שמיניות באוויר

לשמור על המסורת של קאפלו: תואר בכל מקום בו עבד

איך ראוי מכך שהניצחון הראשון של קהל כלשהו על הוובוזלות שייך לאנגלים ושריקות הבוז שלהם לעבר השחקנים. כדורגל הוא משחק המתיימר להיות פשוט. אך קשה למצוא פסיכיאטר בעולם שיכול לפתור את הבעיה של השחקנים האנגלים. הפעם הצלקת נגרמה לפני שלוש מחציות, כאשר רוברט גרין השמיט את הכדור ואיתו את הביטחון הגדול שהביא עימו פאביו קאפלו. הממלכה כולה, מדייויד בקהאם על הספסל עד לנסיכים ביציע, נמצאת בפאניקה.

זה התחיל בעוד הרכב ניסיוני בבית שלכאורה אפשר זאת. קאפלו ביצע שלושה חילופים מההרכב מול ארה"ב. כמו במאפיה, גם אצל האיטלקי אין הזדמנות שנייה, ולכן דייויד ג'יימס פתח על חשבון גרין. השחקן המבוגר בטורניר הוכיח שאפשר לצאת איתו למלחמה, רק מפני שלא היו לו טעיות מביכות בכדורים המסוכנים בפשטותם. אך ביום שדייויד ג'יימס הוא נקודת האור, לא פלא שמורידים את השאלטר על אנגליה. קאפלו הובא לאנגליה כאליטיסט עם הקלאסה וסמל הסטטוס של חליפת הארמאני, אבל יש כתמים שהאיטלקי כבר לא יסיר מהחליפה, כמו הבחירות בקראגר ואמיל הסקי.

ההצבה של הסקי מעמידה את קאפלו בשורה אחת עם הצווארון הלבן של אריקסון והמטריה של מקלארן. ההסתמכות על ניסיונו של קראגר, שמוסר רק אחורה, מוכיחה שהעולם שייך לצעירים. אולם עם כל הכבוד לצמד, הם רק סימפטום של המחלה. ג'רארד, למפארד ובארי יצרו פקק, לפי התסריט הפסימי של נייקי רוני עוד עלול לסיים את הטורניר עם זקן בקרוון. אשלי קול וגלן ג'ונסון שכחו איך מתקיפים וארון לנון, מהטובים מול ארה"ב, נגרר לרמה הירודה של חבריו. בשורה התחתונה אנגליה הייתה חסרת דיוק בעליל, אנמית, לא זכתה בכדור ראשון אחד לרפואה, ובעיקר בבלק אאוט. ביום הולדתו ה-64, פאביו קאפלו הפך רשמית לפסיכולוג.

בפוליטיקה, אחרי ביזיונות רציניים מגיעים צעדים מזעזעים. חלק ניכר מהשוק-תרפיה של קאפלו צריך להיות הוצאתו מההרכב של פרנק למפארד, השעיר לעזאזל הכי מוצדק. בדיוק אחרי 60 משחקים יחד עם סטיבן ג'רארד בהרכב, בעזרת אינספור קונסטלציות, אין זמן מתאים יותר לצעד הדרסטי. לאחר המשחק מול ארה"ב טענו שבארי יהיה האיש שייתן להם חופש. אז מול אלג'יריה שיחקו שלושת האריות ביחד והתוצאה המשפילה הייתה נחיתות אפילו בנתוני אחזקת הכדור מול האלג'יראים הנפלאים (אילו זיאני היה בוחר להיות צרפתי היה להם עוד סיבה לקבור את דומנק), שהראו לאומה שמכנה את נבחרתה 'שלושת האריות' מי בעלי הבית.

ממש עם שריקת הפתיחה למפארד מסר כדור ליריב והמשיך את חוסר הדיוק המדהים שלו עם בעיטות חסרות חדות, כאלו שבצ'לסי היו נכנסות עם הבוהן. מספר שמונה נראה חיוור, שוטט במגרש בלי תכלית, ולא זכה באף תאקל (כמו כולם). אנגליה זקוקה לווין רוני, ורוני לג'ו קול שידליק אותו. למפארד וג'רארד משחקים בשביל עצמם, כי ככה הם חונכו. ג'ו קול מתמקד יותר בבישולים ובמסירות העומק המתוחכמות שלו לחלוצים. הוא שונה מהשטנץ' האנגלי ולכן המבחן הגדול של קאפלו יהיה למפארד. לאנגלים נמאס לחכות שלמפארד וג'רארד ילמדו אחד את השני, הם נכשלו במבחן. קפטן ג'רארד צריך לחזור לאמצע, וג'ו קול בצד שמאל יכול להיות עבור קאפלו מה שרוביניו לדונגה. עוד לא מאוחר.