פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "המחנה הכי הזוי שעברתי"

        הקבוצה התגבשה, המאמן התחבר, אבל ארגון מחנה האימון של בית"ר ירושלים בגרמניה לא תאם לקבוצת צמרת ולא תרם, מן הסתם, שום דבר מקצועית מלבד שופינג

        יציאה למחנה אימונים באירופה בחודשי הקיץ הפכה לחלק בלתי נפרד מההכנה לליגה של קבוצות ליגת העל בשני העשורים האחרונים. הריחוק מהמשפחה והחברים אמור לאפשר לשחקנים להתרכז, מזג האוויר האירופאי מתאים לאימונים מפרכים הרבה יותר מהשרב הישראלי והמפגש עם קבוצות מהיבשת הישנה מכין את הקבוצה היטב לקראת החזרה למנטליות הישראלית. אלא שאורי מלמיליאן, שעד כה עבד בעיקר בקבוצות צנועות, סבור כי מחנות האימונים בחו"ל מוערכים יתר על המידה. אולי בגלל התפתחות התקשורת הסלולרית שמבטלת את הריחוק מהקרובים בארץ, אולי בזכות ההתחממות הגלובאלית שהפכה גם את אירופה ללוהטת בחודשי הקיץ, אולי כי קשה למצוא יריבות אימון איכותיות בזמן קצוב ואולי סתם בגלל שמלמיליאן לא אוהב להיות בחו"ל בגלל הקפדה על כשרות וחוסר שליטה בשפה האנגלית.

        מכל הסיבות האלה העדיף מלמיליאן לצאת גם עם בית"ר למחנה אימונים בקיסריה במקום בחו"ל, לשחק נגד קבוצות ישראליות ולחסוך את הטרחה שבטיסות וייבוא האוכל הכשר לשחקנים. ברגע האחרון הציע איש עסקים ירושלמי לממן לקבוצה מחנה אימון בגרמניה, ועל אף שמלמיליאן הדגיש שוב כי הוא מעדיף להישאר בארץ – הפור נפל והקבוצה יצאה ליבשת הישנה. "זה עניין כלכלי נטו", מסביר גורם במועדון. "מחנה אימון בקיסריה היה עולה לנו כסף, לגרמניה יצאנו בחינם. במצב שלנו אין מקום לשיקול דעת".

        אורי מלמיליאן מאמן בית"ר ירושלים (מגד גוזני)
        הוא בכלל העדיף להישאר בארץ. מלמיליאן (צילום: מגד גוזני)

        ליגה א'

        אולי מהסיבות האלו, ארגון מחנה האימון של בית"ר לא דמה לקבוצה צמרת מכובדת מישראל. הקבוצה הגיעה לעשרה ימים בגרמניה, מתוכם שלושה ללא מלמיליאן עצמו שהעדיף להעביר את צום ט' באב בארץ ושניים ללא אימונים. את המחנה פתחו בשבעה ימים במתקן אימונים מפוקפק בעיירה פיסאו ללא מזגנים בשרב לא נעים, שמנע מהם לעבוד על כושר גופני בעוצמה המתבקשת. בחלק מהזמן נאלצו שחקני בית"ר להתאמן ולשחק במשטחים שסיכנו את בריאות השחקנים וגרמו למלמיליאן כמעט ולבטל אימונים. כשסיימו שם עברו לשלושה ימי בילויים בברלין, שם ערכו אימונים ללא מאמן ראשי והתמקדו לא מעט בטיולים בבירה הקלאסית.

        חוסר שיקול הדעת והתכנון גם הביאו לכך שבמהלך עשרה ימים ערכה בית"ר שני משחקי אימון בלבד, בזמן שיתר קבוצות הליגה עורכות בפרק זמן דומה כחמישה משחקים בממוצע. גם המשחקים שכבר הצליחו בבית"ר לארגן היו נגד קבוצות חובבניות, כשהקבוצה סיימה את המחנה במאזן חיובי של 0:19. "לפני המשחק הראשון אורי עשה לנו תדריך, דיבר על הנעת כדור ולחץ וחשבנו שיהיה משחק רציני", נזכר שחקן בקבוצה. "אז הגענו וראינו מולנו חבורה של שמנים בני 40. זה היה מביך. עדיף היה להישאר בארץ ולשחק נגד קבוצות מליגה א', זה היה תורם יותר. לפחות בליגה א' יש מערך מסודר".

        כמו כל קבוצה מסודרת, בבית"ר אפילו הביאו שני זרים למבחנים במחנה, זאת על אף שכרגע לקבוצה אין כיצד להחתים אפילו את כל השחקנים שיצאו איתה מהארץ. המגן הגרמני פביאן לאמונטה והבלם הנימבי אוליבר רייסר הגיעו ושוחררו כלעומת שבאו. "הם לא מתאימים אפילו לליגה לאומית", נזכרים שחקנים בקבוצה. "גם אף אחד לא שמע עליהם, פשוט מישהו הציע אותם לקבוצה והם היו בסביבה אז הם באו להיבחן, זה לא שחקנים שעקבו אחריהם, אם היו עוקבים אחריהם הם לא היו מוזמנים אפילו". כאמור, אפילו נגד קבוצה חובבנית מהליגה החמישית בגרמניה, התקשו השניים להתבלט.

        אימון פתיחת העונה של בית"ר ירושלים (קובי אליהו)
        חוסר שיקול הדעת והתכנון גם הביאו לכך שבמהלך עשרה ימים ערכה בית"ר שני משחקי אימון בלבד, בזמן שיתר קבוצות הליגה עורכות בפרק זמן דומה כחמישה משחקים בממוצע (צילום: קובי אליהו)

        ירושלמי מעורב

        שכונתי ככל שיהיה, למחנה האימונים של בית"ר היו גם צדדים חיוביים. המרקם החברתי בקבוצה התגבש מאוד והאווירה בבית"ר חיובית, בעיקר יחסית לקבוצה שאיבדה את כוכביה ואת שאיפותיה להתברג בצמרת הגבוהה. לא פחות מ-16 שחקני בית מרכיבים את הסגל, כששניים מתוכם מתפקדים בשעות הפנאי גם כאחיינים של המאמן, ואחד מהם הוא אפילו קפטן הקבוצה. "אורי הוא לא רק דוד של אבירם ואביתר, הוא ממש כמו דוד של כולנו", מסביר אחד משחקני הבית. "יש תחושה שאכפת לו, שהוא רוצה שנצליח. זה מאוד שונה משנה שעברה. אצל שום כל הצעירים הרגישו ממש רע, וידעו שהוא לא מאמין בהם. אצל אורי זה ההפך המוחלט. כיף לבוא לאימונים. בשנה שעברה שחקנים צעירים הרגישו שהמאמן מחפש אותם, השנה גם אם לא מרכיבים אותך ולא משתפים אותך, אתה מבין שזה מקצועי נטו ועובד יותר קשה".

        אם בשנה שעברה התפתח סוג של ריחוק בין הותיקים לצעירים, נראה כי השנה החבורה מגובשת הרבה יותר, כשגם חמשת שחקני "הרכש" שלא מחזיקים בחוזה במועדון – ערן לוי, רביד גזל, סרג' איילי, ליאור ראובן ומושיקו מישאלוב, הפכו לחלק אינטגראלי במרקם החברתי. ארוחות הערב המשותפות ומסעות השופינג הקבוצתיים מלווים בחיוכים, כשרק שני נושאים מפרים את האידיליה החברתית – הדאגה לשי ניסים שעבר ניתוח להסרת גידול במוחו, והכאב על האופן שבו מתייחס המועדון לטוטו תמוז. בטיסה חזרה קיבלו השחקנים את עיתוני הספורט של יום רביעי וקראו על הריב המתוקשר בין מקורבי תמוז לאיציק קורנפיין. "פשוט לא להאמין שזה קורה אצלנו", סיפר אחד השחקנים לחברו למושב. "זה גועל נפש. זה הורס את כל הכיף שהיה במחנה".

        "אין ספק שהיה כיף, תמיד כיף במחנה אימון, אבל זו לא המטרה", מסכם אחד משחקניה הבכירים של בית"ר. "עברתי כבר כמה וכמה מחנות, וזה ללא ספק היה הכי הזוי מביניהם. לא היו משחקי אימון רציניים, באלה שכבר היו לא יכולנו לעבוד על טקטיקה או צורת משחק כי שיחקנו נגד קונוסים, ובעצם במקום לשדרג את עצמנו ביחס לישראל, יצא שאם היינו נשארים בארץ היינו מאומנים יותר וטובים יותר. הדבר היחיד שהרווחנו זה את הביקור בדיוטי פרי".