מבצע דני

ההרחקה של קאקה והפציעה של אלאנו עשויים לעשות צדק עם אחד הכוכבים הגדולים ביותר של המונדיאל שנאלץ לצפות במשחקים מהספסל. דני אלבס הוא לא הסופרסטאר הראשון בהיסטוריה שמפסיד בקרב על המקום בהרכב במונדיאל לכוכב לא פחות טוב ממנו. רוברטו באג'יו, למשל, הורד לספסל במונדיאל 1998 לטובתו של אלסנדרו דל-פיירו, שהודח מההרכב על ידי פרנצ'סקו טוטי ב-2002 וב-2006. ראול איבד את מקומו בהרכב לטובת דויד וייה ופרננדו טורס במונדיאל 2006. את הרשימה אפשר להמשיך, אבל לפחות לכל המוזכרים היה גם מונדיאל אמיתי אחד. מקרה טראגי הרבה יותר שייך לגינטר נצר הגאוני, שהוביל את גרמניה לזכיה ביורו 1972, אבל סופסל במונדיאל הביתי כעבור שנתיים לטובת וולפגנג אובראט, ושיחק 21 דקות בלבד על הבמה הגדולה בתבל.

המשחק מול פורטוגל עשוי להיות היחיד בדרום אפריקה בו נזכה לראות את אלבס בפעולה במשך 90 דקות. בימים האחרונים שקל דונגה אם להציב את אלבס כמחליפו של אלאנו בקישור או כפליימייקר במקום קאקה. ההתלבטות רק מדגישה את הרב-גוניות של הגאון הברזילאי, שאמנם מופיע בדרך כלל בהרכב על תקן המגן הימני, אך בפועל מכסה את כל האגף. הסטטיסטיקה שלו במדי קבוצותיו הספרדיות, סביליה וברצלונה, לא פחות ממדהימה – אלבס אחראי ל-100 בישולים בכל המסגרות ב-7 שנים, שלא לדבר על השערים המרהיבים, כמו הבעיטה מזווית קשה מאוד מול ויאדוליד בינואר האחרון.

אין ספק שאלבס הוא אחד משני המגנים הימניים הטובים בעולם, אך לרוע מזלו גם השני הוא ברזילאי, והדבר גורם לו לחמם את הספסל בנבחרת. עלייתו המטאורית של מייקון באינטר התרחשה במקביל לפריצתו של אלבס בליגה הספרדית. למעשה, עד לפני מספר שנים איש מהם לא היה רלוונטי בסגל הסלסאו. מייקון אמנם שיחק פה ושם בתחילת העשור, אבל קרלוס אלברטו פריירה לא לקח אותו למונדיאל הקודם. הבכורה של אלבס בחולצה הצהובה נערכה לפני פחות מ-4 שנים. תאמינו או לא, אבל קאפו האגדי עדיין היה המגן הימני הפותח של ברזיל בגרמניה 2006, בעוד סיסיניו, אז עדיין שחקן ריאל מדריד, שימש כגיבוי והתכבד לשחק במשחק חסר חשיבות מול יפן במחזור הנעילה של שלב הבתים.

הגעתו של אלבס לכדורגל האירופי לא היתה שגרתית – הוא אותר בקבוצת באהיה הקטנה על ידי סביליה, בזכות המנהל הספורטיבי המדהים שלה מונצ'י שבנה רשת סקאוטים איכותית במיוחד ברחבי העולם ומצליח לאתר מדי שנה כוכבי-על פוטנציאליים במחירים מצחיקים. המגן הימני האלמוני הושאל לסביליה עוד לפני שפרח בגביע העולם לנבחרות צעירות ב-2003, בו זכה במדליית זהב ונבחר לאחד השחקנים המצטיינים. ההתקדמות המהירה בבירת אנדלוסיה, שהניבה בין היתר שתי זכיות רצופות בגביע אופ"א, גרמה לו להיות שם לוהט בשוק ההעברות, וכשברצלונה שילמה תמורתו כ-35 מיליון יורו כולל בונוסים שונים לפני שנתיים, הפך דני אלבס למגן הימני היקר בהיסטוריה.

קאפו עצמו קבע נחרצות: "אין ספק שהוא היורש שלי בסלסאו, כי יש לנו סגנון דומה מאוד. אני גאה בו מאוד, ושמח שהוא מביא כבוד לאומה הברזילאית במדי ברצלונה". אלא שבשנת 2006 עבר מייקון ממונאקו לאינטר, השתדרג למעמד של כוכב-על, ודונגה תמיד העדיף אותו על פני אלבס. למען האמת, השיקולים שלו מובנים. מייקון ממושמע יותר, אחראי יותר, יש לו תיקול נקי יותר ומשחק ראש עדיף, בעוד תרומתו ההתקפית ויכולתו הווירטואוזית לא נופלות מאלה של אלבס. השער היפה ביותר של דרום אפריקה 2010 כבר רשום על שמו, עם הבעיטה מזווית בלתי אפשרית מול צפון קוריאה. ההגבהות של מייקון טובות יותר מאלה של אלבס, והמגן של ברצלונה מאבד יותר כדורים במהלך המשחקים בהשוואה לעמיתו.

כל זה נכון, אבל עדיין לא ממתיק את הגלולה, כי כוכבים ברמתו של אלבס ראויים לשחק במונדיאל, והצופים זכאים ליהנות מכישוריו. הוא כבר בן 27, וייתכן שלא יהיה בשיאו במונדיאל הביתי ב-2014. האם ילך אלבס בעקבותיו של נצר כאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה שלא קיבלו הזדמנות בגביע העולם למרות שישבו ממש קרוב לדשא? את התשובה הסופית נקבל רק בעוד 4 שנים, ובינתיים יש לקוות שדונגה יפצה אותו ואותנו לפחות במשחק מול הפורטוגלים.