מכאן רק אפשר לעלות?

עם סגל אפור שחלקו מורכב מגיבורי 2006 המזדקנים וחלקו מצעירים שטרם הוכיחו את עצמם ברמה הבינלאומית, איטליה תנסה קודם כל להימנע מלבייש את התואר אלופת עולם, בטרם תחשוב על השלבים המתקדמים של המונדיאל.

מביש, עצוב. אפילו עמידה ברף המינימלי של העפלה לשלב שמינית הגמר הוכתרה ככישלון מהדהד, איטליה ביזתה את תואר אלופת העולם, ביזתה את עצמה כאימפריית כדורגל והיה זה פשע לה ולטורניר אם הייתה מצליחה להישאר בו. איטליה הייתה זקוקה לניצחון מינימלי, עזבו ניצחון - תיקו עם שערים גם היה מעביר אותה, ובכל זאת קרסה. בעבר הלא רחוק היה מספיק להעלות בהרכב 11 זקנות מנאפולי ולהלביש אותן בחולצות הכחולות הבוהקות, כדי שיריבה צנועה כמו סלובקיה תעשה במכנסיים, אבל מאז הזכייה ב-2006 הסקוואדרה אזורה לא הזרימה דם צעיר ואיכותי לסגל, ושילמה את המחיר ביורו 2008 ובמונדיאל הנוכחי.

מרצ'לו ליפי, אותו מאמן חד וחדשני, נותר מאובן כשעלה שוב בהרכב אפור שכולל את ג'נארו "חייבים להעלות את דמי הביטוח הלאומי" גאטוסו ודומיניקו "מי בחר אותי לקבוצה שלו?" קרישיטו, כששחקנים יצירתיים כמו פאציני וקוואליארלה נמקים על הספסל. בדקה ה-56 מרצ'לו "אה, עכשיו הבנתי איפה טעיתי" ליפי, כבר רשם את החילוף השלישי שלו. הלב נחמץ למראה קנבארו, שירד מהבמה באופן שמכתים את הקריירה המפוארת שלו. ב-2006 הוא היה כל מה שהוא לא עכשיו, וזה ההבדל בין בלם אגדי שהניף גביע עולם לבלם שהרים את קוואליארלה הממרר בבכי מהדשא. גיבורי 2006 אחרים כמו זמברוטה, גאטוסו וקמוראנסי הם שחקנים שעל הקריירה הבינלאומית שלהם ייבחנו מעתה התלמידים בבגרות בהיסטוריה.

את גודל העליבות המחישה רבע השעה האחרונה, הטובה של איטליה, בה הסקוואדרה אזורה העבירה מניוטרל להילוך ראשון ועברה מעמידה להליכה מהירה, וכבר הצליחה לכבוש שני שערים ועוד אחד שנפסל בגלל נבדל. זאת ההוכחה שכדי לנצח יריבה קיקיונית כמו ניו זילנד ויריבה נחותה כסלובקיה, האזורי לא היו צריכים מנות גדושות של כישרון - שאגב, קיים בסגל הזה לפחות כדי לצלוח את הבית המוקדם - אלא רק לב וגאווה. אבל הכתובת הייתה על הקיר למן פתיחת המשחק. למן פתיחת הטורניר. נשיפה קלה בסלובקים, פוווו קטן, והאיטלקים היו מכריעים את המשחק עוד במחצית הראשונה, אבל הם לא באו כדי לנצח, אלא כדי שיגאלו אותם מייסוריהם.

לפני המונדיאל התקשורת באיטליה נשמה לרווחה כשהנבחרת הוגרלה לבית שעל הנייר נראה קל. ובכן, הוא קל לא רק על הנייר אלא גם בפועל, אבל האזורי כה עלובים, שסיימו אותו אחרונים. הזהירו את מרצ'לו ליפי, ובצדק, כי זימן סגל אפור, נטול ברק ויצירתיות. ליפי הגיב בזלזול כלפי העיתונים. לזכותו של המאמן חובה לומר כי ארגז הכלים שלו היה דליל מלכתחילה, הכדורגל האיטלקי נמצא בנסיגה מתמדת, והשועל הזקן, שבהחלט היה יכול לבחור שחקנים דוגמת טוטי, מיקולי וטוני, בחר ללכת עם מי שבחר. לגיטימי. גאוותנות, יהירות - הכל נכון, אבל לגיטימי, כי ליפי זכה באליפות עולם ורוב בני האדם לא. אבל ליפי - פסיכולוג בחסד עליון וטקטיקן גדול - כשל דווקא בתחום בו לא היה אמור להיכשל: נטיעת אמונה ותקווה באסופת השחקנים שזימן, והפיכתה ליחידה לוחמת שרוח קרב מפעפעת בה. הביקורת מבית והציפיות הנמוכות היו אמורות לסייע לו, אבל אפילו בדבר טריוויאלי שכזה הוא כשל. הפן הפסיכולוגי היה הפן החשוב מכל, בו היה חייב להתמקד, אבל הוא לא הצליח, לא התייחס אליו בכבוד הראוי. כמה סמלי שהאיש שחתום על גדול הישגיה של איטליה בשלושת העשורים האחרונים, חתום גם על גדול כישלונותיה באותה תקופה.

השיעול הטורדני מול פרגוואי, התגלה כמחלה ממארת עם גרורות מול ניו זילנד, וסלובקיה הייתה זו שניתקה את מכשיר ההחייאה. איטליה תצטרך להפיח חיים בגוף חדש לגמרי.

וכאן נכנס לתמונה היורש של ליפי, צ'זארה פראנדלי, ולא רק הוא. הכדורגל האיטלקי שומע כעת צפירות עולות ויורדות ואם הוא לא יתעורר מיד ויתפוס את השוחות, ביורו 2012, אם האזורי יעפילו אליו, התמונה לא תהיה שונה בהרבה. לא להאמין שהמשפט הקודם נכתב, הא? חילוף הדורות כבר אינו בבחינת הכרחי, אלא בבחינת עובדה בשטח. פראנדלי יזמן את כל הצעירים, אבל הבעיה היא שאותם צעירים נופלים בכישרונם וניסיונם מדור העבר. סבסטיאן ג'ובינקו היה אמור להיות הבאג'יו הבא וכרגע הוא בקושי שחקן ספסל ביובנטוס, הכישרון של מריו באלוטלי כנראה לעולם לא יהיה גדול כמו האגו שלו, רוברט אקוופרסקה ורוברטו אקווילאני יזומנו רק כי אין טובים מהם. השחקנים האלה לא מובילים קבוצות גדולות, אלא על תקן שחקנים משלימים בקבוצות בינוניות במקרה הטוב. אינטר, מתבקש לומר, עשתה את הטרבל שלה ללא איטלקים. אה, אפילו ללא איטלקי, כי מטראצי ובאלוטלי לא השפיעו על העונה ואינם בסגל הנבחרת.

הקרקע אינה פוריה, אלא נשמטת תחת רגליי האיטלקים. אם הקבוצות, ההתאחדות והנבחרות לא יתנערו, לא יפעלו לקידום צעירים ולא יפעלו לעידוד השקעה בקבוצות ובשחקן האיטלקי, ואם אותם שחקנים שכעת הם דור ההווה לא יקומו מעפר ויוכיחו את כישרונם, פראנדלי עוד עלול לזמן את גאטוסו לטורניר הבא, רק למען האווירה הטובה בחדר ההלבשה, כן.

למה לסיים באווירת נכאים, שבו רגע ליד השולחן העגול, וישרו בבקשה את המפה המשובצת. גן עדן הוא המקום בו הטבחים הם צרפתים, המכונאים הם גרמנים, השוטרים הם אנגלים, המאהבים הם איטלקים והכל מנוהל על ידי השוויצרים. גיהנום הוא המקום בו הטבחים הם אנגלים, המכונאים הם צרפתים, השוטרים הם גרמנים, המאהבים הם שוויצרים והכל מנוהל על ידי איטלקים. טוב...יצא כמו הסקוואדרה אזורה של 2010, סוג של בדיחה עצובה.