כבר ביוני 2009, חודש לאחר הזכייה עם ברצלונה בטרבל הקסום, הבין תיירי הנרי שהכדורגל האירופי לא קורץ לו כבעבר. החלוץ הצרפתי נטל חלק במשחק צדקה בניו יורק יחד עם חבריו מעולם הכדורסל, ביניהם טוני פארקר וסטיב נאש וגם הראפר ג'יי זי, וכשנשאל לגבי האפשרות שיצטרף לקבוצת הכדורגל של העיר, ניו יורק רד בולס, השיב בחיוב. תאריך היעד הסופי: סיום החוזה בברצלונה, יוני 2011.
מאז אותה חופשה מהנה בארצות הברית, הכל הלך הפוך להנרי, שעבר את השנה הטראומטית בקריירה שלו. האירוע המרכזי היה כמובן בנובמבר, אז בישל שער בנגיעת יד במשחק הפלייאוף של צרפת מול אירלנד ובן רגע הפך לנבל החדש של הכדורגל העולמי. פרשת "יד הצפרדע" וספיחיה השאירו את הנרי מצולק מבחינה נפשית, כשגם בברצלונה התקשה לשחזר את יכולתו המרשימה מהשנה הקודמת עקב פציעות רבות וישיבה ארוכה על הספסל בזמן שפדרו הצעיר השתלט על מקומו. אם זה לא הספיק, הגיע הפיאסקו עם הנבחרת במונדיאל בדרום אפריקה והשביתה האומללה שהוא היה אחד ממנהיגיה. אמריקה, יותר מאי פעם, נראתה כמקום המפלט האולטימטיבי.
בניגוד לראול, שנלחם כדי למצוא קבוצה אירופית שתאפשר לו ליהנות עוד קצת ממנעמי ליגת האלופות ותהווה עבורו אתגר מקצועי, הנרי החליט להרים ידיים בגיל 33 ולעבור לבית הפרישה של הכדורגל העולמי, הלא היא ליגת ה-MLS. בפריס חלמו שהילד שגדל בפרברי העיר יגשים חלום של רבים וילבש את מדי פ.ס.ז' ובאנגליה ניסו מספר קבוצות לפתות אותו במזומנים, אבל ההחלטה גמלה בליבו של הנרי עוד הרבה לפני כן. "תיירי יהיה בן 33 בקרוב. אחרי 16 שנים בטופ, הוא רוצה להתרחק מהלחץ של הכדורגל האירופי", הסביר מורו ורבו, ארסן ונגר, בראיון כבר לפני כחודשיים. "הוא ישחק רק ב-MLS".
רחוק מהבית
לאורך כל תקופת ההכנה של נבחרת צרפת לקראת המונדיאל, ובעיקר במהלכו, פניו של תיירי הנרי שידרו ייאוש. הירידה לספסל ואובדן סרט הקפטן היוו פגיעה אנושה במעמדו של השחקן, שעד אז היה בעל הבית בנבחרת - האיש שעל פיו יישק דבר. "הרגשתי שנותרתי מאחור, לא באו להתייעץ איתי כמו פעם", הסביר לאחר ההדחה המבזה של הטריקולור. "הייתי רגיל להיות במרכז, יכולתי לשמש אח גדול עבור הצעירים, אבל הכל השתנה". היחיד שעוד העניק לו את הכבוד (המפוקפק) כמנהיג הנבחרת היה הנשיא ניקולא סרקוזי, שזימן אותו לפגישת הבהרה שעסקה בפגיעה התדמיתית האדירה שגרמה הנבחרת למדינה.
אחרי שדחה את המעבר לארצות הברית בשנה אחת רק כדי להמשיך לייצג את צרפת ולשחק במונדיאל, הנרי חש נבגד. גם הפרישה מהכדורגל הבינלאומי לא איחרה לבוא. "הרבה סיפורים הומצאו עלינו בתקופה האחרונה", אמר החלוץ. "בשורה התחתונה פשוט לא שיחקנו טוב. שרת הספורט תיארה אותנו כמנהיגי כנופיות, אבל אני גדלתי בפרברי פריס ויודע בדיוק איך נראים ומתנהגים מנהיגי כנופיות. אין לנו כאלה בנבחרת".
העליהום התקשורתי על השחקנים ובמיוחד על אנלקה ("הוא עבר סיוט דומה לשלי עם נגיעת היד") שלל על הסף גם את האפשרות הקלושה ביותר שהנרי ישוב לליגה הצרפתית. לא למונאקו, שם החל את הקריירה בקבוצה שמשוועת למעט תשומת לב, ואפילו לא בבית בפריס, חרף האהבה למקום והרצון לפעול שם נגד הסתה וגזענות. חיידק הכדורגל כבר לא בער בו כבעבר. לפחות לא הכדורגל של הרמות הגבוהות, עם הלחץ הרב ואינטנסיביות המשחקים.
במהלך הקריירה שלו זכה הנרי בכל תואר אפשרי. הוא עשה זאת עם הקבוצות בהן שיחק (אליפות במונאקו, שתיים בארסנל ושתיים בברצלונה, עימה זכה גם בליגת האלופות), עם הנבחרת (גביע העולם ב-1998 ואליפות אירופה ב-2000) ועל הדרך קטף גם פרסים אישיים רבים. תחושת המיצוי בהחלט מובנת, אף על פי שבגילו ובכושרו הפיזי הוא בהחלט יכול היה להמשיך שנתיים נוספות בקבוצה בכירה באירופה, אולי כקלף המפתיע מהספסל, דוגמת הנריק לארסון. המעבר היה באוויר כבר למעלה משנה, אך החתימה על חוזה לארבע שנים וחצי וההצהרה כי זו הקבוצה האחרונה בהחלט, היו הרבה פחות צפויות.
חצי הדרך לפרישה
אז מה משך את הנרי בניו יורק רד בולס? הכסף תמיד משחק תפקיד חשוב - גם אם הנרי ימשיך עם המנטרה של "לא באתי בגלל הכסף, אני רוצה לזכות בתארים" - אבל לא רק. ניו יורק הייתה יעד החופשה המועדף על החלוץ הצרפתי בשנים האחרונות, הוא תמיד היה חובב NBA מושבע ובמרוצת השנים גם אסף חברים רבים בארצות הברית. יתרה מכך, באירופה הנרי זכה למעקב תקשורתי צמוד בכל מקום אשר הלך, מה שהשפיע עליו בעיקר במהלך תקופת הגירושים הלא נעימים והמאבק על הבת. בארצות הברית, על אף השינוי האיטי ביחס לענף, הכדורגל עדיין רחוק מאור הזרקורים וכך יכול הנרי ליהנות מהחיים הטובים של ניו יורק יחד עם חברתו הדוגמנית אנדראה ראייצ'יץ', וגם לזכות בשקט תקשורתי בזמן שהוא בחצי הדרך לפרישה.
בין לבין, הנרי גם אמור לשחק כדורגל. בניו יורק זוכרים את יורי ג'ורקף, חברו של הנרי בנבחרת צרפת הגדולה, שהגיע למועדון בגיל 37 ברעש וצלצולים, אבל עשה הכל כדי להתחמק ממשחקים. ב-2006, לדוגמה, פנה ג'ורקף להנהלת המועדון והודיע כי הוא חייב לשוב לצרפת עקב מקרה חירום משפחתי, אבל יום לאחר מכן נקלט במצלמות בגרמניה כשהוא יושב ביציע במשחק רבע גמר המונדיאל בין צרפת לברזיל. גם לותר מתיאוס, שהצטרף לניו יורק בגיל 39, זכור בעיקר בגלל הביקורות האינסופיות שלו על חבריו לקבוצה והצוות המקצועי, וזכה שם לכינוי "הפרימדונה המנופחת". כדורגל, מה לעשות, לא היה בראש סדר העדיפויות של הכוכבים שהגיעו לניו יורק. הנרי, שהגיע בגיל צעיר יותר וזמן קצר מעבר לשיאו, יצטרך למצוא את שביל הזהב.
מבחינת הליגה, הנרי הוא הכוכב הגדול ביותר שנחת בניו יורק מאז שיחק פלה בקוסמוס והוא האיש שיפתח לרווחה את השוק הלא מנוצל בתפוח הגדול. אלא שהנרי, בניגוד לפלה שהגיע לקוסמוס כאגדה או לדייויד בקהאם שהגיע לגלאקסי כסלבריטי, מצטרף לליגה כשחקן כדורגל. כזה שאיבד את החשק להילחם על הבמות המרכזיות, אך עדיין כדורגלן מצוין. למרות שקברניטי הליגה לא יאהבו את זה, להנרי אין תוכניות מרחיקות לכת לשנות את פני הכדורגל בארצות הברית כפי שהיו לבקהאם. "אני יודע שידברו עליי כעל מי שישנה את הכדורגל כאן", אמר הנרי כשהוצג בניו יורק, "אבל אני בסך הכל עוד שחקן חיזוק שהצטרף לקבוצה".
למרות שב-MLS הופכים עולמות כדי להציג את הגעתו של הנרי כמהפכנית, העסקה הצפויה למדי זכתה בסך הכל להתייחסות מינורית, בטח בהשוואה לפסטיבל סביב החתמתו של בקהאם. בניו יורק בטוחים שזה יעבוד לטובתם. "הנרי הוא אישיות יוצאת דופן", העיד מאמן הרד בולס, האנס באקה. "הוא ימנף את המשחק שלנו ואת שאר השחקנים בקבוצה. הוא לא כמו שחקנים אחרים שבאים לכאן כדי לסיים את הקריירה, הוא באמת רעב להצלחה ותארים. תראו איך הוא נשאר להתאמן אחרי שכולם כבר הלכו הביתה, זה מדהים".
לא רק בניו יורק, שתשחק באצטדיון החדש בניו ג'רזי, כבר מחכים למשחק הבכורה של הנרי. בסוכנויות הימורים בעולם כבר העניקו יחס של 40/1 למי שישים את כספו על שער ראשון שיבקיע הצרפתי בידו. דווקא רובי קין פחות ציני ומשוכנע כי המעבר של הנרי ישרת את כל הצדדים. "הנרי הוא שחקן גדול שהבקיע שערים רבים בפרמיירליג והיה פשוט מבריק, כך שהוא יהיה הצלחה מסחררת גם ב-MLS", טען האירי, שסלח על נגיעת היד המפורסמת. "זה שייך לעבר, הכל נשכח". גם הנרי הבהיר כי הפרשה מאחוריו, אך הודה שהתקופה בארצות הברית תעזור לו לשכוח גם משאר צרות השנה האחרונה. קאמבק לאירופה? אולי כנער מים בארסנל ביום שאחרי הפרישה.
עוד בוואלה!
