מחמאות לחוד, מציאות לחוד

המיקס זון באליס פארק היה אמור להתנפל על וינסנט אניימה בתום המשחק מול ארגנטינה. "זהו, היום ישראל איבדה אותו", אמר עיתונאי ניגרי בזמן ההמתנה לשחקני שתי הנבחרות. גם שחקני ניגריה וארגנטינה שיחקו את משחק המחמאות המוכר עד ששוער הפועל תל אביב יצא מחדר ההלבשה. "לא ידעתי מיהו בכלל לפני משחק, אבל הוא נתן הצגה שרואים רק ברמות הגבוהות. אני בטוח שאחרי המשחק הזה הוא ימצא קבוצה טובה באירופה", אמר חונאס גוטיירז הארגנטיני לוואלה! ספורט. "תמיד ידעתי מה אניימה שווה, אבל עכשיו כל העולם יודע. כאשר אתה נותן הצגה כזו בגביע העולמי, אף אחד לא יכול לפספס אותך", הוסיף אובפמי מרטינס, השחקן הניגרי הראשון שיצא לעיתונאים, גם הוא בראיון לוואלה! ספורט. אייגבני יעקובו הדגיש ש"היום הוא הציל אותנו ממש", ואפילו מסי, בעזרתו של מתורגמן ארגנטיני, הסכים לומר משפט אחד לוואלה! ספורט: "השוער של ניגריה היה מדהים". מי כמוהו יודע.

ואז הוא יצא. בשקט. בלי שאף אחד ירגיש. בלי כמעט שאף אחד יזהה אותו או יעצור אותו, למעט כמה עיתונאים מישראל. אפילו מלארס לאגרבק, המאמן הניגרי, אף אחד לא ביקש מידע נוסף על מי שנבחר לאיש המשחק ועשה את מה שכמעט אף שוער בעולם לא הצליח לעשות: לעצור את מסי. ולא שאניימה לא היה מוכן לדבר, רק שאת העיתונאים הרבה יותר עניין לקחת חתימות מיעקובו ולדבר ממושכות עם ג'וזף יובו. "צפיתי במסי המון. למדתי איך הוא מטפל בכדור. לפני המשחק צפיתי בכ-20 משחקים של מסי, ולמדתי אותו", אמר אניימה לוואלה! ספורט. "אף פעם אתה לא יודע מתי אתה עומד לתת משחק כזה, אבל במהלך המשחק הרגשתי שזה הולך להיות היום שלי". ומה לגבי קבוצה אירופית שסופסוף תכבד את הכישורים שלך? "כשזה יקרה, זה יקרה".

חבל רק שזה עניין בעיקר את התקשורת הישראלית. האם זו עדיין הדעה הקדומה נגד שוערים אפריקאים? ייתכן. אבל שלא תמהרו לחשוב שמשהו פתאום השתנה בגישה אליו. כנראה ששוער ניגרי עצום צריך לתת עוד כמה הצגות כאלה כדי שהתקשורת תלמד לכבד יותר את השחקן המצטיין.

אחרי היום הראשון המאכזב, כל העולם חיכה שמראדונה ירים את המונדיאל. כמות העיתונאים שהגיעה למשחק נשקה למספרים של משחק פתיחה, והבהירה שוב שהאויב הגדול של פיפ"א הוא גם הנכס הכי גדול שלה כאן. לפני עליית השחקנים לאליס פארק, התרחש מחזה נדיר, אפילו בלתי נתפס: עשרות הצלמים, שהובלו כמו בכל משחק במונדיאל לאזור מנהרת השחקנים כדי לתעד את עלייתם לדשא, התמקמו כולם ליד הספסל אליו אמור היה להגיע כל רגע מראדונה. כולם בזווית אחת. אפילו הצלמים חסרי המזל, שמוקמו ליד הספסל של ניגריה, הפנו את העדשה שלהם לזווית שתספק להם את הרגע בו מראדונה מתיישב. השחקנים עלו, אבל כולם רצו לצלם את המאמן.

גם בהמשך, מראדונה סיפק את ליטרת הצבע שהמונדיאל הזה היה זקוק לו. הוא זועק לשמיים כמעט אחרי כל מהלך, עד שאתה חושש שהוא תכף יקבל התקפת לב. במקרה אחד הוא התנפל על לארס לאגרבק בצעקות ותנועות ידיים מאיימות, רק בגלל ששחקני ניגריה החזירו את הכדור לצד הארגנטיני בצורה שלא תאמה את הציפיות של דייגו. כנראה שבגלל זה מאמן ניגריה סירב ללחוץ לו את היד בסיום וניסה להתעלם ממי שאי אפשר להתעלם ממנו. למסיבת העיתונאים הוא כבר הגיע עם תפוח, ובכל פעם שנגס בו הוא ביקש מהנוכחים עם תנועות ידיים ופה מלא להמתין עד שיסיים ללעוס. אליל אמיתי.

אלא שמראדונה ודאי יודע שעם צבע לא לוקחים מונדיאל. הניסוי של גוטיירז בתור מגן ימני עלול היה להתברר כלא אחראי מול נבחרת מיומנת יותר מניגריה. הנעת הכדור עדיין לא מספיק מתוכנתת, השילוב של מסי ו-ורון עדיין לא הוכשר והיגואין ממשיך להחמיץ. "יש להם נבחרת מעולה, אבל הם יהיו חייבים להשתפר בהרבה דברים כדי לזכות בגביע ולא מתפקידי לפרט", אמר אניימה בסיום לוואלה! ספורט. גם את המאמן השבדי של ניגריה שאלו בעיקר על הסיכויים של מראדונה, ושפת גופו שידרה לא מעט פקפוק. למזלו של מראדונה, התחלה קשה במונדיאל היא תמיד התחלה טובה. היא עוזרת לך להבין שעליך להשתפר. וזו בעצם הבשורה הכי טובה מבחינה מקצועית שארגנטינה יצאה ממשחק הבכורה שלה.