ברוך שפטרנו

יכולת הניבוי המרשימה של פול התמנון גורמת לנו להרגיש כמו אידיוטים. ממש כשם שהרגשנו בכל אותן פעמים שבהן שמענו שעקרת בית מהגליל או חיילת מירושלים זכתה בפרס הגדול בטוטו. בשעה שאנחנו עושים אנליזות משכנעות למשחק בין בני טמרה למכבי יהוד, הן מילאו טור בודד ב-2.60 שקל ולקחו את כל הקופה.

יש בכך משהו נחמד, מתריס וחצוף, אבל בואו נהיה רציניים לרגע: תוצאות של משחקי כדורגל לא נקבעות על פי ההימור של תמנונים או דגי חשמל. תוצאות של משחקי כדורגל מושגות על ידי עבודה קשה ואימון ראוי (שמעת, מראדונה?). מה שהחל כגימיק מחוייך הפך לסוג של עבודת אלילים - כולם מחכים למוצא זרועותיו של פול הגאון. עכשיו רק חסר לנו שהתופעה הזו תתפשט ותגיע גם אלינו, ולפני שנספיק להגיד "אבי לוזון", מהמרי הווינר ייעזרו בקוקו הארנב, צ'רלי השפן ומוקי הג'וק.

אם ארגנטינה תזכה במונדיאל, דייגו מראדונה ירוץ עירום. אם פרגוואי תעשה סנסציה, חכו, חכו לחזה המתנפנף של לאריסה ריקלמה. ונדמה לנו שהיו עוד כמה בתמונה.

על פי הקריטריון הזה, מזל גדול שארגנטינה לא זכתה, אבל לא בטוח שגם ההדחה של פרגוואי היא אבדן כל כך גדול. חיפוש קטן בגוגל יגלה שהגברת ריקלמה לא ממש ביישנית גם בחיי היומיום, והתערטלות פומבית היא לא משהו שזר לה. המונדיאל היה שעתן היפה של הכרזות פרובוקטיביות שהפכו ללעוסות ומשמימות. מהבחינה הזו, יש צדק פואטי בכך שספרד והולנד נטולות הרצון למשוך תשומת לב הן אלה שעלו לגמר, וכל המתפשטים למיניהם יעשו את זה בסלון ביתם.

זה כבר הוכח מדעית - הג'בולאני הוא כדור לא טוב ומזיק לבריאות, אלא אם קוראים לך דייגו פורלאן. הוא משנה כיוון, הוא קל מדי, הוא מחורבן - כל כך הרבה כבר נאמר על הכדור הזה, שהמון כסף הושקע בייצורו.

כנראה שהכל, או לפחות הרוב, נכון. הבעיה הגדולה באמת צצה כשהג'בולאני התחיל לשמש כתירוץ לשערים עלובים שספגו שוערים מסכנים ודלי יכולת. כן, אתם מצפים שבאמת נאמין שרוברט גרין או פאוזי שאושי אכלו אותה בגלל הכדור. הגול של ג'ובאני ואן ברונקהורסט מהולנד סתם הרבה פיות למקטרגים - בומבה מ-35 מטר שעפה בדיוק למקום הנכון. כדור בלון? אולי, אבל כשיורד גשם כולם נרטבים.

אין ספק שמדובר בדיון המאוס ביותר בעולם הכדורגל. בכל מונדיאל יש את קבוצת העיתונאים שמדווחת בהתרגשות כי המאמן לא אפשר לשחקניו להתייחד עם בנות זוגן לפני המשחק. אם פעם עוד התפתחו דיונים מעמיקים סביב הנושא הזה, היום הוא כבר לא מעניין אף אחד, מלבד אותם אלה שלהם זה מונדיאל ראשון ורואים בדיווח שכזה סקופ רציני. שיזיינו, שלא יזיינו - אנחנו בסך הכל רוצים לראות כדורגל

תחשבו מה היה קורה לו הייתה כתבת קווים חברה של שחקן מפתח בנבחרת שלנו. "רק בישראל", היו זועקות הכותרות וכולם היו תוקפים על חוסר האתיקה הזועק לשמיים. זה בדיוק מה שעושים היום בספרד, שהרי איך ייתכן שהקפטן יוצא עם עיתונאית?

כן, יש בכך טעם לפגם, אבל צריך לזכור כמה דברים. האחד - מדובר במערכת יחסים גלויה ולגיטימית בין שני אנשים שלפחות למראית עין נראים כאוהבים. השני - זה לא בדיוק פגם ביכולות של קסיאס ושל הנבחרת שלו. והשלישי - הייתם מתים שתהיה לכם חברה כזאת. הכל מקנאה.

אין, אין תופעה יותר בזויה מכתבות טלוויזיה על קהלי אוהדים ישראלים שמתאספים בבארים כדי להריע לנבחרות האהודות עליהם. אפשר להבין את יוצאי ארגנטינה, ברזיל או אורוגוואי שנשארים קשורים בחבל הטבור לארצות מוצאם, אבל לא תשכנעו אותנו שאם נולדתם כאן, אתם באמת מאמינים במורשת ההולנדית או יודעים את מילות המרסלייז בעל פה. וגם אם כן, לא ברור לנו למה נשלחים עיתונאים לסקר את זה, כי למען האמת, לא ממש מעניין אותנו מה שיש לכם לומר.

הדילמה היחידה שנוצרת כאן היא בחוסר הבהירות לגבי הניזוקים הגדולים של המבוכה הזו: האם זו ערימת השוטים והשותים שמנופפים בתל אביב בדגלי ספרד, גרמניה וארגנטינה בגאווה, או כתב השטח התורן שנקלע בעל כורחו לעדר של טרמפיסטים חסרי גאווה אמיתית ומרגיש כמו אידיוט מושלם?

טוב, כאן אין יותר מדי מה לומר - כל התלונות היו מוצדקות, באמת טוב שזה נגמר