תוך כדי תנועה

שמראדונה יעזור למסי ומסי יהפוך למראדונה

אחד נגמר, שלושה נותרו. אם נסתכל על זה בצורה רחבה יותר אז ארבעה עברו ושלושה נשארו. אמנם לאף אחד לא היה ספק באשר לכך שארגנטינה תצלח את שלב הבתים, אולם חשוב מאוד לקחת גם אותו בחשבון. אותם משחקים וניצחונות לא היוו את המבחן האמיתי של מראדונה והנבחרת, אבל הם בדיוק היו מה שהיא הייתה צריכה - הפלטפורמה להכיר את עצמה ולהתחבר תוך כדי תנועה, היכולת ללמוד מטעויות, לתקן אותן ובעיקר לצבור ביטחון והרבה.

ממשחק למשחק ארגנטינה הולכת ונעשית חדה, מפתיעה, מסוכנת יותר. הפעם היא כבר נראתה מצוין מפני שהמשחק שלה הפך לשוטף הרבה יותר, כיוון שכל שחקן ושחקן הצליח למצוא כמעט במדויק את מקומו במגרש, בגלל שהיא למדה להיות 'רעה' ולהעניש את היריבה על טעויות. קחו לדוגמא את השלישייה הקדמית - מסי, טבז והיגואין, שעד המונדיאל לא שיחקו פעמים רבות בצוותא. אם ההבנה ביניהם חרקה קלות בתחילה, כעת שיתוף הפעולה הפך להיות כמעט עיוור ומניב לארגנטינה את הפירות. חילופי המקומות התכופים ביניהם, כאשר כל פעם שניים מהם (היגואין ואחד נוסף) למעלה בעוד האחד האחר נמצא מאחור מצאו את מקסיקו מאוד לא מוכנה. גם מראדונה למד משגיאות. הושבתו של ורון על הספסל הייתה מהלך חכם מבחינת המאמן, כי מסצ'ראנו קיבל סופסוף את החופש במרכז המגרש להרוס, כשמסי הגיע למנוחה ולנחלה כשיכול היה לרדת לאמצע, לקחת כדור ולבנות משם את ההתקפות.

אבל מה שבעיקר חשוב זו שמחת החיים של הנבחרת. מסי חגג בשבוע החולף את יום הולדתו ה-23 עם משפחתו, ארוסתו, ומראדונה, כמובן. הוא סיפר שעד בואו של המאמן לנבחרת ובעיקר כעת לא נהנה כפי שהוא נהנה, ואי אפשר לטעות, מסי פורח וארגנטינה רוקדת. החיבור של מראדונה לשחקנים הוא מצוין בטווח הקצר. הוא לא צריך ללמדם ולהקנות להם שום מיומנות. להציב אותם על המגרש, לתת להם לשחק עם הוראות טקטיות לא חונקות, לא להפריע ובעיקר לחבק ולאהוב. הנשיקה של טבז באוזן של מראדונה אחרי השער השלישי יכולה להעיד טוב יותר מהכל. בינתיים זה עובד.

הניצחון ההירואי של גרמניה על אנגליה יכול לעשות דווקא שירות מצוין לארגנטינה. במקום שכולם ידברו על התצוגה של האלביסלסטה, כנראה שמירב הכותרות יוסטו לגרמניה, וכך, הלחץ על ארגנטינה, שילך ויגבר עם כל שלב שהיא תעבור יפחת קצת. אמנם בינתיים לא נראה שהלחץ מזיק לנבחרת הלטינית ומסתמן שהיא אף מתמודדת איתו בצורה טובה, אך זה לא רע שידברו גם על היריבה ולא רק על מה שיש לארגנטינה להפסיד.

הדרך הקשה של ארגנטינה רצופת מכשולים וכדי לזכות בגביע היא באמת תצטרך להוכיח שהיא הטובה ביותר. אחרי מקסיקו מגיעה משוכה קשה שבעתיים בדמות הנבחרת של יואכים לב, שאחרי שני משחקים פושרים מאוד בבתים, הוכיחה עד כמה היא יכולה להיות קטלנית. האגפים של נבחרת גרמניה הם שעשו לה עד כה במונדיאל את מרבית העבודה. אם מול מקסיקו הייתה צריכה ארגנטינה להתרכז במהירות חלוציה, הרי שמול גרמניה האלביסלסטה יזדקקו לשים דגש גדול מאוד על הצדדים. גרמניה נסמכת רבות על משחק אגפים, תומאס מולר (ימין) עם הרבה עזרה ממסוט אוזיל ופיליפ לאהם, ולוקאס פודולסקי (שמאל) עם תמיכה רבה מצד בסטיאן שווינשטייגר וג'רום בואטנג מסוכנת בעיקר משם. המגנים של ארגנטינה לא יוכלו לבדם לשתק את ההתקפות המהירות שמגיעות ליד הקווים, אלא יצטרכו עזרה רבה ממקסי ודי מריה כשאפילו טבז והיגואין ייאלצו לעתים לעזור בהגנה.

ארגנטינה, ייאמר לזכותה, חרף התשבוחות והמחמאות על התצוגות הקודמות לא הגיעה זחוחה לשלב שמינית הגמר. היא למדה מטעויות העבר. המשחק נגד מקסיקו הוא סוג של תיקון ושדרוג מהמונדיאל הקודם, גם אז היא גברה על הנבחרת ממרכז אמריקה, אולם בקושי רב, בהארכה ומשער וירטואוזי של מקסי. אם המשחק נגד מקסיקו הוא תיקון, הרי שהמפגש נגד גרמניה הוא בבחינת חזרה בתשובה. עד שריקת הפתיחה של המשחק בין השתיים טרם שכחו בארגנטינה את דו קרב הפנדלים ברבע הגמר לפני ארבע שנים, בו היא ירדה מנוצחת. אם יש משהו שהאלביסלסטה רוצים להימנע ממנו זה פנדלים שוב כי אולי יינס להמאן לא נמצא בדרום אפריקה, אבל גרמניה זו תמיד גרמניה.