התאימו עצמכן למעמד

התחושה לקראת משחקי רבע-הגמר בסוף השבוע קצת מוזרה. ברזיל והולנד נפגשות ביום שישי בקרב שאמור על הנייר להיות הכי מסקרן בטורניר, אבל כולם מדברים על ארגנטינה מול גרמניה שיתקיים בשבת. פעם, ממש לא מזמן, כונתה נבחרת האורנג' "הברזילאים של אירופה", בעוד ארגנטינה הייתה "גרמניה של דרום אמריקה". עכשיו הכל הפוך. גרמניה היא ברזיל וברזיל היא גרמניה. הנבחרת של יואכים לב משחקת בסגנון התקפי ותוסס, וכולם מחכים לראות אותה מול החבורה היצירתית של דייגו מראדונה. מברזיל והולנד, אחרי ארבעת המשחקים של כל אחת מהן בדרום אפריקה, אף אחד כבר לא מצפה להצגה גדולה.

אבל אולי הרושם הזה בכל זאת מטעה. שלושה המפגשים הקודמים בין הסלסאו לכתומים בגביע העולם הניבו משחקים בלתי נשכחים שנכנסו הישר לספרי התהילה של הטורניר. כל אחד מהם גם שינה באופן מהותי את התפיסה כלפי אחת הנבחרות לפחות באותו מונדיאל. האם זה יקרה גם הפעם?

במונדיאל-74 נפגשו ברזיל והולנד לראשונה, באופן מובן בשל העובדה שזו הייתה הופעת הבכורה של הכתומים במונדיאל. זה קרה במשחק האחרון בשלב הבתים השני, ממנו עלתה הראשונה לגמר. שתיהן ניצחו קודם לכן את ארגנטינה ומזרח גרמניה, אך ההולנדים עשו זאת עם הפרש שערים טוב יותר, ולכן הספיק להם תיקו בלבד כדי להמשיך לגמר. הם גם היו הפייבוריטים הברורים. הנבחרת של רינוס מיכלס ויוהאן קרויף הייתה האיכותית והאטרקטיביות ביותר בתבל, בעוד פלה צפה במשחקי ברזיל מהיציע, למרות שעדיין לא פרש אז ממשחק פעיל.

כאשר הבינו הברזילאים שהם לא מסוגלים להתמודד עם הכדורגל הטוטאלי והיכולת הטכנית המדהימה של כל שחקני הולנד, הם הפכו את המשחק לשדה קרב של ממש. רק בנס לא גרמו התיקולים הפראיים של בלמי ברזיל הקשוחים לפציעות חמורות, אבל גם הכתומים לא נותרו חייבים. אחד המשחקים האלימים בתולדות המפעל, שהושווה אפילו לקרב על סנטיאגו הידוע לשמצה בין צ'ילה לאיטליה ב-1962, נגמר בניצחון 0:2 מוחץ לקרויף, שבישל את השער הראשון ליוהאן נייסקנס והבקיע בעצמו את השני בתחום מהלך קבוצתי עוצר נשימה. ברזיל נכנסה לסטטיסטיקה רק עם כרטיס אדום ללואיס פריירה שהעיף את נייסקס גבוה מאוד באוויר והכתימה מאוד את תדמיתה בעולם. רק נבחרת הפלא של טלה סנטנה ב-1982 החזירה לסלסאו את אהדת הצופים הנייטרליים.

במונדיאל-94 היה המפגש מול הולנד ברבע-הגמר משמעותי ביותר עבור תדמיתה של ברזיל. היא הגיעה לארצות הברית עם קוף של 24 שנות רצופות ללא זכייה במונדיאל על הגב, והציגה את הנבחרת שהוכתרה על ידי הפרשנים כחלשה ביותר אי פעם. עם קישור אפור להחריד שכלל את דונגה, מאורו סילבה, זיניו ומאזיניו, חובבי הכדורגל הברזילאי לעגו למאמן קרלוס אלברטו פריירה, ורק נגד הכתומים הוא הצליח לפצות אותם במופע כדורגל ראוותני באמת. ברזיל הייתה טובה יותר במחצית הראשונה המאופסת, והעניקה שואו אמיתי אחרי ההפסקה. השער של רומאריו, בנגיעה אחת ממסירה של בבטו, היה מרהיב. ריקוד העריסה של בבטו אחרי השער השני הפך מיד לאגדה. הולנד תרמה רבות להתמודדות, ואפילו השוותה ל-2:2 בניגוד למהלך המשחק משער יפה של דניס ברגקאמפ ונגיחה של ארון וינטר שניצל טעות של השוער טפארל, אבל הסלסאו זכו בניצחון מוצדק. בראנקו, המגן השמאלי הוותיק שפתח רק בגלל שלאונרדו הושעה על מרפק לפניו של טאב ראמוס האמריקאי בשמינית-הגמר, שלח טיל אדיר בבעיטה חופשית, וסלל את דרכה של ברזיל לחצי-הגמר. נגד שבדיה ואיטליה הסלסאו היו חלשים הרבה יותר, וללא המשחק מול הולנד, לגביע שלהם היה טעם מר הרבה יותר.

כעבור ארבע שנים שוב הדיחה ברזיל את הולנד, הפעם בחצי-הגמר, אבל רק בפנדלים. במובן מסוים, נקמו מעט ההולנדים על העבירות האיומות מ-1974, וצדו את רונאלדו על כל המגרש, אם כי באופן עדין יותר. הסופרסטאר הברזילאי בן ה-21 הצליח בכל זאת להבקיע בתחילת המחצית השנייה ממסירה אדירה של ריבאלדו, אבל הכתומים, עם חוס הידינק על הקווים, נתנו פייט שקול מאוד, ופטריק קלייברט השווה 5 דקות לסיום. בהארכה היה קרוב מאוד רונאלדו לכבוש את שער הנצחון, אבל זה לא עלה בידו, ולבסוף הבקיע דונגה – הוא ולא אחר – את הפנדל האחרון לזכות ברזיל בדו-קרב. הולנד נטשה מאוכזבת, אבל המונדיאל ההוא, והמשחק מול ברזיל בפרט, חיזק מאוד את הביטחון העצמי שלה לקראת יורו-2000 הביתי. הוא נגמר בכישלון, ואז הגיע לואיס ואן-חאל ואפילו לא עלה למונדיאל-2002, אבל זה כבר סיפור אחר.

אז מחר יש לברזיל ולהולנד לתקן את הרושם שהותירו עד כה בטורניר ולשחזר את הימים בהם נחשב המשחק ביניהן לחוויה הגדולה ביותר שאפשר לבקש בגביע העולם. התקוות מהולנד רבות יותר, פשוט כי היא ניצחה עד כה את כל המשחקים בהילוך ראשון. אריאן רובן חוזר לכשירות מלאה, ובהחלט ייתכן שיתפוצץ על המגרש בעיתוי מושלם. מדונגה כנראה לא תבוא הישועה. הוא רוצה לשחזר את הזכייה מלפני 16 שנה, אז הניף את הגביע למרות שהנהיג את הנבחרת הברזילאית האפורה ביותר בהיסטוריה. אבל, כפי שראינו, גם הנבחרת ההיא הצליחה לספק חוויה בלתי נשכחת דווקא ברבע-הגמר מול הכתומים. לא צריך להתייאש אפילו אם התוצאה במחצית תהיה מאופסת, כי הרי זה בדיוק מה שקרה בכל המפגשים הקודמים בין השתיים. חייבים לקוות שהמעמד הגדול יוציא מהנבחרות את המיטב, כדי ששתי אימפריות הכדורגל האטרקטיבי לשעבר יציבו רף גבוה ככל הניתן לשתי המעצמות הקיימות – גרמניה וארגנטינה.