רק אל תנמיכו לו את הרף

כמו בכל מונדיאל, נבחרת ברזיל תמיד מגיעה עם הכי הרבה ציפיות. כדי להבין עד כמה, מספיק היה להגיע הערב (שלישי) למרכז התקשורת באליס פארק ולראות אותו מלא מלפ-טופ ללפ-טופ חמש שעות לפני המשחק. אתם אולי קוראים על הנבחרת המשעממת של דונגה, אבל הביקוש של הכתבים לכרטיסים עלה אפילו על זה למשחק החזרה של דייגו מראדונה למשחקי גביע העולם שנערך באותו אצטדיון. בפעם הראשונה, קצינת פיפ"א הודיעה בצער לעשרות עיתונאים שהפעם לא נותרו בידיה כרטיסים נוספים, תופעה שחוזרת על עצמה לא אחת במשחקי המונדיאל ואין שנייה לה.

אלא שהפעם הציפיות הקבועות אפילו גבוהות יותר ומעט שונות מהרף הרגיל. הסיבה הראשונה לכך והפחות משמעותית כרגע נוגעת דווקא למונדיאל הבא. זה שייערך בברזיל. נבחרת עם רף ציפיות כזה ועם זיכרון היסטורי כל כך חד, יודעת כמה לחץ יעיק עליה במונדיאל הבא וכמה היא תהיה חייבת לנצח בו, ולנצח בדרך הברזילאית. בפעם הקודמת שגמר המונדיאל התרחש במראקנה, "העומס הרגשי היה קטלני", אומר דניאל, הכתב הברזילאי של ה-בי.בי.סי וורלד. הנבחרת של דונגה יכולה - מה יכולה, חייבת - להפיג מעט מהמתח אם תביא את הגביע כבר עכשיו הביתה וכך אפשר יהיה להרגיש שיש קצת פחות מה להפסיד.

אבל הדבר שהעלה יותר מכל את הרף הברזילאי למונדיאל הן הזכיות של הנבחרת של דונגה. החבורה המלוכדת שלו, שכמעט ולא משתנה, זכתה כמעט בכל דבר שבו התנסתה. הקופה אמריקה, גביע הקונפדרציות. עם אחוזי הצלחה כאלה הקליעה האחרונה הרבה יותר חשובה. בטח לסגל של דונגה, שרובו הגדול יודע שזו לא רק הזריקה החשובה, זו אולי גם זריקה שלא תחזור. "יש הבדל בין מה שקרה לקרלוס אלברטו פריירה במונדיאל הקודם ומה שקורה לדונגה", מבהיר דניאל מהבי.בי.סי. "לשחקנים של דונגה זו אולי הזדמנות חד פעמית לזכות במשהו כמו מונדיאל. גם על פריירה היתה ביקורת שהוא משחק בצורה לא ברזילאית, אבל השחקנים שהיו איתו בגרמניה הם שחקנים שכבר זכו. לשחקנים של דונגה אין רזומה כזה ולא בטוח שבנבחרת עם סגנון אחר ומאמן אחר, היו בוחרים בהם".

לברזיל הדונגאית זה בכלל לא דבר רע. זו נבחרת שאוהבת לפרק אתגרים, בדיוק כמו המאמן שלה. אפילו המשחק הזניח מול צפון קוריאה, ולמרות השער שספגה בו, הוכיח איך מוקשים מסמנים עבורה את הדרך. תנו לה מכשולים והיא כבר לא תירדם. במחנה הברזילאי מספרים שהאמביציה של דונגה להיות מאמן במקומות אחרים כמעט ולא קיימת. לפחות לא כרגע. לא מגרה אותו להיות מאמן גדול באירופה, אבל לאמן את ברזיל זו בהחלט פסגה שמעניינת אותו. עכשיו תוסיפו לזה את הביקורת על סגנון משחק ותבינו שהרף המעט שונה שעומד בפני דונגה במונדיאל הזה הוא בהחלט לא דבר רע עבורו. וגם לא עבור החיילים שלו על הדשא, ביניהם אין מחנות כמו ב-2006, אלא אחדות מסביב למטרה. ביקורת תמיד היתה הדלק של דונגה, מספרים כאן. גם כשחקן ואדרבה כמאמן. לדלק הזה יש עכשיו תוסף שמשאיר את הסיירת שלו עירנית במשמרת כדי להפוך את ברזיל לנבחרת הראשונה שזוכה בגביע העולמי בארבע יבשות שונות. אם אתם נהנים, זה בכלל לא מעסיק אותו.