אז למה לי פוליטיקה עכשיו

אפריקאית בחצי הגמר? נסתפק באחת בשמינית

אחת הסיבות המרכזיות לנפילתן של נבחרות אפריקאיות בטורנירי גביע העולם היא פוליטיקה. הדוגמאות רבות. קמרון 1998, ניגריה 2002, טוגו 2006 וזוהי רק רשימה חלקית. כולן נפגעו מהתערבות חיצונית של פוליטיקאים/עסקנים/שחקני עבר. פעם מדובר בהשפעה בקביעת הסגל, בחירת ההרכב או לחץ של מקורבים לטובת שחקן מסוים או סכסוכים כספיים כאלה ואחרים. המאמנים נותרו חסרי אונים מול הלחץ הבלתי נתפס מבית. לחץ שחיסל מראש כל סיכוי להצלחה.

בקמרון הנוכחית אפילו לא מנסים להסתיר את התופעה. המאמן הצרפתי המוערך פול לה גואן איבד כל שליטה בנעשה בחדר ההלבשה ונכנע לטובת אותם עסקנים שמנהלים לו את הנבחרת. לה גואן קיבל על עצמו את תפקיד אימון האריות לפני 11 חודשים ומיד הפך לגיבור לאומי כשלקח את הנבחרת, כנגד כל הסיכויים, למונדיאל. אלא שבעקבות הכישלון באליפות אפריקה, הצרפתי איבד את הפופולאריות, התמיכה הציבורית וההשפעה שלו.

ערב המשחק הראשון נגד יפן, העניינים הגיעו לנקודת רתיחה. לה גואן ניפה מההרכב את שלושת המורדים - אשיל אמאנה, ג'רמי ואלכס סונג. השניים הראשונים מוגדרים כמנהיגים שליליים בחדר ההלבשה. לגבי הקשר המוכשר של ארסנל, לה גואן לא אהב את הביקורת של אלכס לגבי דקות המשחק שמקבל דודו, ריגוברט הוותיק. התוצאה הייתה מיני סבוטאז', הפסד 1:0 וקרע עמוק בין צעירים לוותיקים.

"לה גואן הוא המאמן והוא יישא באחריות", התבטא סמואל אטו בחוצפה והבהיר את הלך הרוחות. המאמן קרס תחת מרד הוותיקים והלחצים מבכירי ההתאחדות, הרים דגל לבן ו-ויתר על השליטה. לקראת דנמרק, המורדים הוחזרו להרכב ואטו הוסט בחזרה למרכז ההתקפה. הפעם, קמרון הציגה משחק מלא התלהבות, ובכוונה השמטתי את המילה כדורגל. זו הייתה שכונה - אפס טקטיקה, אפס אחריות. עדר ללא רועה. כשכולם עולים ולא חוזרים לעמדות, ליריבה קל לכבוש במתפרצות.

היחס של השחקנים ללה גואן הוא הדבר הבאמת מכעיס בסיפור של קמרון. כל שחקני האריות מגיעים מקבוצות אירופאיות וגדלו על ערכים של כדורגל מקצועני. אתם מדמיינים את סונג או אטו מנהיגים מרד נגד ונגר או מוריניו? האם אסו אקוטו היה מרשה לעצמו להפקיר את האגף במשחקיה של טוטנהאם? התשובה, כמובן, שלילית. אבל כששחקנים מקבלים גב ותמיכה ציבורית מאישי כדורגל בכירים לעשות ככל העולה על רוחם ולנהוג כמאמן כבובה, קשה לבוא גם אליהם בטענות. מנטאלית, אפריקה עוד לא בשלה להצלחה בגביע העולם. הדג, במקרה הזה, מסריח הראש.

קמרון כבר בחוץ, דרום אפריקה ואלג'יריה בדרך הביתה ואילו לגאנה וחוף השנהב יש את גרמניה וברזיל על הראש. מוזר ככל שיישמע, דווקא ניגריה מחזיקה בסיכויים לא רעים להעפלה, למרות שמאזנה עדיין עומד על אפס נקודות. לנשרים יספיק ניצחון על דרום קוריאה בתוספת הפסד של יוון לארגנטינה. המונדיאל הראשון באפריקה הגביר את הציפיות מנציגות היבשת, אך כנראה יצר עליהן לחץ לעשות דברים שמעבר למוכנותן. בפיפ"א היו שמחים לראות נבחרת אפריקאית בחצי הגמר או, לראשונה בהיסטוריה, שתי אפריקאיות בשלב הנוקאאוט. לאור המאזן העלוב עד כה, החשש הוא שדווקא שיא אחר יישבר – בפעם הראשונה מאז 1982, אף אפריקאית לא תצלח את השלב הראשון.