ועכשיו, למבחן האמיתי

אפריקאית בחצי הגמר? אולי ב-2014

"עכשיו לואיס סוארז הפך לגיבור במדינתו", אמר במרירות אסמואה גיאן בסיום המשחק בו גאנה הייתה רחוקה בעיטת פנדל אחת מהיסטוריה. כדורגל, יודעים כולם, הוא משחק הפכפך ואכזרי. גיאן יכול היה להיות מלך אפריקה, אבל סיים כגיבור הטראגי של הערב ומירר בבכי. סוארז, שהדף בידו מקו השער, אכן הפך לגיבור היום. הכוכבים השחורים הודחו מהטורניר בצורה כואבת וטראומתית. פנדל מוחמץ בדקה ה-120 והפסד בדו קרב מהנקודה הלבנה, אבל המבחן האמיתי שלהם מתחיל עכשיו.

כשהדמעות ייבשו וההדחה תפסיק לכאוב, בגאנה יבינו את גודל ההישג. מילובן ראייבץ' לקח לטורניר סגל צעיר, אין לו שמות נוצצים מהליגות הבכירות של אירופה וחלק לא קטן משחקניו בילו דקות ארוכות על הספסל במועדונים השונים. אם לא די בכך, הרי שהכוכב הגנאי הגדול, מיקאל אסיין, נשאר בבית בגלל פציעה. אלא שבגאנה לא חיפשו תירוצים. למרות כל הבעיות, הנבחרת הפכה לאפריקאית השלישית בהיסטוריה שמעפילה לרבע הגמר.

במשך כל הטורניר, הכוח של גאנה היה הסדר, ההייררכיה והלכידות החברתית. כשגיאן החמיץ, החברים התייצבו לצידו וידעו להכיר תודה לאיש המרכזי שלהם. גם שחקנים מלאי אגו כמו דרק בואטנג או סטפן אפייה הבינו את מקומם בסגל ונתנו את הגב, השקט והביטחון לילדים. מבחינה טקטית, ראייבץ' גילה עליונות. הוא הכין את הנבחרת בצורה מושלמת לכל יריבה, הצליח לעצור את גרמניה וסרביה ולתסכל את אורוגוואי במשך 120 דקות. כמה שהוא היה קרוב לתהילת עולם.

בכדורגל אין ניסים ואין קיצורי דרך. ההצלחה של גאנה הגיעה בזכות בחירה נכונה של מאמן שנשאר נאמן לדרך העבודה שלו וכמובן, עבודת תשתית יוצאת מן הכלל בקידום צעירים. ראייבץ' בנה את המונדיאל במשך שנתיים וקצר את הפירות. הוא השתית סדר ומשמעת, בנה שחקנים, האמין בצעירים ולא פחד לקחת סיכונים. הנבחרת שלו ידעה מה היא רוצה מעצמה בכל משחק ולא נלחצה גם כאשר נטל ציפיות של יבשת שלמה הונח על כתפיה. המבחן של ראשי ההתאחדות יהיה לשמור על ההמשכיות ולא ליפול למלכודת בה נפלו את ניגריה, קמרון וחוף השנהב - מאמנים עם שמות גדולים.

ההצלחה בטורניר תעלה מאוד את המניות של הגנאים הצעירים כמו שמונדיאל 1994 עזר לכדורגל הניגרי. קוג'ו אסמואה, אנתוני ענאן, קווין פרינס בואטנג, סמואל אינקום, אנדרה איוו ואסמואה גיאן - כולם הוכיחו שהם ראויים לשחק במועדוני צמרת ביבשת. אם לוקחים בחשבון את העובדה שגאנה זכתה רק לפני שנה במונדיאל עד גיל 20, הרי ברור שהיא נהנית ממאגר כישרונות בלתי נדלה והמון סיבות לאופטימיות.

אלא שזה לא מספיק. אם הזכרנו את ניגריה, הרי שלמרות ההצלחה בסוף שנות ה-90, הפוליטיקה הפנימית במדינה הרסה כל חלקה טובה בכדורגל המקומי על אף כמות הכישרונות. הדברים נכונים גם לגבי קמרון וסנגל, שתי הנבחרות הקודמות שהעפילו לרבע הגמר, אך עדיין מתענגות על אותה הצלחה רגעית. הכישלון של האפריקאיות במונדיאל הראשון על אדמת היבשת והדוגמאות ההיסטוריות צריכים לשבת חזק בראש של ראשי ההתאחדות בגאנה.

ב-2014 הכוכבים השחורים אמורים להיות בשלים יותר, מנוסים יותר, חזקים יותר ועמוקים יותר. אם בהתאחדות ישמרו על דרך העבודה, הסדר ולא ייכנעו למרדף אחרי הצלחות רגעיות - גאנה תוכל להשלים את המלאכה בברזיל ולהפוך לאפריקאית הראשונה שמגיעה לחצי הגמר.