פרידה מענק

“אני לא עובד בשביל כסף, אני עובד בשביל להציל אנשים. אני תמיד יכול להרוויח עוד כסף, אבל את אלו שהלכו אי אפשר אף פעם להחזיר”

בקרקס עולם הבידור האמריקאי מנוט בול לא היה יותר מקוריוז. “ועכשיו, יעלה לזירה, הענק שהרג אריה עם חנית, 2.31 מ' אבל גמד ליד אביו שהיה נשוי לשלושים נשים. הענק זורק השלשות, עם יותר חסימות מנקודות, האיש ששיחק לצד מאגסי בוגס וגיורגי מיורסן”. איזה קטעים עם האמריקאים האלו, בחיים הבאים בטח יתנו לו לשמור על ספאד ווב

הבדיחה לא הפסיקה כשהוא ירד מהפרקט. רשת פוקס הסכימה לפרסם את מספר הטלפון של ארגון הצדקה שלו רק בתנאי שיעלה לקרב סלבריטי-אגרוף נגד וויליאם “המקרר” פרי (עוד סוג של קוריוז ספורטיבי אמריקאי). למנוט בול לא היתה הכרה לגבי היותו בדיחה, בטח לא כשמדובר בעוד ילד שאפשר להציל את חייו בסודן, ולכן הוא גם עלה לשחק הוקי בשביל שיציגו את מספר הטלפון של הארגון, וגם הסכים להיות רוכב סוסים מקצועי

כמובן שאין שום דבר מצחיק במנוט בול. לא הגלות שלו בתוך ארצו שלו, לא העובדה שהוא תרם כל סנט מהמיליונים שהוא הרוויח על הפרקט כדי להקים עוד בית ספר, עוד בית חולים, עוד צעקה נגד רצח העם בסודן. לא היה שום דבר מצחיק כשהואשם בריגול אחרי שאמריקה של קלינטון החליטה להפציץ את המולדת שלו. לא היה שום דבר מצחיק כשהפגין מול שגרירות ארצו בוושינגטון, עוד לפני ש”דארפור” הפכה לטרנד הרבה יותר לוהט מ”מחזור”. לא היה שום דבר מצחיק בפרדוקס האמריקאי שהופך אותך לבדיחה אבל מאפשר לך לעשות את מה שמנוט בול עשה יותר מכל מדינה אחרת על הפלנטה

בסופו של דבר, כמעט כמו תמיד, הבדיחה היתה על מספרי הבדיחה עצמם. יש משהו יותר מסימבולי בכך שמנוט בול מת בזמנים שבהם הפנים של הספורט האמריקאי הוא שחקן כדורסל שסירב לחתום על עצומה לממשלת סין שמוחה על הטבח בדארפור בטענה שאין לו מספיק אינפורמציה

“אתה יודע, הרבה אנשים מרחמים עליו בגלל שהוא גבוה וגמלוני, אבל אני אגיד לך משהו: אם כל האנשים בעולם היו מנוט בול, זה עולם שהייתי מאוד שמח לחיות בו” (צ’רלס בארקלי)