רק אל תקראו לה פייבוריטית

התיאבון נפתח - לפחות רבע גמר

אי שם בסביבות הדקה ה-70 למשחק, הבין מילובן ראייבץ', המאמן הסרבי של גאנה, שבמתמטיקה המסובכת של בתים ג' ו-ד' עדיף לו להפסיד לגרמניה. הנבחרת שלו פיגרה 1:0, אבל קיבלה דיווחים חיוביים מנלספרויט, שם אוסטרליה הפתיעה את סרביה. כשהמקום השני שולח אותך למשחק שמינית גמר עם ארצות הברית ורבע גמר עם אורוגוואי או דרום קוריאה, ואילו המקום הראשון מייעד לך את אנגליה וארגנטינה - ההעדפה ברורה. גאנה לא ממש התאמצה לכבוש את השוויון.

הכוכבים השחורים הצילו את כבוד היבשת השחורה. גאנה תהיה, ככל הנראה, הנציגה האפריקאית היחידה בשמינית הגמר ויש לה דרך סבירה לעשות היסטוריה וללכת רחוק. אבל מעבר לתוצאות על כר הדשא, הדרך של גאנה מפרידה אותה מאחיותיה. יש בה אלמנטים שהיו מאוד חסרים בנבחרות האפריקאיות האחרות. גאנה היא נבחרת מסודרת, שמשחקת כדורגל מאורגן ויודעת מה היא רוצה מעצמה. נבחרת מלוכדת, עם הייררכיה ברורה ומשמעת.

קחו את סולי מונטארי לדוגמה. קשר אינטר התפרץ לעברו של ראייבץ' בתום התיקו עם אוסטרליה, אך הסרבי החליט שלא לשלוח אותו הביתה. ראייבץ', שמעולם לא הסתדר עם מונטארי, הבין כי עדיף לו שהקשר יישאר רגוע לצידו מאשר לשחרר אותו להשתלחות חסרת רסן בתקשורת שתפגע בנבחרת. מונטארי אף קיבל דקות משחק משמעותיות בהפסד לגרמניה ובכך, מנע ראייבץ' שריפת ענק.

גם ההייררכיה הברורה תורמת לשקט המקצועי. בשלושת המשחקים עד כה, השתמש ראייבץ' ברוטציה של 15 שחקנים שקיבלו דקות משמעותיות. שמונה שחקנים פתחו בכל המשחקים כשכל השינויים בהרכב היו כפויים. ראייבץ' מאמין ב-11 הצעירים שלו בכל מחיר ונותן להם את הבמה. בניגוד למאמנים אחרים, הוא לא טרח לתת הרבה דקות משחק למחליפים שלו על מנת לשפשף אותם להמשך. אלא שלהייררכיה הזו יש גם פן שלילי - בטורניר כזה, מעולם אין לדעת מתי תצטרך לשלוף שפן מהכובע או תיזקק לשירותיו של שחקן ספסל.

בשלב הבתים, גאנה הראתה שהרבה יותר קל לה לבוא כאנדרדוג, לחכות ליריבה ולשחק על מתפרצות מאשר ליזום בעצמה. בהקשר הזה, ארצות הברית, היריבה בשמינית הגמר, מתאימה לגאנה. האמריקאים תוקפים עם הרבה מאוד שחקנים וחשופים להתקפות מתפרצות.

הבעיה של גאנה היא הלחץ. קשה לשים את האצבע על פייבוריטית מובהקת במשחק הזה, אבל מה שבטוח, גאנה נושאת כעת על כתפיה ציפיות של יבשת שלמה. כשהיריבה היא ארצות הברית ולא אנגליה, הלחץ על גאנה לעלות לרבע הגמר ולהשוות את הישג השיא של קמרון (1990) וסנגל (2002) הוא גדול הרבה יותר.

מנגד, ארצות הברית הוכיחה שהיא משחקת הרבה יותר טוב תחת לחץ. לנדון דונובן והחברים נראו טוב יותר דווקא בפיגור 2:0 מול סלובניה או כשהשעון החל לתקתק במשחק האחרון נגד אלג'יריה. הנתון הזה מלמד על האופי החזק שיש בנבחרת הכוכבים והפסים. ואופי חזק זה בדיוק מה שמנצח משחקים בשלב הנוקאאוט במונדיאל.