רואים בייסבול, חושבים על פוטבול

אני חייב להתחיל עם וידוי. אבי שבשמיים, סליחה שחטאתי, למרות שאני ישראלי שגדל בארץ אני אוהב בייסבול. אני מרותק למשחק הזה וחושב שזה יותר מסתם מישהו זורק ומישהו חובט. אבל מכיוון שאני ישראלי, קשה גם להבין איך קבוצות בינוניות עם מאזן שלילי מצליחות להביא עשרות אלפי אנשים לראות אותן משחקות ומפסידות מדי ערב.

שישי בערב ביוסטון, 28 מעלות ומעל ל-30 אלף איש טורחים להגיע לאצטדיון "מינט מייד פארק". אי אפשר להגיד שביוסטון אין עוד אופציות להעביר את הלילה – להיפך, העיר הזאת מציעה מבחר של אטרקציות מגוונות. אז מה מניע אנשים לבזבז בממוצע 50 דולר ולראות משחק של שלוש שעות, כשהם יכולים לחסוך 40 דולר ולראות את החדש של די-קפריו במשך קצת פחות משלוש שעות, ולדעת שרוב הסיכויים שהם לא ייצאו מאוכזבים? קשה לדעת, מה גם שהיריבה לא נוצצת במיוחד, סינסינטי רדס. קשה לי להאמין שמישהו קיבל שיחת טלפון מחברו ששאג: " אחי, אנחנו חייבים לראות את ג'ואי ווטו הערב". אפילו המגישים היו הפחות טובים - טראוויס ווד הצעיר אצל הרדס ובאד נוריס אצל יוסטון.

אני אוהב לנסות ולהשוות דברים בספורט האמריקאי לביצה הישראלית. ובכן, אני חושב שהאסטרוס הם סוג של מ.ס אשדוד, קבוצה דרומית עם תושבים גאים שאף פעם לא זכתה באליפות. אבל בניגוד ליוסטון, מישהו יכול לתאר אלפים נוהרים לאצטדיון הי"א באמצע העונה למשחק מול הפועל פתח תקווה? תפסתי את מריו אראדונדו, שמסקר את האסטרוס עבור פוקס ספורט, לשיחה בין האינינגים כדי שיסביר לי את התופעה. מריו מספר שמינט מייד פארק הוא אחד האיצטדיונים היותר איכותיים שיש. הוא מציע אוכל טוב, בידור וזיקוקי דינור במחיר סביר. מריו מגדיר את זה כך: "זו חוויה, למרות שהם יודעים שהקבוצה שלהם תפסיד הערב".

אם כך, איפה התסכול והכעס? האם הקהל לא רוצה לראות הצלחות? אראדונדו מאשים דווקא את התקשורת ברכות יתר. בניגוד לערים כמו ניו יורק, שיקגו ופילדלפיה, ביוסטון התקשורת לא נועצת סכינים. קשה למצוא כתבות נוקבות ביקורת ב"יוסטון כרוניקל", ולא רק כלפי האסטרוס, אלא גם כלפי הרוקטס והטקסאנס. בכלל, יוסטון היא עיר של פוטבול בעיקר. בערוצי הרדיו המקומיים מדברים 11 שעות ביום על פוטבול, גם אם מחנות האימונים עדיין לא החלו. ידיעות על חתימת החוזה של קולט מק'קוי ודז בריאנט מקבלות יותר כותרות מהומראן של האנטר פנס, ובדרך למשחק האזנתי לדיון לוהט לאיזו קבוצה טקסאנית יש וייד-רסיבר יותר טוב, מיילס אוסטין מדאלאס או אנדרה ג'ונסון מיוסטון. נדמה שכל עוד הדלק זול, הגריל דולק והבירה זורמת, לתושבי טקסס אין על מה להתלונן. הדבר המדהים ביותר היה תשובתו של אראדונדו להתניה - אם בעשר השנים הקרובות תוכל רק קבוצה אחת לזכות בתואר, את מי היית מעדיף? סופר בול. אחרי 10 שניות של חשיבה הוא ענה: "הטקסאנס". עיר של פוטבול כבר אמרנו?

שמו של המגיש מספר אחת של הקבוצה רוי אוסוולט נמצא בימים אלה חזק בכותרות. אראדונדו חושב שהקבוצה הכי טובה לאוסוולט היא סט. לואיס, משום ששם יש לו את הסיכוי הכי גדול לזכות באליפות, אבל הוא לא רואה את יוסטון מעבירה אותו ליריבה מושבעת לבית. האפשרות לראות את אוסוולט במדי הקרדינלס, שנגדה משחקים האסטרוס 19 משחקים בשנה, יכולה לטרפד את העסקה. עם זאת, הוא לא צופה מקרה דומה לזה של לברון ואוהדי קליבלנד אם אוסוולט יעבור. אוהדי האסטרוס מבינים את הרצון של רוי לזכות בטבעת ומעריכים את עשר השנים שהוא נתן למועדון. יש סיכוי גדול מאוד שבכל קבוצה אחרת מהקרדינלס, אוסוולט יזכה לסטנדינג אוביישן מהקהל כשיעלה לתלולית במינט מייד פארק.

ככל שאנחנו מדברים, המשחק ממשיך והאוהדים הולכים הלוך ושוב בין דוכני האוכל והשתייה. מדי פעם, בין ביס לביס, המסך הגדול מפעיל אותם ומזכיר להם שיש משחק. שאגות הקהל החזקות ביותר נשמעו כשעובדי המועדון ירו חולצות באוויר. אם באותו זמן הלכת לשירותים או שהיית בתור לקנות נקניקייה ובירה, יכולת בקלות לחשוב שהפסדת גראנד סלאם מהסרטים של הפומה, לאנס ברקמן.

מהצד השני של הספסל של האסטרוס ישבו שחקנים סינסינטי רדס, שבניגוד מוחלט ליוסטון נמצאים חזק בתמונת הפלייאוף ויחד עם סן דייגו נאבקים על תואר הפתעת העונה של הנשיונל ליג. בתחזיות שערכו פרשנים ומומחים, מצאו את עצמם הרדס במקום הרביעי בבית המרכזי של הנשיונל ליג, כשהם מקווים לעונה חיובית. אז החלה העונה וג'ואי ווטו מצא את הזון וכבר שלח 24 הומראנס (כולל אחד בערב הזה).

אבל הסיפור של הרדס השנה הוא הפיצ'ינג הנהדר, וקנט וויבר מ"פוקס ספורטס אוהיו" מרחיב בנושא: "העתיד נראה מאוד מבטיח. למועדון יש מגישים צעירים מאוד כמו מייק ליק, טרוויס ווד, ג'וני קואטו וגם הומר ביילי שאמור לחזור מפציעה". וא ממשיך ומציין שכל הרוטציה מלבד ברונסון ארויו מתחת לגיל 25. בגלל זה, הטרייד היחידי שסינסי עשויה לעשות הוא לחזק את הבולפן במגישים ותיקים שיוכלו לתת ניסיון בשלבים האחרונים של העונה.

אני עדיין לא מבין איך ניהלנו שיחה על הפיצ'ינג של הרדס מבלי להזכיר את הפנומן הצעיר והמבטיח ארולדיס צ'פמן, שהעדיף את ההצעה של סינסי על פני הצעות של קבוצות גדולות יותר כמו הרד-סוקס. כמו מרבית הפרשנים, גם וויבר לא האמין שהרדס יהיו כל כך חזקים בתמונת הפלייאוף, אבל הוא כן ראה שיפור באיכות והאמין שהקבוצה תשחק יותר טוב מאשר בשנה שעברה. וויבר מספר שהקבוצה גורמת מחדש להתלהבות בעיר, שכן היא לא הייתה בפלייאוף כבר שנים, ולמרות עונות לא רעות של הבנגאלס, סינסינטי נשארה עיר של בייסבול. "אל תשכח" אומר לי וויבר, "אנחנו מדברים על קבוצת הבייסבול הראשונה". אם הקבוצה תיכשל ותהיה רחוקה משחק אחד או שניים מהפלייאוף, תירשם אכזבה עצומה בעיר. אבל בגדול, כמו שזה נראה, צפוי עתיד ורוד לאדומים, שבסופו של דבר גם מנצחים 4:6 ומשאירים את עצמם במרוץ הצמוד עם סט. לואיס ב-NL מרכז. מה יהיה העתיד של האסטרוס? את זה כבר קשה לדעת.