אורוגוואי תתייצב הערב למשחקה השביעי בטורניר, אבל כל תשומת הלב הופנתה עד כה לכוכביה הבולטים, בעיקר דייגו פורלאן ולואיס סוארז. המצב כה חמור שאפשר להמר בביטחון כי רוב הצופים ברחבי העולם לא יודעים להבדיל בין האורוגוואים השונים המתרוצצים בקישור ובהגנה. רגע לפני שהמסך יורד על מסע הקסם של אוסקר טבארז ושחקני הסלסטה בדרום אפריקה, הגיע הזמן לעשות איתם קצת צדק.
מה תגידו על אחידיו ארבלו ריוס? הקשר האחורי כבר בן 28, בילה את רוב הקריירה בליגה במולדתו, עם שתי קפיצות מוצלחות למקסיקו, אבל בנבחרת הוא כמעט ולא שיחק ולא שותף כלל במהלך המוקדמות. למונדיאל לקח אותו המאמן טבארז ממש ברגע האחרון, וגם אז איש מהפרשנים באורוגוואי לא ציפה שיפתח בהרכב. מחוץ למדינה, אף אחד לא הכיר אותו. והנה ארבלו מסיים טורניר מעולה, בלי להחמיץ שנייה מ-570 הדקות שנבחרתו בילתה על המגרשים. "אני יודע בדיוק מה תפקידי לעצור את התקפות היריב ולזכות בכדורים עבור שחקני החוד שלנו. המטרה היא לתת לחלוצים שקט נפשי. הם יודעים שיש על מי לסמוך מאחור, ולכן יכולים להשתחרר ולתת הצגות", אמר ארבלו. יכולתו לרוץ ללא הפסקה וללקט כדורים זיכתה את קשר פניארול בכינוי 'פקמן', והוא הוכיח את עצמו בכל משחק מחדש. קצת חבל שאף מועדון אירופי בסדר גודל בינוני עדיין לא שם לב אליו - מחויבותו המוחלטת תהווה נכס עבור כל קישור, בנוסף מדובר בשחקן הוגן שביצע שש עבירות בלבד במהלך כל המונדיאל.
חברו למרכז הקישור, דייגו פרז, כבר מצא קבוצה משלו באירופה - הוא משחק בשש השנים האחרונות במונאקו, בהצלחה לא מבוטלת, אם כי גם שמו לא מוכר בקרב רוב האוהדים. פרס, המכונה 'הרוסי' בגלל מראהו המזרח אירופאי, הוא שחקן ברוטאלי הרבה יותר מארבלו, שצובר כרטיסים צהובים ואדומים רבים בליגה הצרפתית, אך בדרום אפריקה הצליח לרסן את עצמו וליקט בינתיים אזהרה אחת בלבד. בגיל 30, הוא ידע היטב שזה עלול להיות המונדיאל היחיד שלו, אחרי שלא נכלל בסגל ב-2002 בגלל החלטה שנויה במחלוקת של המאמן ויקטור פואה, והוא לקח את הצ'אנס בשתי הידיים. פרס הוא שחקן שתמיד מחפש המשך מסוכן להתקפה אחרי שהוא זוכה בכדור, ממעט למסור לרוחב במרכז המגרש, ומשתף פעולה נהדר עם מקסי פריירה באגף הימני.
גם פריירה בן ה-26 ראוי לכל המחמאות על טורניר יוצא דופן. השחקן הרב-גוני, שמסוגל למלא מגוון תפקידים באגף הימני, השתלב היטב במערכים הטקטיים הרבים שהתאים טבארז ליריבות השונות, שרף שטחים עצומים במהלך הטורניר, וגם הוא - בדיוק כמו ארבלו - לא החמיץ דקה. בשניות הסיום בחצי הגמר מול הולנד הוא אפילו התכבד לכבוש את שערו הראשון אי פעם במדי הסלסטה, אחרי חמש שנים של שירות נאמן. בניגוד לחבריו האלמוניים, פריירה דווקא זכה לחשיפה לא רעה במדי בנפיקה בשלוש העונות האחרונות והצטיין כמגן וכקשר בליגה הפורטוגלית. כבר ב-2007 הספיק להבקיע שער מרהיב נגד מילאן בליגת האלופות, ובעונה הבאה הוא יחזור לצ'מפיונס ליג אחרי זכייה מרשימה מאוד באליפות.
כדאי לצפות בקרב מול גרמניה, בין היתר כדי ליהנות מהלחימה הבלתי מתפשרת של השלישייה האורוגוואית, אך מובן שיש למשחק אספקטים מרתקים עוד יותר. ההיסטוריה מלמדת שהמשחק על המקום השלישי נוטה להיות משוחרר והתקפי, עם לא פחות מ-33 שערים בשמונה משחקים כאלה מאז יוסד המשחק במונדיאל 1978. זה עשוי לעודד מאוד את מירוסלב קלוזה (אם יהיה כשיר), דייגו פורלאן ותומאס מולר, שעדיין חולמים לזכות בתואר מלך השערים. ווסלי סניידר ודויד וייה אמנם מקדימים אותם בינתיים עם חמישה שערים (לאחרים ארבעה), אבל הסיכוי שלהם לכבוש בגמר נמוך יותר. חבל שהמפגש יתקיים בפורט אליזבת', האצטדיון עם משטח הדשא הגרוע ביותר בטורניר, אך יש לקוות שזה לא יפגע בחגיגה בכל זאת.
לא רק פורלאן וסוארז
10.7.2010 / 11:05