עדיין מחכים לטורס

ספרד הגיעה למשחק המכריע שלה בבית ח' כשהיא חייבת לנצח כדי לעלות לשמינית הגמר. מזכיר מאוד את הסיטואציה שהייתה ביום חמישי לאיטליה, אבל אין מה להשוות בין שתי הנבחרות מבחינת אופי וסגנון המשחק. מה שכן היה לספרדים והיה חסר לאיטלקים הוא מזל. עד ההרחקה של אסטרדה, הצ'יליאנים היו טובים יותר ושלטו במשחק. עוד נחזור אליהם בהמשך, כי זו נבחרת מעניינת.

אבל נתחיל בספרד. המאמן ויסנטה דל בוסקה עבר לשחק באופן קבוע עם חלוץ אחד, מכיוון שהוא לא מוכן לוותר על המשולש שכולל את בוסקץ, צ'אבי וצ'אבי אלונסו. בשל כך, דויד וייה מתופקד על הקו ופרננדו טורס נכנס למשבצת החלוץ המרכזי. אישית, אני חושב שוייה חייב לשחק כחלוץ חוד לצד טורס, גם אם הוא שחקן שיהיה טוב בכל עמדה קדמית במגרש. הרי וייה וטורס הם שני שחקני שפיץ שהוכיחו את עצמם, וחבל להוריד מהאפקטיביות בהתקפה הספרדית. אישית, אני לא יכול להגיד שאני אוהב את המערך הזה, אבל דל בוסקה כן והוא בשמינית הגמר.

שלושה שחקני מפתח ספרדים – אנדרס אינייסטה, ססק פברגאס וטורס – נפצעו לקראת סיום העונה וחזרו למונדיאל. אינייסטה יעיל ופברגאס אף פעם לא היה שחקן הרכב, אלא תמיד נכנס בנבחרת כמי שמשנה משחק וכך עשה גם הפעם, כך שמי שעומד במבחן הגדול ביותר הוא טורס. דל בוסקה ניסה בטורניר הזה להכניס אותו בהדרגה לעניינים. נגד שוויץ הוא נכנס כמחליף ומול הונדורס פתח והוחלף. אלא שעדיין ניכר שטורס חלוד. הוא מאוד רוצה ומשתדל ויש לו את הסממנים של השחקן הענק שהוא, אבל הוא לא מתקרב ליכולת שלו מהיורו ומליברפול בשנתיים האחרונות. חוסר החדות שלו, שאליו מתווסף גם חוסר ביטחון, משפיעים על הנבחרת. עכשיו הספרדים צריכים לקוות שהוא ייתן גול אחד קטן, משום שכשהביטחון יחזור, הוא יוכל להיות שחקן הרחבה הקלאסי שאנחנו מכירים.

בשמינית הגמר מצפה לנו מפגש מצוין בין פורטוגל לספרד. אלה שתי הנבחרות הכי טכניות באירופה, עם שחקנים מבריקים שכיף לראות, ובראשם שניים מהטובים בעולם, כריסטיאנו רונאלדו ודויד וייה. אני חושב שיהיה מץ' אפ מעניין בין ההגנה הספרדית האגרסיבית לרונאלדו וחבריו. קשה להמר על תוצאה כאן, אבל כן מותר לנחש שיהיה משחק פתוח בין שתי נבחרות שאוהבות להחזיק בכדור ולשלוט בשדה.

זה הזמן לחזור לצ'ילה. בעוד שוויץ ניצחה את ספרד במשחק סגור, הצ'יליאנים לא נפלו מהספרדים אפילו בעשרה שחקנים. עובדה זו רק מראה כמה הנבחרת הזו חזקה. צ'ילה השתמשה בנשק של ספרד – לחץ על כל המגרש ושליטה בכדור, ולמרות ההפסד היא הוכיחה שאפשר להוות יריב שקול גם במשחק פתוח. השער השני של הספרדים היה באופן מובן הרגע הקריטי במשחק, משום שיחד אתו בא גם הכרטיס האדום של מרקו אסטרדה. רק כדי להסיר ספקות, האדום הזה היה מוצדק. אסטרדה כביכול נתקל בטורס, אבל הפעולה הייתה מכוונת ואופיינית לדרום אמריקאים, שנותנים את הקטנות האלה כאילו "לא בכוונה". יש שופטים שהיו סוברים שמדובר בהיתקלות תמימה, ככה שמגיע פרגון לשופט המקסיקני שלא נפל למלכודת הזו.

כולם צריכים להיות שמחים שהצ'יליאנים עלו ולא שוויץ, משום שהם היו יותר טובים, נבחרת שכיף לראות. כבר כששיחקתי מולם לפני חודש עם נבחרת ישראל, ניתן היה לראות שיש להם את החומר הדרוש להגיע רחוק במונדיאל. זו נבחרת שלא רואים בה עמדה חלשה, וזו הייתה הסיבה לכך שסימנתי אותה כסינדרלה. נגד ברזיל יתפתח משחק מאוד מעניין, ואני לא שולל הפתעה, שמבחינתי לא תהיה ממש הפתעה. רק דבר אחד בטוח: אחרי היום הזה אנחנו לא יכולים להתלונן – קיבלנו יופי של משחקים בשמינית הגמר.