חשבתם כבר מי יהיה הקפטן שיניף את גביע העולם ביום ראשון? האופציות שנותרו הן פיליפ לאהם, איקר קסיאס, דייגו לוגאנו וג'ובאני ואן ברונקהורסט. מדובר בשוער, בלם ושני מגנים, וזה דווקא הגיוני ביותר אם נזכרים בפאביו קנבארו שהניף את הגביע ב-2006, ובקאפו שעשה זאת ב-2002. קודם לכן היו אלה הקשרים המרכזיים - דידייה דשאן ב-98', דונגה ב-94', לותאר מתיאוס ב-90'. הפעם האחרונה בה היה לאלופת העולם קפטן בחלק הקדמי של המגרש נרשמה ב-1986, ולמעשה דייגו מראדונה הוא יוצא דופן ברשימה. הרי לפניו היו השוער דינו זוף ב-86', הבלמים דניאל פסארלה ב-78' ופרנץ בקנבאואר ב-74', המגן הימני קרלוס אלברטו ב-70', ושוב בלם, בובי מור המנוח ב-66'.
מדוע זה קורה? מעבר לעובדה ששחקני ההגנה והקישור האחורי רבים יותר על המגרש מבחינה סטטיסטית בהשוואה לחלוצים, בדרך כלל הם גם נוטלים מנהיגות גדולה יותר. גם במונדיאל הנוכחי העניקו רוב המאמנים את סרט הקפטן לשחקנים מהמערך האחורי. הנבחרות שסמכו על חלוצים, כמו פורטוגל עם כריסטיאנו רונאלדו, קמרון עם סמואל אטו, וחוף השנהב עם דידייה דרוגבה, נכשלו. אם בוחרים את הקפטן המצטיין של הטורניר, הרי שללוסיו הברזילאי יש סיכויים מעולים לזכות, למרות שלא הצליח להשתלט על ההיסטריה והפאניקה שפשטו בנבחרתו במחצית השניה מול הולנד. עד אז שימש הבלם המנוסה של אינטר מנהיג למופת.
לא בטוח שנראה הערב על המגרש את לוגאנו. הלב והנשמה של אורוגוואי, והשחקן הקריטי ביותר בעורף שלה, עלול להיעדר בגלל פציעה שספג ברבע הגמר מול גאנה, וזו תהיה מכה קשה מאוד עבור הנבחרת האחרונה מדרום אמריקה. לגבי ואן ברונקהורסט בן ה-35 אין כל ספק - הוא יפתח כמגן השמאלי וירשום את הופעתו ה-105 במדים הכתומים. זה מספר מדהים עבור שחקן שמעולם לא זכה להערכה הראויה בתקשורת, אך תמיד היה אהוב במיוחד על ידי האוהדים, ולא הסתכסך עם איש בחדר ההלבשה.
מעטים יודעים שהמגן ההולנדי הוא שחקן רב גוני שהחליף תפקידים רבים במהלך הקריירה. כאשר התחיל את דרכו בפיינורד, קבוצה אותה אהד מינקות, הוא תופקד בעיקר כקשר שמאלי עם אוריינטציה התקפית, כמעט קיצוני שמאלי. לא לחינם הבקיע ג'ובאני הצעיר תשעה שערי ליגה בעונתו המלאה הראשונה בהרכב. ב-1998 החתים אותו בן ארצו דיק אדבוקאט בריינג'רס הסקוטית, ובחר לתת לו את המושכות במרכז המגרש כפליימייקר. ארסן ונגר, שרכש את ואן ברונקהורסט כעבור 3 שנים, ראה בו מחליף טבעי לעמנואל פטי בקישור האחורי של ארסנל, לצידו של פטריק ויירה אם כי התוכנית לא יצאה לפועל בגלל הפציעה הקשה שקטעה את הקריירה של ההולנדי בהייבורי. פרנק רייקארד הציל את הקריירה של ואן ברונקהורסט ב-2003, שילב אותו דווקא כמגן שמאלי, ומאז החלה התקופה המוצלחת ביותר בקריירה שלו. אולי כאות תודה לקטלאנים, בחר ואן ברונקהורסט לשים את השם ג'יו על חולצתו, כדי לא להכריח את השדרים לשבור את שיניהם.
אל תפספס
ההפך מזינאדין זידאן
ארבע השנים של ג'יו בקאמפ נואו היו נהדרות, ולמרות שהצהיר פעמים רבות שהוא לא כועס על ונגר, הוא שמח במיוחד לזכות בליגת האלופות עם ניצחון 1:2 בגמר על התותחנים ב-2006. באותה עונה לא החסיר ואן ברונקהורסט דקת משחק במפעל האירופי, ורייקארד שיבח רבות את התרומה שלו. גם לאונל מסי התרשם, וטען בזמנו שג'יו הוא המגן השמאלי הטוב בעולם.
שינוי התפקיד הביא לואן ברונקהורסט גם מקום קבוע בהרכב הנבחרת. הוא נאלץ לחכות שנים ארוכות להזדמנות, ושימש שחקן ספסל במונדיאל 98' וביורו 2000. בגביע העולם בגרמניה הוא כבר היה שחקן חשוב מאוד במערך של מארקו ואן באסטן, וביורו 2008 הגיע לגדולה של ממש. המשחק המעולה נגד איטליה, במהלכו בישל וכבש במתפרצות עוצרות נשימה ב-0:3, נכנס לספרי התהילה של הכדורגל ההולנדי. ואן ברונקהורסט עצמו מציין כי זה היה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלו, בגיל 33. אין מה לעשות, הוא רק הולך ומשתבח עם השנים, למרות שאת שלוש העונות האחרונות בילה בפיינורד שעוברת תקופה עלובה למדי.
אלא שתשומת הלב התקשורתית לדמותו עדיין נמוכה להחריד. מי מכם שמע על הכרזתו של ואן ברונקהורסט לתלות את הנעליים בסיום המונדיאל? "התלבטתי לא מעט, ואפילו התייסרתי, אך עכשיו אני מרגיש הקלה", אמר ג'יו לפני חודש וחצי, וכעת הוא רוצה לסדר לעצמו את משחק הפרידה הטוב ביותר - גמר הגביע העולמי. "תמיד חלמתי לפרוש עם הפרס הגדול ביותר ביד, וזה קרוב מתמיד", אמר. במונדיאל הקודם היה שחקן אחר שסידר לעצמו במה דומה לפרישה, אבל זינאדין זידאן החליט לבסוף להשתמש בה למטרות אחרות, והקריירה שלו הסתיימה באקורד צורם. לא ברור אם ואן ברונקהורסט יגשים את שאיפתו, אך לגבי דבר אחד אפשר להיות בטוחים. הוא יפרוש כספורטאי אמיתי, ומגיעות לו תשואות על כל מה שעשה ב-17 השנים על המגרש.