סתימה בלי הרדמה

מכת הפציעות בנבחרת אנגליה הפכה את המחנה של נבחרת שלושת האריות לחגיגה תקשורתית גדולה במיוחד. לפני המשחק הראשון מול ארצות הברית ניסו כל הפרשנים לנחש מי ישתף פעולה במרכז ההגנה עם ג'ון טרי, אחרי פציעתו הצפויה של ריו פרדיננד שבוע לפני פתיחת הטורניר. לדלי קינג זכה בכבוד ואפילו היה לא רע, אך הוחלף במחצית בגלל פציעה משלו, וגם זה כלל לא מפתיע לאור העובדה שכל הקריירה של קינג נהרסה בגלל בעיות כרוניות בברכיו אשר מונעות ממנו לשחק יותר מפעם בשבוע. זו הסיבה שעצם זימונו למונדיאל התקבל בהפתעה מסוימת, אלא שהפעם קינג המסכן סובל מבעיה בריאותית אחרת. הברך עדיין בסדר, אבל מתיחה במפשעה תשבית אותו בשבועיים הקרובים, מה שאומר שיוכל לחזור רק אם אנגליה תעפיל לחצי הגמר.

אז מי הבא בתור? סוכנויות ההימורים עשו קופה יפה בימים האחרונים, ובסופו של דבר נפל הפור על ג'יימי קראגר, ששיחק במקום קינג במחצית השניה מול האמריקאים. הקריירה של כוכב ליברפול בן ה-32 לא ממש הסתדרה, בלשון המעטה. מאז משחק הבכורה ב-1999 הרחוקה ועד 2007 הוא רשם 34 הופעות בלבד, רובם כמחליף, והתסכול הגדול גרם לו להודיע לפני שלוש שנים על פרישה מהמדים הלאומיים. סטיב מקלארן נכשל בנסיונותיו להחזירו לסגל, אך קאפלו הצליח במשימה, ממש לפני המונדיאל הנוכחי, כאשר הבין עד כמה המצב יכול להיות חמור לאור מצבם השברירי של פרדיננד וקינג.

יודעי דבר באנפילד מספרים על הסיבה האמיתית לחזרתו של קראגר לשורות נבחרת האריות. "הוא כבר מתכנן את עתידו כמנג'ר, ולכן לא רצה לפספס הזדמנות ללמוד מאחד המאמנים הטובים בעולם" אמרו מקורביו של הבלם. מבחינה מקצועית, עיתוי החזרה רחוק מלהיות מושלם. לפני שנה חווה קראגר את אחת העונות הטובות בקריירה שלו, כשהיה אחד המצטיינים בליברפול שאיימה על תואר האליפות וסיימה במקום השני. העונה, כמו רוב שחקני קבוצתו, חלה ירידה בכושרו, והפרשנים באנגליה חוששים שהוא איטי מדי כדי להתמודד עם האתגרים במונדיאל. לפחות ב-45 הדקות מול ארצות הברית זה לא הורגש, וגם מול אלג'יריה, עם כל הכבוד לנבחרת שגברה על מצרים במלחמה, הוא לא צפוי להיתקל בבעיות קשות במיוחד.

אם אתם תוהים מדוע לא הצליח קראגר לתפוס מקום קבוע בהרכב אנגליה בשנות השיא שלו, התשובה נעוצה בין היתר דווקא ברבגוניות שלו. בתחילת דרכו בליברפול הוא החליף תפקידים בתדירות גבוהה, ומילא בשמחה לא רק את תפקיד הבלם, אלא גם הצטיין כמגן ימני, נוסה כמגן שמאלי, ולעתים אף הוסט לקישור האחורי. שחקנים מסוג זה מוערכים מאוד על ידי הצוות המקצועי, אך לא משייכים לעצמם עמדה ברורה במערך, ולכן מאמנים נוטים להשתמש בהם כסותמי חורים שונים לעת צרה. זו גם היתה הבעיה המרכזית של יוסי בניון בשלוש השנים באנפילד בהדרכתו של רפא בניטס. הספרדי אהב מאוד את שחקן הכלבו הישראלי, אך זרק אותו בין העמדות השונות בקישור, מה שגרם לו לשבת לא מעט גם על הספסל.

עבור קראגר הגעתו של בניטס דווקא היתה ברכה. הספרדי קיבע אותו בתפקיד הבלם, וכך הפך ג'יימי לאחד משחקני ההגנה הטובים והיציבים בפרמיירליג, אבל בנבחרת הוא המשיך להיות כלבויניק. במונדיאל 2006, למשל, שולב קראגר דווקא כמגן ימני במקומו של גארי נוויל, ונכנס להיסטוריה בעיקר כאחד ממחמיצי הפנדלים מול פורטוגל ברבע הגמר. את הפאשלה הזו בחר קראגר להזכיר באוטוביוגרפיה שלו במובן שנוי במחלוקת כאשר הצהיר חד-משמעית: "אני מעדיף להחמיץ פנדל בנבחרת מאשר בליברפול", ובכך הכשיר את הקרקע לפרישה.

עכשיו הוא שוב במונדיאל, מנסה ללמוד מדון פאביו, אך לא בטוח שכדאי לו להפנים את התרגילים הפסיכולוגיים של האיטלקי. קאפלו לא מסוגל לגבש את ההרכב ומשאיר את שחקניו בלחץ מטורף עד הרגע האחרון. מול האמריקאים זו היתה אחת הסיבות המרכזיות לפאשלה האיומה של רוברט גרין. בכל מקרה, גם בדרום אפריקה קראגר חושב בעיקר על ליברפול, והעביר להנהלה באנפילד מסר ברור שיש צורך למנות מנג'ר חדש בהקדם, למרות בקשתו המפורשת של דובר המשלחת לא לדבר על ענייני קבוצתו עם התקשורת.

ככה זה כשהחיים באנפילד חשובים לך הרבה יותר מהנבחרת, וקראגר כלל לא מסתיר את זה. "המשחקים בליגת האלופות איכותיים יותר בהשוואה למונדיאל, ואני נהנה מהם יותר. מצד שני, מורגש לחץ גדול יותר בנבחרת מאשר בליברפול. אז מה זה שווה?" הוא אמר השבוע. לצערו, בעונה הקרובה הוא לא ישחק בצ'מפיונס ליג, אז לפחות שיהנה קצת בגביע העולם.