לא קל לרשת בהרכב הנבחרת הלאומית את הגיבור שעשה את העבודה במשך יותר מעשור. כל הקריירה של מארטן סטקלנבורג היתה בצילו של אדווין ואן-דר-סאר, ואפילו היום, אחרי שנתיים בשער האורנג', עדיין קשה לו להשתחרר ממנו. מאז פרש ואן-דר-סאר, שיאן ההופעות בהולנד עם לא פחות מ-130 משחקים במהלך 13 שנים, כולל השתתפות בשני מונדיאלים וארבע אליפויות אירופה, ניסו פרשנים רבים לשכנע אותו לחזור. בחודשים שלפני המונדיאל, לא עבר שבוע מבלי שנאלץ סטקלנבורג לעיין בעוד טור הקורא לשובו של שוער מנצ'סטר יונייטד בן ה-39 שנתן עונה נהדרת בפרמייר-ליג.
מאמן הנבחרת, ברט ואן-מרוויק, חשב אחרת. הוא ביקש מואן-דר-סאר לחזור רק פעם אחת ולתקופה מוגבלת, בתחילת קמפיין המוקדמות, כאשר סטקלנבורג ושוער המשנה הנק טימר היו פצועים. לאחר מכן, הוא הודיע באופן חד משמעי ששוער אייאקס יזכה באפודה הראשונה ויקבל גיבוי מלא. הפציעה ההיא גרמה אמנם לסטקלנבורג לאבד את המקום בהרכב איאקס המאמן דאז מארקו ואן-באסטן התרשם מכישוריו של שוער המשנה קנט פרמר והשאיר אותו בין הקורות עד לסיומה העגום של עונת 2008-2009. על ואן-מרוויק זה לא עשה רושם. סטקלנבורג המשיך לעמוד בשער הנבחרת גם בתקופה בה לא קיבל דקות משחק בקבוצתו, וכך נבנה הבטחון העצמי שלו. "ברט תמיד אמר לי ולתקשורת שהוא סומך עלי לחלוטין, ואני מודה לו על כך. הוא עזר לי מאוד, ובלעדיו לא הייתי מצליח להתעלם מכל השמועות בעיתונים", אומר סטקלנבורג.
הנחישות של ואן-מרוויק מוכיחה עד כמה חשוב לבחור שוער ראשון זמן רב לפני טורניר גדול. הבעיות בשער אנגליה אמנם נובעות מהעובדה שלא היה לפאביו קאפלו מועמד ברמה הבינלאומית הגבוהה, אך הלחץ הבלתי אפשרי של הבוס האיטלקי על כל שוערי הסגל גרם בסופו של דבר לכך שלכולם רעדו הידיים. זו הסיבה בגללה ספג רוברט גרין את השער האומלל שלו מול ארה"ב, ואם מאמן נבון כמו ואן-מרוויק היה עומד על הקווים של אנגליה, אין ספק ששוער ווסטהאם לא היה מוחלף על ידי דייויד ג'יימס.
רגעי התהילה
סטקלנבורג כבר כמעט בן 28, אבל עד לפני חודש מעטים מחוץ להולנד הכירו אותו. הוא הגיע לאקדמיה של אייאקס בגיל 15, אבל עלה לבוגרים רק בשנת 2001, וגם אז ישב לא פחות מ-4 שנים על הספסל וחיכה להזדמנות. ואן-באסטן כלל אותו בסגל למונדיאל הקודם וליורו-2008, אך מיותר לציין שעם ואן-דר-סאר בהרכב סיכוייו לשחק היו אפסיים. הקריירה הבינלאומית שלו החלה באמת רק בספטמבר 2008, ונפתחה ברגל שמאל עם היסטוריה לא רצויה - סטקלנבורג הורחק במשחק הידידות מול אוסטרליה והפך לשוער ההולנדי הראשון אי פעם שרואה כרטיס אדום. אבל הוא עבר את זה בשלום, התגבר על הפציעה, שרד את עידן ואן-באסטן באייאקס, ובדרום אפריקה זכה סוף סוף לתהילה.
ההגנה סומנה לפני הטורניר כחוליה החלשה ביותר של הולנד, אבל נכון לעכשיו ספג סטקלנבורג שני שערים בלבד, וגם הם היו בפנדלים. אף עיתונאי לא מפקפק יותר בכך שהוא ראוי לאפודה הראשונה נהפוך הוא. ההצלות המרהיבות שלו במחצית השניה בשמינית-גמר מול סלובקיה, כאשר הגן על היתרון השברירי של הכתומים והבטיח את הנצחון, גרמו לאחד הפרשנים הבכירים בהולנד, יאק ואן-גלדר, לכנות אותו "מארטן ואן-דר-סאר". צריך להבין את הסגידה לשוער השדים האדומים כדי להפנים את גודל המחמאה.
הערב, מול ברזיל, מגיע המבחן האמיתי שלו. עם כל הכבוד לדנמרק, יפן, קמרון וסלובקיה, רק אם יעצור את לואיס פביאנו ואת רוביניו יוכל סטקלנבורג לשמור על הכינוי שהדביק לו ואן-גלדר. אם זה יקרה, צפויות לו עוד שנים ארוכות בשער האורנג', ואולי גם חוזה באחת הליגות הגדולות ויאריאל והמבורג כבר מגלות עניין.