ויסנטה, תן לו לתת

לרוב אנו מדמים את חייהם של כדורגלני הצמרת לדבש טהור. כאלה שמרוויחים מה שהם רוצים, עושים מה שהם רוצים, יש להם גישה לכל תא אושר שיש בעולם החומר ויש להם את האומץ להושיט יד ולגעת בו. לא ככה? אבל אם הייתם אומרים את זה לאיקר קסיאס אמש, בסיום משחק הניצחון של ספרד מול פורטוגל, בו השוער המופלא הזה חנק את המומנטום הזמני של הנבחרת השכנה במחצית הראשונה עם מספר הצלות נהדרות, הוא היה צוחק לכם בפנים. קסיאס אמנם הגיע לגן עדן, אבל אמרו לו לא לגעת בשום דבר.

פגשנו אותו בבר של המלון בו מתאכסנת גם הטלוויזיה הספרדית, כשעתיים אחרי סיום המשחק. מסביב לשולחן ישבו המפיקים, השדרים, הפרשן חוסה אנטוניו קמאצ'ו ואישתו, ובצד, הרחק מהפלאשים של צלמי הפפארצי, ישבו להם בשקט רב השוער של נבחרת ספרד וחברתו המצודדת שרה קרבונרו. לשולחן עלו בזה אחר זה בירות משובחות, מטעמי מזון שאמורים לעזור לאלכוהול להיספג בצורה הנכונה. במסך שמעליהם הקרינו את המשחק של פרגוואי, יריבתה הבאה של ספרד, אבל זה לא ממש עניין אותם. באותם רגעים אתה אומר לעצמך: איזה גדול הויסנטה דל בוסקה הזה, משחרר ככה את קסיאס אחרי משחק כדי להיות עם חברתו, ועוד עם זו שהתקשורת הספרדית נהנתה כל הזמן לקשר אותה לנפילה ביכולת של שוער ריאל מדריד. כמה גדלות נפש צריך כדי לא לשים קצוץ על התיאוריות האלה? איזה מאמן ישראלי היה מאפשר דבר כזה ומסכן גם את עצמו?

עד שהם קמו, ואז בעצם הבנת שדל בוסקה הזה הוא לא לארג' אמיתי. ראשונים לעזוב את הבר היו אנשי הטלוויזיה, אחר כך קמאצ'ו ואישתו. קסיאס וקרבונרו נותרו לבד. היא ניגשה לשלם את החשבון, והוא, עם מבט רעב בעיניים, מחכה לה בצד. הנה, עוד שנייה הם עולים לחדר ושוערה המצטיין של נבחרת ספרד יבוא על שכרו. הנה, היא משלמת, אומרת תודה למלצרים, אבל לא. הם נפרדים. נשיקה ממשוכת, חיבוק חם, וזהו. לא אישרו לקסיאס יותר מזה. בבושת פנים וגוף מלא בהורמונים הוא נעלם באופק, מי יודע כמה זה יפגע בו ברבע הגמר. מי יודע מה הוא אמר לדל בוסקה כשהוא חזר למחנה הספרדי, אבל סביר להניח שזה משהו בסגנון: כמה אכזרי אפשר להיות כדי למנוע מבן אדם לחגוג עם יפהפיה כזו עלייה לרבע הגמר? אם כבר נתת לי, ויסנטה, תן לי לתת עד הסוף. עכשיו אני (ואלו שהיו איתי בבר) רק פחות מרוכז ממה שחשבת שתקבל אותי כשאישרת לי לבקר את חברה שלי במלון.