אין ראויה ממנה

לתרגם את הפייבוריטיות לתואר

מעולם לא הייתה פייבוריטית שעמדה ברף הנ"ל, עד שבאה נבחרת ספרד הנוכחית. דור הזהב של הכדורגל הספרדי הגיע לטורניר הזה כדי להגשים חלום ילדות של מיליונים, כשעל כתפיו לא רק עול הפייבוריטית אלא גם כל כובד משקל ההיסטוריה רצופת הכישלונות של המדינה בגביעי העולם הקודמים. התצוגות הנפלאות ביורו 2008 ובמוקדמות גרמו ל'לה רוחה' להגיע זחוחה לטורניר, אך אז בא ההפסד המהמם לשוויץ במשחק הפתיחה של שלב הבתים, ובעצם עשה לנבחרת של ויסנטה דל בוסקה רק טוב. בסיום הטורניר היא הראשונה שמצליחה להתגבר על הפסד במשחק הראשון בדרך לתואר, ואת כל המסע בדרך להנפה מבצעת עם ניצחונות של 0:1 במשחקי הנוק אאוט.

הולנד עשתה כל שביכולתה כדי לעצור את ספרד ועסקה בעיקר בפעולות מנע, עם תקווה לעקוץ באחת המתפרצות (מה שכמעט הצליח לעשות אריאן רובן). מארק ואן בומל, שנהנה מטורניר מצוין, הנהיג במרכז השדה, בלית ברירה, את ה'ברוטאל פוטבול' וגרם לצ'אבי לאבד כדורים בכמויות. את מספר הפעמים שאנדרס אינייסטה אכל דשא במהלך המשחק באמת שקשה לספור, כשבדרך כלל היו אלה עבירות גסות שחייבו שליפת כרטיס. הצדק נעשה בדקה ה-116 עם הכדור הנפלא שנעץ אינייסטה ברשת ההולנדית. הקשר שהפך לגיבור קטלאני עם השער עבור ברצלונה בסטמפורד ברידג', הכה שנית. הפעם במדים הלאומיים. בספרד קיוו שאינייסטה יצליח להתגבר על עונה עמוסת פציעות, והוא אכן עשה את ההבדל בדרך לתואר הנכסף.

בטורניר הנוכחי הצליחו היריבות להקשות על הנבחרת הספרדית, שכוכביה לא הגיעו בשיאם מבחינת יכולת אישית כפי שקרה לפני שנתיים. למרות זאת, היתרון האיכותי הורגש מדי משחק ובלט מול נבחרות מאורגנות וממושמעות כמו גרמניה והולנד. הגדולה של הספרדים שהם ידעו להסתיר את החסרונות - עמדת המגן השמאלי, האיטיות של קרלס פויול, החלודה של פרננדו טורס - אם זה על ידי משחק הלחץ או באמצעות הנעת הכדור המסורתית.

הציפייה הייתה לספרד המלהיבה והקטלנית של היורו, אך מה שקיבלנו זה שינוי נוסח ברצלונה 2009/10 לעומת הקבוצה שזכתה בטרבל שנה קודם לכן. נבחרת פחות מלהיבה וכובשת, אבל מאוד חכמה, מנוסה ובעלת יכולת הגנתית יוצאת מן הכלל (שני שערי חובה בלבד) בהנהגתו של איקר קסיאס הפנטסטי. ודל בוסקה? הוא עשה את הטעויות שלו בתחילת הטורניר, אבל דבק בעיקרון של "מינימום שינויים, מקסימום חופש" וקצר את ההצלחה. ובכלל, אשרי המאמן שיכול להקפיץ מהספסל את חסוס נבאס וססק פברגאס.

אין ראויה מספרד להצטרף למועדון האקסקלוסיבי של זוכות המונדיאל. ספרד הפכה בשנות ה-2000 למעצמת ספורט אדירה והגביע העולמי מעניק לה גושפנקא נוספת. לנבחרת הספרדית יש מסורת, יש סגנון מוגדר משלה ובעיקר יש דרך שלא ניתן לסטות ממנה. הדור הזה, לעומת קודמיו, ידע לשלב בין איכות ליעילות - בעזרת מנהיגים צנועים דוגמת קסיאס, פויול וצ'אבי - כדי למחוק שנים ארוכות של לוזריות שרבים חשבו כבר שאינה ברת תיקון. ווינרים בריבוע.

זו אלופת העולם ואלופת אירופה - מכאן אפשר רק לרדת. בינתיים, תנו להם לחגוג. הם ראויים לכך.