חמור מכל

להוכיח שדונגה לא חמור

אז כן, זו בהחלט הקפיצה האחרונה. וכן, דונגה הוא בהחלט חמור. למעשה, הרשו לי להתנצל בפני ציבור החמורים, כי מאמן ברזיל לא ראוי אפילו לכינוי הזה. מי שהורס לחלוטין את הסגנון הברזילאי, לא כולל בסגל אפילו שחקן יצירתי אחד שמסוגל להביא למפנה מהספסל, לא דואג לתוכנית ב' כאשר תוכנית א' לא עובדת – ראוי שיחזור הביתה, לקול קריאות הגנאי של העיתונאים, אותם דאג להקניט במשך כל הקדנציה שלו כמאמן הלאומי.

תחילה אני חייב עוד התנצלות קלה, והפעם לפליפה מלו. לפני מספר ימים העלבתי אותו במדור זה וטענתי שהוא לא מסוגל לתת מסירה אחת ראויה. סליחה, פליפה. הכדור שלך לרוביניו בדקה ה-10 היה אחת המסירות הטובות ביותר שראינו בטורניר, ועוד על המגרש המזעזע בפורת אליזבת שלא מתאים אפילו לליגה השניה בקפריסין. אבל שם זה נגמר. את המשחק סיים מלו עם שער עצמי (אולי לא ממש באשמתו) ועם כרטיס אדום (ועוד איך באשמתו – הגיש הזמן לשלוח שחקנים לכלא על פשעים מסוג זה).

כל זה התרחש אחרי מחצית ראשונה נהדרת, הטובה ביותר של הסלסאו בדרום אפריקה. הם לא רק יצאו למתפרצות, אלא ניסו לבנות את המשחק, והמבצע המדהים בדקה ה-31 שווה צפיה בעשרות הילוכים חוזרים. איזו פריצה של רוביניו על הקו! איזו מסירת עקב של לואיס פביאנו! איזו בעיטה של קאקה לחיבורים! אם רק מארטן סטקלנבורג לא היה הודף את זה, דונגה היה חוגג עכשיו עליה לחצי הגמר. אבל הוא עצר, ואחרי ההפסקה התברר שלמאמן הסלסאו פשוט אין כלים לנצח משחקים צמודים מול יריבות שקולות.

כל עוד ברזיל הובילה, הרגישו שחקניה על הסוס. אחרי השער העצמי הביזארי והמקרי, הכל התפרק לחתיכות. אחרי השער השני, שנבע מעצבים ובלבול מוחלט בהגנה שהיתה עד אז אחת היציבות והאיכותיות בדרום אפריקה, כבר לא היתה דרך חזרה. ברזיל נקלעה לפיגור הראשון שלה בטורניר, והפעם היא היתה חייבת למצוא דרך לשבור הגנה ללא השימוש במתפרצות. אבל רוביניו איבד את העשתונות, לואיס פביאנו לא היה במשחק למרות הבעיות הקשות במרכז ההגנה ההולנדית, וקאקה... טוב, הוא סיפק בכל זאת כמה הברקות, אבל בשורה התחתונה איכזב בדרום אפריקה אפילו יותר משרונאלדיניו איכזב בגרמניה 2006. הנה אמרנו, כמעט בלחש, את שמו של השחקן שהיה אסור להזכיר בחודש האחרון.

על דונגה היה למצוא דרך לגרום לשינוי, מישל באסטוס כבר הוחלף על ידי ג'ילברטו כדי לא לספוג אדום, ונותרו שני חילופים ביד. אחד מהם היה לשלוח למגרש את נילמאר הפאתטי, דווקא במקום לואיס פביאנו. והשני... אולי זה יפתיע אתכם, אבל הוא פשוט לא הגיע. אם הולנד היתה זקוקה לשנות את המשחק בדקות האחרונות, היא היתה שולחת למגרש את אליה ואת ואן דר וארט. למאמן ברזיל הגדולה, עם עשרות רבות שחקנים מוכשרים ברחבי אירופה ועוד עשרות רבות של גאונים בפוטנציה בליגה המקומית, לא היה על הספסל אף שחקן שיכול להציל את נבחרתו מהדחה מבישה.

אז זהו, המסע הזה תם ונשלם. נזכור ממנו את השער המרהיב של מייקון ששבר את הקרח מול צפון קוריאה, את אחוז ניצול ההזדמנויות הנהדר מול חוף השנהב וצ'ילה, את המשחק העלוב מול פורטוגל בו לא בחן דונגה שום אופציה להמשך הדרך, ואת הפיאסקו מול הכתומים שהסתיים עם כל כך הרבה עצבים, וכל כך מעט כדורגל. דונגה הולך הביתה בצדק רב, וכפי שכבר נאמר בטור זה בעבר – כל שריקה נגדו מוצדקת.

פשוט מאוד - למונדיאל הביתי ב-2014 ברזיל צריכה להגיע עם מאמן ברזילאי אמיתי. לא דונגה, לא קרלוס אלברטו פריירה, ואפילו לא "ביג פיל" סקולארי. יש צורך במאמן שיחזיר את הסמבה למגרש, ואז נוכל כולנו לרקוד יחד עם הסלסאו לגביע השישי בעוד ארבע שנים.