פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הגיעו לגרמניה, עכשיו לחזור לברזיל

        הסלסאו הוכיחו מכאניות יעילה, אך צריכים לשחק כדורגל שמח. מיכאל יוכין עוקב אחר ברזיל, ומזהיר מהמשחק נגד פורטוגל

        הרף:

        להוכיח שדונגה לא חמור

        הקפיצה האחרונה

        אז מי אמר שנבחרות אירופיות לא מצליחות בדרום אפריקה? ברזיל גילתה אתמול יעילות שלא היתה מביישת את גרמניה בשנים המכאניות ביותר שלה. ארבע הזדמנויות ליד השער של חוף השנהב הניבו שלושה שערים, והסלסאו הוכיחו שאפילו כדוריד הם יודעים לשחק יותר טוב מהצרפתים.

        ועכשיו ברצינות. אחרי המשחק מול צפון קוריאה ביקרנו את קאקה ואת לואיס פביאנו על יכולתם הדלה. נגד הפילים תרם הפליימייקר שני בישולים, החלוץ הבקיע שני שערים, ולכאורה, המצב לא יכול להיות טוב יותר. אבל הוא יכול. חובבי הכדורגל הברזילאי לא רוצים לסבול מצב בו נבחרתם מסכנת את השער פעמיים-שלוש בלבד בכל מחצית. אז בסדר, הבנו שפליפה מלו וז'ילברטו סילבה יישארו בהרכב לנצח, ואי אפשר לחזור על הטיעון השחוק פעם אחר פעם. דונגה צריך שחקנים בצלמו ובדמותו על המגרש, ושיהיה לו לבריאות. אבל האם הפוטנציאל ההתקפי של ברזיל באמת שווה ארבעה מצבי כיבוש ב-90 דקות? הפעם אחוז ניצול המצבים היה קרוב לשלמות, בין היתר כי השופט הצרפתי העדיף להתלוצץ עם פביאנו במקום לשרוק נגדו, והשוער של חוף השנהב לא תמיד פותח בהרכב לוקרן הבלגית. אבל מה יקרה כשהחבורה של דונגה תפגוש שוערים ושופטים טובים יותר?

        הסלסאו הגיעו להזדמנויות ספורות ממספר סיבות. בניגוד למשחק מול הקוריאנים, רוביניו נעלם הפעם לפרקי זמן ארוכים מאוד, במיוחד אחרי שהעדיף לבעוט כדור מטורף בדקה הראשונה במקום למסור לפביאנו שרץ לעמדה נהדרת. קאקה, בנוסף לאסיסטים הנהדרים שלו, איבד כדורים רבים מדי ותקע מספר לא מבוטל של התקפות. מחצית מהמסירות של אלאנו, שהיה פושר למדי בהתקפה למרות השער המצוין, לא הגיעו לכתובת. מישל באסטוס היה עסוק בעיקר במשימות הגנתיות, ועליותיו התכופות של מייקון היו עקרות למדי.

        בצד ההגנתי, לוסיו שוב עשה עבודה מדהימה על דידייה דרוגבה, בדיוק כמו בשני המשחקים במדי אינטר מול צ'לסי בשמינית גמר ליגת האלופות. ההחלטה האומללה של סוון גוראן אריקסון להושיב את ז'רביניו על הספסל אפשרה לברזיל להתמודד בקלות יחסית עם ההתקפות של חוף השנהב, עד לדקות האחרונות.

        על דקות אלה צריך לדבר בנפרד כי דונגה הוא האשם העיקרי בכרטיס האדום שספג קאקה. החל מהדקה ה-62, החלו שחקני חוף השנהב לשחק בברוטליות מוגזמת, באופן גלוי וללא כל בושה. אלאנו נפצע בדקה ה-67, והציד נמשך. את התגובה הברזילאית לנעשה ניתן להפריד לשלושה פרמטרים עיקריים – הנטייה להחזיר עין תחת עין, הנטייה לעצבן את היריב עם הרבה מסירות יפות במרכז המגרש שזוכות לקריאות "אולה" כה רמות ביציעים שאפשר לשמוע אותם למרות רעש הוובוזלות, והנטייה לאבד ריכוז, בעיקר בהגנה. כשראה דונגה שקאקה לא ממש שולט בעצביו, הוא היה חייב להחליף אותו לפני שקיבל את הצהוב הראשון, קל וחומר אחריו. טבעי שהמאמן התרכז בתלונות לשופט הרביעי על שחקני היריבה, אבל כדאי היה גם לחשוב כיצד להשפיע על המתרחש.

        בסופו של דבר, זה לא היה משחק שאוהדי ברזיל יזכרו לנצח נצחים. יעיל, סולידי, עם כמה הברקות נהדרות, אבל מנבחרת שרוצה להניף את הגביע השישי בתולדותיה אנחנו מצפים ליותר.

        הניסיון הבא

        המשחק מול פורטוגל חשוב במיוחד לברזיל, בין היתר כי הוא מאפשר לדונגה להשתחרר לרגע קט מהמערכים הטקטיים ולתת לשחקניו להביא את כל הכישרון הטבעי שלהם לידי ביטוי. ברזיל לא צריכה לנצח, ואפילו הפסד לא יהיה נורא – הרי כלל לא בטוח באיזה מקום תסיים ספרד בבית 8, ולכן לא ידוע כיצד להימנע מהמפגש איתה.

        חסרונו של קאקה דווקא במשחק חסר חשיבות מהווה מתנה נפלאה שנפלה על דונגה מהשמיים. כעת הוא יצטרך לבדוק כיצד מתפקדת נבחרתו ללא הפליימייקר היחיד שזימן לסגל, והצלחה בלעדיו תתרום רבות להמשך.

        והכי חשוב - חייבים להימנע מקומבינות שנועדו לעשות טובה לדקו, ליידסון ופפה בשורות היריבה הפורטוגלית. אסור בשום אופן להכתים את הדגל במשחק נוסח גרמניה מול אוסטריה מ-1982. אולי הברזילאים ישמחו לנקום בפילים על התנהלותם הבזויה אמש, אבל ההיסטוריה לא תסלח להם אם יעשו זאת.