מפלצות התהילה

ב-1934 כמעט לא נשאר מה לחדש בעולם ספרי תעלומות הרצח. אחרי שרלוק הולמס וספריה המוקדמים של אגאתה כריסטי, הכל כבר נעשה. הרוצח היה המשרת או הבעלים, האיש הכי פחות צפוי או החשוד המרכזי, הדמות הראשית או דמות שולית ונשכחת. ובכל זאת, "רצח באוריינט אקספרס" הצליח להפתיע ולהפוך לקלאסיקה (מי שמתכנן לקרוא את הספר מוזמן לדלג שתי פסקאות). הטריק - כולם עשו את זה. ביחד. כל החשודים, כל נוסעי קרון הרכבת המדובר, חברו כדי לבצע את הרצח. כמו בכל מותחן טוב, היו לכך רמזים במהלך הספר, אבל הפתרון שהם הובילו אליו היה כל כך לא הגיוני שהקוראים התעלמו מהם באלגנטיות.

בטח כבר עליתם על ההשוואה. קיץ 2010 הוא ה-"רצח באוריינט אקספרס" של עונות המלפפונים. הבילד אפ היה פנטסטי - כמה מהכוכבים הגדולים ביותר ב-NBA מחפשים קבוצות חדשות, קבוצות מוותרות על הכל רק כדי לפנות להם מקום תחת תקרת השכר, כל תרחיש אפשרי מנותח לעומק במהלך השנתיים האחרונות. חשבנו ששום דבר לא יוכל להפתיע אותנו. אבל לפתרון בו שלושת השמות הגדולים של הקיץ יחברו כדי לשחק באותה קבוצה לא היינו מוכנים. היו לכך רמזים, היו בודדים שטענו שזה הולך לקרות, אבל הרעיון הזה נשמע כל כך לא הגיוני שעד לשבועיים האחרונים קשה היה למצוא מישהו שהתייחס אליו כאל תרחיש רציני.

בשורה התחתונה לברון ג'יימס, דווין וויד וכריס בוש ישחקו בשנים הקרובות ביחד במיאמי. זה הסיפור הגדול והמוזר של קיץ 2010. אין ספק שמדובר באחת הקבוצות המסקרנות בתולדות הליגה שכל תזוזה שלה תיבחן לעומק, אין ספק שמיאמי הופכת לקונטנדרית, לטים-טו-ביט החדשה, לקבוצה שארבע-חמש אליפויות בחמש השנים הבאות הן תסריט ריאלי עבורה. אז למה קשה למצוא מישהו שמרוצה מהפצצה שהטיל לברון הלילה?

קיץ 2010 ייזכר קודם כל כקיץ בו נקבעו סטנדרטים חדשים של מלפפונים ומגלומניה. יותר מדי רמזים מובילים למסקנה שהשלישייה החליטה לשתף פעולה ביחד כבר תקופה ארוכה, אולי אפילו כבר ב-2007, אז חתמו על חוזים עם פתח לשחרור ב-2010 (לפי השמועה הזאת, הם התחברו במחנה של הנבחרת האמריקאית וגם כריס פול אמור להצטרף אליהם). אם זה אכן כך, הסחרור אליו הם הכניסו את עולם ה-NBA בשבועות האחרונים היה הצגה גדולה שמטרתה להטעות את כולם.

וזה עבד. כל פגישה של אחד מהם עם אחת הקבוצות לוותה בסיקור מיוחד, כל כתב הפיץ שמועות כאילו הן עובדות, כל ציוץ של כל ציפורה זכה לכותרות ונותח מכל כיוון אפשרי. גם ביום האחרון, כשליותר ויותר אנשים נהיה ברור שלברון בחר במיאמי (יום אחרי שלכולם היה ברור שהוא בחר בניקס), עדיין הייתה ציפייה לטוויסט אחד נוסף בעלילה. הסוד נשמר בצורה מעוררת הערכה. אין דרך חזרה מההתנהלות התקשורתית של השבועות האחרונים, כך זה הולך להיראות מעתה והלאה בכל סיטואציה של אי וודאות - בלגאן מוחלט ששתי האופציות היחידות הן להתמסר לו או להתעלם ממנו.

אך השיא היה האופן בו השלישייה (הם זקוקים לכינוי. אני מהמר על BLW) העבירה את הקיץ. וויד ובוש גררו אחריהם מצלמות שמתעדות את התנהלותם והתלבטויותיהם המזויפות, זה בטח ייגמר בתוכנית ריאליטי חצי מבוימת (אולי דייויד סטרן ידאג שגם החלק של הכדורסל יהיה חצי מבוים). לברון בחר להכריז על הקבוצה החדשה בספיישל של שעה ב-ESPN, בו הוא ענה על שאלות מראיין וזגזג בין וידויים אישיים שחלקם נראים כמו שקרים בוטים ("החלטתי היום בבוקר") לחיקוי צביקה הדר ("והקבוצה הזוכה הוא...היא...הוא").

זה היה מסמך תרבותי נוקב. אף תסריטאי לא יכול היה להעביר ביקורת נוקבת יותר על תרבות הסלבס בעידן הריאליטי מאשר להראות את בוש עסוק בחיוכים למצלמה בזמן פגישות עם קבוצות, את וויד הולך ל-"פגישה דרמטית נוספת" עם שיקגו לפני מספר ימים ואת לברון יושב באולפן ומותח את הצופים.

ניתן להתנחם בכך שהם לא נתנו לצופים לבחור להם את הקבוצות ב-SMSים ושלברון לא הודיע במהלך הספיישל שאת ההחלטה שלו יוכלו לשמוע רק צופי ESPN פלוס לייב (ובנימה דומה - אני בטוח שצופי הוט זכו לפיצוי הולם על כך שהפסידו את אחד מהרגעים הטלוויזיוניים המרתקים בשנים האחרונות בדמות אליפות העולם באיקס עיגול שבטח שודרה ביורוספורט 2 באותו הזמן).

מי שאין לו אינטרס אישי בוודאי יתקשה לשמוח על כך שמיאמי יצאה המרוויחה הגדולה והיחידה מהקיץ הזה. בזמן שקבוצות אחרות דאגו לבנות שלד של עתיד מבטיח תוך כדי פינוי מקום להחתמת כוכב שייכנס בול למשבצת הנכונה - שיקגו, ניו ג'רזי והקליפרס הן השלוש הבולטות, הניקס הצליחו במאמצים עילאיים להקטין את הנזק של איזיאה תומאס כדי שיהיה לה צ'אנס להחתים סופרסטאר שיחייה את הכדורסל בניו יורק וקליבלנד היא עיר ספורט טראגית שזקוקה לבשורות טובות - בזמן הזה מיאמי לא עשתה כלום.

היא לא סיפקה לוויד צוות מסייע ראוי, נכשלה בבחירת הדראפט הגבוהה שהרוויחה ודאגה בעיקר להיפטר מכל השחקנים שלה. כל הרעיון של בנייה מחושבת וטיפוח צעירים נזרק באחת לפח - המרוויחה היא מי שהצליחה להיפטר מכל השחקנים שלה ולהגיע למצב שהשחקן היחיד שחתום אצלה על חוזה הוא מריו צ'אלמרס.

האם פט ריילי ידע מה הולך לקרות? האם הכל היה מתוכנן מראש במטרה להחתים את כל השלושה? אי אפשר לפסול את האופציה הזאת. אך גם אם זה שוב קרה לו בפוקס, מה שחשוב זה שריילי הוא שוב המנצח הגדול של הקיץ. עכשיו אף אחד לא יופתע אם התסריט של 2006 יחזור על עצמו - המאמן אריק ספולסטרה יודיע שיש לו מחויבויות קודמות לטוני סופראנו וריילי יקבל צ'אנס להוביל שושלת חדשה שתציב אותו בשורה הישגית אחת עם פיל ג'קסון ורד אאורבך (כרגע יש לו חמש אליפויות).

ואיזה מסכנים האוהדים של כל שאר הקבוצות. שיקגו עשתה הכל נכון ולפי כל תסריט הגיוני הייתה אמורה לצאת מהקיץ הזה כקונטנדרית בכירה (גם ככה יש לה קבוצה נהדרת), הניקס בזבזו עשור שלם ובסוף יצאו מהקיץ הזה עם אמארה סטודומאייר, הנטס החתימו אתמול את טרוויס אאוטלו במטרה להעביר מסר שאין להם מושג איך ממשיכים מכאן, הקליפרס החמודים ממשיכים לקוות שיום יבוא ויהיה להם סופרסטאר. אבל הכי מסכנים הם האוהדים של קליבלנד. הם היו צריכים לשבת חצי שעה מול הטלוויזיה כדי לשמוע את הגיבור הגדול שלהם מודיע שהם לא מספיק טובים בשבילו יותר.

אז נכון שלקח לראשי הקאבס יותר מדי זמן להתחיל לבנות ללברון קבוצה רצינית ושגם אז הם עשו את זה בצורה די מרושלת, אבל הגיעה להם לפחות פרידה ראויה יותר. הבעלים הזועם דן גילברט הספיק להבטיח שקליבלנד תיקח אליפות לפני לברון, אבל די ברור שאתמול בלילה נגמר הכדורסל בקליבלנד, לפחות לשנים הקרובות.

כבר היו קבוצות כוכבים בעבר. ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור ו-ווילט צ'מברלין שיתפו פעולה בלייקרס בשנות השישים ולא הצליחו לזכות באליפות, הלייקרס הציגו גם את קבוצת השואו טיים בשנות השמונים שכללה שלישייה לא פחות מפוארת ואת שאקובי, בפילדלפיה שיתפו פעולה ד"ר ג'יי ומוזס מאלון, יוסטון בשנות התשעים כללה לרגע שילוב של האקים אולג'ואן, קלייד דרקסלר וצ'ארלס בארקלי. אבל באף אחד מהמקרים האלה לא היה מצב בו שניים משלושת הכוכבים הגדולים בעולם ואחד משחקני הפנים הטובים בליגה, שלושתם בשיא הקריירה, מקבלים החלטה משותפת לשתף פעולה.

לפי כל מה שהספורט האמריקאי לימד אותנו, זה לא היה אמור לקרות. לברון ו-וויד היו אמורים לרצות לנצח אחד את השני, להוכיח את גדולתם בנפרד, לא לחבור לשיתוף פעולה שבמבט ראשון נראה לא הוגן. מישהו מדמיין את קובי עושה את זה? הוא הרי דאג להזיז את שאקיל כדי להפוך לאלפא דוג בלייקרס. מישהו מדמיין את מייקל ג'ורדן מתייאש מהנסיון להוביל לבד קבוצה לאליפות וחובר לסופרסטאר נוסף?

ואז עולה התהייה - אולי הבעייה היא בכלל אצלנו? מה כל כך נורא בשלושה חברים מאוד מאוד מוכשרים שמחליטים לשתף פעולה כדי להביא תארים? מה כל כך צורם בהחלטה של שני סופרסטארים לחלק בינהם את התהילה ובמידה מסוימת להתעלם מהאגו? אם שמים לרגע בצד את אופן ההתנהלות של BLW בשבועות האחרונים, נשארים עם חברים שמוכנים לוותר על כסף כדי לשחק ביחד וליצור קבוצה שתיזכר לשנים ארוכות.

ובכל זאת - זה מפחיד. רגע לפני שאתייחס לשאלה אם זה בכלל יכול לעבוד, נדמה לי שהפחד האמיתי הוא שזה כן יעבוד. יש כאן פוטנציאל להפוך את ה-NBA לליגה לא ממש תחרותית בשנים הבאות. כל חוקי השכר של עשרות השנים האחרונות נוצרו במטרה ליצור ליגה תחרותית, לאפשר לכל קבוצה צ'אנס אמיתי להצליח. מיאמי החדשה יכולה להחריב את השאיפה הזאת ולהחריב את העניין בליגה. הספיקו להגיד את זה לפניי - אתמול בלילה נוסדה אימפריית הרשע החדשה של עולם הספורט. למי שאינם אוהדי מיאמי יהיה קשה מאוד להיות בעד המפלצת הזאת.

השאלה הגדולה היא האם מיאמי אכן תהפוך לאימפריה בלתי ניתנת לעצירה או שהסיפור הזה יתרסק? כרגע עושה רושם שאין ממש אמצע, אלו שתי האופציות עם שני סימני שאלה מקצועיים עיקריים - הראשון קשור ליכולת של לברון ו-וויד לשחק ביחד, השני ליכולת של מיאמי לבנות סגל מכלום. לגבי הסוגייה השנייה - אני לחלוטין לא מודאג. גם על בוסטון לפני שלוש שנים אמרו דברים דומים, ואז הסלטיקס הוכיחו שניתן לבנות סגל משלים לא רע בכלל דרך חוזי מינימום. מסתובבים לא מעט רול פליירס שזאת בדיוק הסיטואציה הנכונה עבורם שעד עכשיו לא הצליחו בשום מקום, ולא מעט וותיקים שיהיו מוכנים להצטרף תמורת שכר המינימום של הוותיקים ולספק את החוליות החסרות.

השלישייה הזו לא זקוקה ליותר מדי תוספות. הם לא ממש צריכים מוביל כדור וצ'אלמרס בהחלט מספיק טוב לרוטציה ואפילו לחמישייה לידם. אם הטענה שמייק מילר כבר חתום אצלם נכונה אז הם מסודרים מבחינת מנוחה לכוכבים ואפשרות של פציעה של אחד מהם (רמז - השם שלו מתחיל ב-ו'). נשארה בעיקר עמדה אחת לאייש - הסנטר. ההיט יזדקקו לשני שחקנים עם גוף גדול שמסוגלים להאט את דוויט הווארד וגאסול, ומכיוון שהם אפילו לא חייבים להיות ריבאונדרים גדולים או לדעת ממש לשחק כדורסל אפשר למצוא כאלה בשכר מינימום. יחד עם שלשן או שניים לספסל, הם יוכלו לסגור סגל ולחכות לווטרנים שיתפנו באמצע העונה ומיאמי תהיה האופציה הראשונה שלהם.

שאלת השילוב של לברון ו-וויד היא המעניינת יותר. אחרי שהם קיבלו את ההחלטה, המבחן יהיה אם גם בפועל הם יהיו מסוגלים לוותר על האגו בזמן אמת. לברון הוא הכוכב הגדול יותר מבין השניים ו-וויד יצטרך לחיות עם מעמד כללי של מספר 2, מצד שני וויד הוא הכתובת ההגיונית במאני טיים ולברון יצטרך לחיות עם דקות רבות בהן הוא יתפקד כסופר-דופר רול פלייר. הם יצטרכו להיות זהירים אך לא זהירים מדי ולהכניס למשוואה הזאת גם את בוש. הם יצטרכו לדעת להתמודד עם כשלון ולפחות במקרה של לברון זה משהו שהוא התקשה בו בשנתיים האחרונות.

בסופו של דבר, אני מאמין שהכל יקום וייפול על האיש שסיפר לפני כמה שעות שהוא עושה מה שהכי טוב ללברון ג'יימס ונראה מנותק מהמציאות. לקינג ג'יימס יש את היכולת להרים את הפרוייקט הזה או להפיל אותו. במשך 25 שנים אף אחד לא הצליח לגרום ללברון להקשיב לו, אף אחד לא הצליח לגעת בו, להשפיע עליו. כדי שהפרויקט העצום שהוא נכנס אליו במיאמי יעבוד, הוא יצטרך ללמוד להאמין בחברים שלו ובעיקר למצוא דמות להערצה.

פיל ג'קסון תפוס, למרות שמיאמי זה דווקא מקום טוב להעביר בו את שנות הזקנה, לכן יכול להיות שאיש המפתח בכל הפרוייקט הזה הוא פט ריילי. הוא יצטרך להיות הגורם המרסן, זה שמקבל גם החלטות שלא מוצאות חן בעיני הכוכבים והם מקבלים אותן כי הוא זה שקיבל אותן. סיר הלחץ הזה בוודאי יהיה גדול על ספולסטרה, לא בטוח שגם לדמות מוערכת כמו ריילי יהיו כלים להתמודד איתו. מצד שני, בכלל לא בטוח שלא יהיו לו כלים, ובמקרה הזה כל מה שידענו על ה-NBA הולך להשתנות. השורה התחתונה שלי היא שיש סיכוי לא רע שזה יעבוד, יותר ממה שהרוב מרגישים כרגע. וזה בדיוק מה שמטריד.