תקועים בעבר

"לא, לא", הגיב פרננדו היירו לוואלה! ספורט, אחרי שהתבקש להשוות בין הדמיון של מפלתה של ברצלונה מול אינטר להפסד של ספרד מול שוויץ. "אין כאן מקום להשוואה. לספרד יש מנטליות שונה, לא כמו של בארסה", חידד המנהל הטכני של הנבחרת האדומה. הבעיה שהוא לא הצליח להדוף את ההקבלות הללו, שעלו שוב ושוב בשאלות של הכתבים הספרדים. למרות שספרד שיחקה לא רע בכלל והתחלה רעה יכולה רק להעיר אותה מהזחיחות ערב הטורניר, באוויר עמדה תובנה מסוכנת: אולי בעצם נמצאה הנוסחה לנטרול הסגנון הספרדי המנצח מיורו 2008 וליגת האלופות 2009, סגנון שעוצב בכלל על ידי קבוצה קטאלנית? אולי נמצאה האנטי תזה לתזה הכי יפה של הכדורגל העולמי בעשור האחרון, וכל מה שצריך כדי להוציא מהם את העוקץ זה מאמן טקטי מבריק שזכה פעמיים בליגת האלופות? אם תשאלו את החניכים של אוטמר היצפלד, התשובה האוטומטית היא לא – מה פתאום.

לחשש של מעריצי הסגנון הספרדי המפואר יש על מה להתבסס. הספרדים לא תמיד אוהבים להשתנות. בהגזמה מסוימת אפשר לומר שהם יעדיפו למות יפים מאשר להפוך את עורם. הם נאמנים לדרכם ולסגנונם, ואת הבסיס לתיאוריה הזו אפשר למצוא עוד בימי נסיגת האימפריה הספרדית הקדומה והמפלות המפורסמות של הצי שלהם בים. היירו לא יאהב את זה, ואולי הוא צודק, אבל כך זה גם קצת נראה במשחק של ברסה מול אינטר. ברסה התעקשה לנצח בדרך היחידה שהיא אוהבת ומכבדת, בדרך שהיא לימדה את העולם, הדרך שכמה מאמנים טובים בעולם למדו היטב לנטרל.

התגובות של הספרדים בסיום המשחק מול שוויץ לימדו גם הן על העקשנות הזו. "למה לא בעטנו מרחוק", "למה לא שיחקנו קצת אחרת", נעץ כבר בהתחלה אחד העיתונאים הספרדים במאמן ויסנטה דל בוסקה. לא עברו דקות ספורות וכתב "אס" חזר על אותה טענה: היריבות למדו לשחק נגדנו, מה עושים? אבל מפיו של דל בוסקה לא יצאה בשורה שהוא אכן שוקל לגוון את התכנית. "יש לנו את הסגנון שלנו, והוא הוכיח את עצמו בעבר", אמר לקראת סיום. אולי הוא לא שם לב לזיעה שהחלה להצטבר על מצחו.

בכל זאת, משהו השתנה מאז 2008. בימים ההם נבחרת ספרד הייתה סוג של אנדרדוג, וגם המורה הרוחנית בארסה עדיין לא הייתה הקבוצה העצומה והבלתי ניתנת להכנעה. ברגע שהסגנון הזה עבר לעמדת הפייבוריטיות המוחלטת, גם היריב מגיב אליו אחרת, ובסוף הוא לפעמים גם מוצא פתרון. גם הליגה הספרדית, ממנה מגיע כל ההרכב הספרדי מול שוויץ, עברה שינוי עם מעברם של כריסטיאנו רונאלדו וזלאטן איברהמוביץ'. בשנה האחרונה זו הייתה הליגה הנוצצת בעולם. לשחקנים שיוצאים ממנה היום יש קצת פחות מה להוכיח לעומת 2008. הם נמצאים בעמדה מעט שונה מבחינה מעמדית ורגשית.

במקרה כזה, יכול להיות שיש מקום לשלב שחקנים שיש להם יותר מה להוכיח. ססק פברגאס למשל. שנייה לפני שפדרו נכנס במקום אינייסטה התרחש אירוע קצת מוזר. דל בוסקה סימן משהו לעבר המחליפים ופברגאס היה בטוח שזה יהיה הוא. הוא החל לרוץ לעבר הספסל, עד שהמאמן הספרדי סימן לו לעצור. פבראגס הגיב בתנועות ידיים מתוסכלות וברורות מאוד, שהעידו כמה הוא רעב להביא את השינוי, אבל דל בוסקה התעקש. "ללואיס אראגונס היה יתרון אחד גדול על דל בוסקה", אומר בעניין כתב של עיתון "אס", "וזה הניסיון שלו. אראגונס השתפשף בגביע העולם לפני היורו, וזה הטורניר הראשון של דל בוסקה". יכול להיות באמת שזה גם עניין של ניסיון ולא רק היצמדות מוגזמת לנוסחה הישנה, אבל בכל מקרה, המאמן הנוכחי של ספרד מפספס את אחד מגיבורי היורו, למרות שגם אז קשר ארסנל לא היה שחקן הרכב.

גם את איקר קסיאס עניינתי בהבדלים בין יורו 2008 לדרום אפריקה 2010, אבל הוא סירב להתרגש. "אנחנו לא מתייחסים לעצמנו כפייבוריטיים. אני בטוח שנלמד ממה שקרה לנו לקראת המשחקים מול צ'ילה והונדרוס". בשם שוחרי בשורת הכדורגל הספרדי, נתפלל שזה באמת יקרה.