דייגו, קפל

שמראדונה יעזור למסי ומסי יהפוך למראדונה

ייקח זמן רב לדמעותיה של ארגנטינה להתייבש אחרי התבוסה הקשה והמשפילה לגרמניה, אבל אם לומר את האמת לאלביסלסטה פשוט לא הגיע. המהלך השיווקי של מינוי מראדונה למאמן התפוצץ לנשיא ההתאחדות הארגנטינאית חוליו גרונדונה, שמושל כבר 31 שנים, בפרצוף. מי שנותן למראדונה להיות מאמן נבחרת ארגנטינה סופו שיאכל את הכובע. מי שאימן קבוצות זניחות (מראדונה) ולא התנסה אף פעם במגרשים של הגדולים סופו שיטבע. מאמן שמזמן שחקנים על פי פוליטיקה ומשאיר אלופי אירופה בחוץ (זאנטי וקמביאסו) סופו שימעד.

מראדונה כבר הוכיח לא אחת שהוא לא מאמן אלא שהפעם גם המוטיבטור שהוא לא הכין בצורה נאותה את השחקנים. ארגנטינה נראתה נרפית, לא נחושה ובעיקר מאמינה, לשווא, שהיכולת האישית של שחקניה תגבר על הקבוצתיות והמערך הגרמני המתוזמן להפליא. מבחינה טקטית אין כלל קריטריונים להשוואה. ארגנטינה, כמו בשאר משחקיה בטורניר, לא התבססה על טקטיקה, ויואכים לב זכה בניצחון מוחץ. גרמניה השיגה אמנם את מה שרצתה ממש בפתיחה - שער מהיר שיוציא קדימה את ארגנטינה ויחשוף אותה להתקפות מתפרצות קטלניות - אבל זה רחוק מלנקות את מראדונה מאשמה כי האלביסלסטה נראו זוועה.

ארגנטינה, כפי שנכתב לא פעם, צלחה את שלב הבתים ושמינית הגמר די בקלות ורק ברבע חיכה לה, ובעיקר להגנה שלה, אתגר אמיתי. נבחרת גרמנית שמגנה עם 11 שחקנים, כמו הנבחרת האחרות שארגנטינה שיחקה מולן אולם בניגוד לשאר עושה זאת בחוכמה וגם יודעת לדהור קדימה בעורמה. הצפיפות שיצרו הגרמנים כשארגנטינה תקפה השאירה את מסי וטבז לנסות שוב ושוב מהלכים סולניים, שהסתיימו כמעט תמיד בקול ענות חלושה. היגואין שוב הוכיח, בפעם המי יודע כמה וכמו בריאל מדריד, שהוא לא שחקן של משחקים גדולים. ההגנה הגרמנית הדפה אותה רחוק משערה והוא לא הניב שום פרי כשקיבל כדורים עם הגב 30 מטרים משער היריבה. גם ההגנה שעשתה ארגנטינה הייתה מחרידה כשהרווחים שהותירה ליריבה היו לא פחות מאשר מקוממים. כל שחקן גרמני שקיבל כדור היה חופשי ברדיוס של חמישה מטרים לחשוב, להרים את הראש ולמסור כאוות נפשו. לחץ לא אפקטיבי ושמירה כה לקויה לא עובדת בשלבים האלה, בוודאי לא מול נבחרת אירופית בעלת מסורת וממושמעת למשעי.

מראדונה טוב מול נבחרות קיקיוניות אבל לרמות הגבוהות לא מספיקים רק מוטיבציה ודרבון, לא די לתת לכוכב הגדול ביותר את הזכות לעשות כרצונו ולכל השאר להיות עושי דברו. חשיבה טקטית, סדר וארגון ומשמעת הם חלק אינטגרלי מהמשחק. העולות לחצי הגמר הוכיחו קבל עם ועדה שאפשר לשחק כדורגל יפה ולהצליח, אך זה חייב לבוא עם אחריות ומשמעת. מדוע חיכה מראדונה עם החילוף הראשון עד אחרי השער השני (שגמר למעשה את המשחק)? למה הוא לא עיבה את מרכז המגרש שלו שהיה חסר אונים מול שוויינשטייגר וחדירה, שקטלו את מסצ'ראנו המסכן? היכן העזרה לה נדרשו המגנים באגפים? כלום וכלום ועוד כלום, וכך יוצאת ארגנטינה מוכה ואבלה מעוד מונדיאל. הרצון לנקמה על המונדיאל הקודם לא הספיק ולא יספיק כל עוד בארגנטינה לא יבינו שסך הכישרון שיש ב-11 של המדינה לא עולה בכדורגל המודרני על הבנה, קריאה וניהול נכון של המשחק.

כמו אצל מראדונה, זה גם היה המשחק החלש ביותר של מסי בטורניר, ולא בכדי. הגרמנים הציבו עליו שמירה כפולה ולעתים משולשת, וגם כשהוא עבר אחד אז הוא נתקל בשני ובשלישי. לבטל את פועלו במונדיאל יהיה מעשה נמהר. מסי עשה קפיצת מדרגה בכל הקשור להשפעה שלו במגרש על הנבחרת. עד המונדיאל הוא היה עוד שחקן באלביסלסטה, אלא שהפעם קיבל ממראדונה (לפחות בזה צלח המאמן) את הקרדיט ושדרג את יכולתו במדים הלאומיים. בכל הקשור לנבחרת יש למסי עוד הרבה מאוד להוכיח, ועד המונדיאל הבא יחלפו עוד ארבע שנים קשות על השחקן הצנום.

כאמור, לארגנטינאים ייקח כנראה הרבה מאוד זמן להתאושש כי לגביע העולם הזה הם הגיעו עם סגל נפלא ושחקן על, ולבסוף שוב הודחו כבר ברבע הגמר. 20 שנים ללא חצי גמר הם יותר מדי עבור נבחרת ארגנטינה. כנראה שמראדונה לא יישאר בנבחרת כי להוביל אותה בקופה אמריקה או בעוד טורניר מוקדמות זניח זה לא הלחם והחמאה שלו.

באשר לאלביסלסטה הגיע הזמן למנות מאמן שיוביל את הנבחרת מעכשיו ועד המונדיאל הבא, שייערך לשמחתם של הארגנטינאים קרוב לבית, אבל לצערם בברזיל. תפקידו של המאמן הבא יהיה להמשיך את חילופי הדורות בנבחרת ולהיפטר מהשחקנים הוותיקים, בעיקר בהגנה (דמיקליס, סמואל והיינצה), וגם לזמן שחקנים על פי יכולת ולא פוליטיקה. תפקידו יהיה להקנות לארגנטינה גם משמעת וארגון, נוסף על הכישרון הגדול שטמון ברגליה, ואולי אז היא תוכל להגיע אל הנחלה.

מסי יצטרך להמשיך להגדיל את הנפח שהוא תופס בנבחרת חרף הביקורות מבית שכנראה יגברו בעתיד הקרוב. כעת, לאחר שהוותיקים יעזבו את הנבחרת, הוא יוכל לתפוס ביתר קלות את תפקיד המנהיג. למרות האכזבה העצומה, לארגנטינה יש יכולת לכפר. זו אפילו לא חצי נחמה, אולי רבע במקרה הטוב, אבל גם משהו. בקיץ בשנה הבאה תיערך במדינה הקופה אמריקה. הכוכבים הגדולים נוטים בשנים האחרונות שלא להשתתף בטורניר שנתפש אצלם כמיותר ורק מוסיף עליהם עומס. אבל מסי וחבריו לנבחרת חייבים קצת שמחה לעם שלהם ואל להם לוותר על הזכות של ההמון לראות אותם משחקים בבית שלהם ונוטעים בהם קצת שמחה בלב, אחרי הטעם המר שנותר.