מגיע לכם

במשך יותר מ-45 דקות במשחק מול הולנד, נראה היה שברזיל בדרך לחצי הגמר. לאורך כל המחצית הראשונה ובתחילת השנייה ראינו את ברזיל שלה ציפינו: נבחרת שבטוחה בעצמה ושיודעת מה היא רוצה. השחקנים של דונגה לא הציגו כדורגל גדול – מה לעשות, התרגלנו שברזיל של דונגה וכדורגל גדול כבר לא הולכים יחד - אבל נראו כמו נבחרת יציבה, חזקה וממושמעת שהכל הולך לה לפי התוכנית.

ברזיל השיגה שער מהיר במהלך כדורגל מבריק, עם מסירת עומק יוצאת מהכלל של פליפה מלו לרוביניו. השער הזה נוצר כשהבלם הייטינחה, ששמר את לואיס פביאנו, יצא יחד אתו מהמרכז. לבור שנשאר על המשבצת נכנס רוביניו, שקיבל את הכדור בנקודה שבה פביאנו היה אמור לעמוד. התוצאה: גול מרהיב ויתרון מבטיח לברזיל. הולנד נראתה בהלם ובשלב הזה יכלו הברזילאים לכבוש עוד שערים, אבל ירדו עם יתרון מינימלי להפסקה.

ואז, כמו שקורה לא פעם בכדורגל, הולנד הבקיעה שער משום מקום והמשחק התפתח לכיוונים בלתי צפויים. לא מקרי שווסלי סניידר המצוין היה מעורב בשני השערים, אבל כמו תמיד, רובן הוא הברומטר של הולנד. במחצית השנייה הוא נכנס לעניינים, וידוע שכשהוא טוב כל הולנד טובה. פעולה משמעותית ביותר שלו, למשל, הייתה הכרטיס הצהוב שהוציא מבאסטוס ועבירה נוספת שבגינה הגיע אדום למגן השמאלי של ברזיל. דונגה נאלץ להוציא את באסטוס מחשש שיורחק, מה ששיבש עוד יותר את מערך המשחק של הסלסאו.

אחר כך הגיע בכל זאת האדום, שאותו ספג בסופו של דבר מלו עם הדריכה על הרגל של רובן. זו לא הרחקה שנולדה מכלום, אלא עוד אירוע בשרשרת של תיקולים אלימים במשחק הזה. מהצד, נדמה היה שזהו מפגש בין שתי נבחרות דרום אמריקאיות – הרבה טירוף, הרבה אמוציות והרבה כסאח. נראה ששתי הנבחרות האלה פיתחו מסורת של יריבות גדולה לאורך השנים והגיעו דרוכות בהתאם.

האדום של מלו הגיע כתוצאה מפאניקה גדולה של ברזיל. הברזילאים לא הרגישו מאוימים אפילו פעם אחת בטורניר לפני כן ולא התרגלו להיות בפיגור, וברגע שזה קרה כבר היה ברור שלא יצליחו לחזור. השער של סניידר תפס אותם לא מוכנים והם לא ידעו איך להגיב. האמת היא שגם ההולנדים היו מבוהלים מהיתרון הזה, במידה מסוימת גם אותם הוא תפס לא מוכן, מכיוון שלאחר השער שהבקיעו יכלו להגדיל את התוצאה אבל לא רק שלא היו מרוכזים, נדמה היה שהם ממש בהלם מהאפשרות להבקיע שער שלישי ולקבור סופית את המשחק.

בסופו של דבר, הולנד ניצחה משום שהביאה איתה אלמנט שהיה חסר לה מאוד במפגשים הקודמים עם ברזיל – קשיחות. להולנד יש מרכז שדה חזק מאוד עם נייג'ל דה יונג ומארק ואן בומל, שני גרזנים שמנתבים היטב את התנועה בקישור האחורי. דה יונג ספג כרטיס צהוב שני ויחסר מאוד במשחק הבא, אבל מה שחשוב מבחינת האורנג' הוא שהם בחצי הגמר. הם לא פחדו מברזיל, ובעיני היא מועמדת ללכת עד הסוף. כבר בטור הראשון ציינתי שההולנדים יכולים להגיע רחוק הפעם משום שסניידר ורובן הוכיחו שהם יכולים לסחוב את קבוצותיהם על הגב, ומתברר שהם עושים את זה גם בנבחרת.

באשר לברזיל, משמח שהיא עפה לאחר שדונגה עשה ממנה נבחרת גרמניה – לא זו של היום, אלא זו שהכרנו בשנים עברו. חשוב לציין כי לא מדובר בחוכמה לאחר מעשה אלא בטעם אישי, משום שכבר ראינו כמה הכדורגל הוא משחק נזיל. כשם שדונגה נכשל בטורניר הזה, הוא יכול היה להצליח ולזכות בטורניר. אבל בשורה התחתונה, הוא לא הצעיד את הנבחרת שלו לתואר וזה מה שמשמח. ראיתי עם חבריי מהפועל תל אביב את המשחק וכולנו הסתייגנו כצופים מהסגנון של ברזיל, שממש לא מזכיר את ברזיל האמיתית, זו שכל כך אהבנו לראות פעם. אז איך אפשר לסכם את המשחק הזה? טוב שיש הפתעות במונדיאל.