את הרפיון של הכדורגל הספרדי בכל הקשור לנבחרת. הכישלון שלו – אפילו יותר מבן דמותו האיטלקי, פאולו מאלדיני - רק התעצם כשהודח מהנבחרת שבסופו של דבר מחקה כל זכר של הלוזריות ההיסטורית, על ידי זכיות ביורו 2008 ובמונדיאל האחרון.

"לא משנה מה יקרה, ראול תמיד יישאר בריאל מדריד", נכתב ב'מארקה', ואלו אכן פני הדברים. דלת המועדון תמיד תהיה פתוחה בפני ראול ולא מן הנמנע כי ביום מן הימים, אולי אפילו מוקדם מהצפוי, ישוב לריאל מדריד כמאמן או כמנהל המקצועי, כפי שחזה ולדאנו. בינתיים, אוהדי ריאל יקוו כי לא יגיע להתארח עם שאלקה במסגרת ליגת האלופות, אלא רק למשחק הוקרה במסגרת גביע סנטיאגו ברנבאו בחודש הבא, אז יזכה לכבוד של מלכים כשישחק מחצית במדי כל קבוצה. כי בסך הכל, ראול רק לקח חופשה. הוא לנצח ריאל מדריד.