כאשר מדברים על נבחרת ארה"ב, ועוד לפני משחק מול אנגליה, סגנון לטיני וטכני הוא הדבר האחרון שיעבור בראשכם. אבל זו טעות גדולה - לאמריקאים, על אף תדמיתם ולמרות שחלק ניכר משחקניהם מרוויחים את כספם בפרמיירליג, יש לא מעט נגיעות של כדורגל דרום אמריקאי. זה עשוי להיות הנשק הסודי שלהם נגד הנבחרת של פאביו קאפלו, והמאמן האיטלקי המהולל חייב להבחין בשינוי שעוברת ארה"ב בתקופה האחרונה, במיוחד עם זימונם של שני שחקנים מקסיקנים לכל דבר.
החלוץ הרקולס גומס, שנולד בקליפורניה להורים ממוצא מקסיקני, למד את הכדורגל בקבוצת קרוז אזול במקסיקו סיטי, וגם השנה שיחק בליגה המקומית. גם לקשר חוסה פרנסיסקו טורס בן ה-22 אב מקסיקני, והוא משחק מגיל צעיר מאוד בפאצ'וקה, אחת הקבוצות הטובות במקסיקו שזכתה שלוש פעמים בגביע האלופות של צפון אמריקה בארבע השנים האחרונות. גם לנדון דונובן, שיאן הכיבושים והבישולים בנבחרת בכל הזמנים, הוא שחקן טכני שלא דורש הצגה מיוחדת.
אבל תאמינו או לא אחד השחקנים הלטיניים ביותר בסגל האמריקאי הוא דווקא קלינט דמפסי. עיון חטוף בסגל השחקנים מגלה כי מדובר בשחקן קישור בפולהאם, קבוצת מרכז טבלה בפרמיירליג שמתבססת על סגנון אנגלי טיפוסי ואוהבת לשחק על כדורים ארוכים. מי שיסיק מכך את המסקנה המתבקשת לכאורה, יחמיץ את האמת ב-180 מעלות. פרשנים אולי לא מעריכים אותו מספיק, אך דמפסי הוא שחקן עם שליטה יוצאת דופן בכדור וכשרון לטיני.
קלינט, 27, גדל בעיירה במרכז טקסס, וכנער שיחק בליגה שאורגנה על ידי מהגרים ממקסיקו, אל סלבדור ומדינות נוספות במרכז אמריקה. הוא התרגל להתמודד עם שחקנים מבוגרים ממנו בהרבה, ולמד לא לעשות עניין ממרפקים שספג בפניו. עובדה כאשר הצטרף לניו-אינגלנד רבולושן מה-MLS הוא אפילו השתתף בשני משחקים עם לסת שבורה, בלי לשים לב לכך.
מקסימום מסירות במינימום מאמץ
בחום המעיק של טקסס אי אפשר לרוץ אחרי הכדור כל הזמן, ודמפסי למד סגנון של מסירות קצרות שמניבות מקסימום תוצאות במינימום מאמץ פיזי. "הייתי מכור לכדורגל וראיתי משחקים רבים בטלוויזיה - בעיקר מארגנטינה, ברזיל וקולומביה. במדינות האלה הנעת כדור היא מהות המשחק, ושחקנים לא מפחדים לכדרר ולקחת סיכונים. אני אוהב להחזיק את הכדור על הקרקע, לחפש את המסירה המדויקת, ולא להעיף כדור ליציעים. זה תמיד היה הסגנון שלי", אמר דמפסי.
כאשר עבר לניו-אינגלנד בגיל 21, הוא נבחר לרוקי העונה, והספיק לכבוש 25 שערים בתור קשר בשלוש שנים לפני שנמכר לפולהאם. אז איך הוא מסתדר במועדון ממערב לונדון? בלי למשוך תשומת לב רבה מדי, דמפסי היה השחקן היצירתי ביותר בסגל של רוי הודג'סון שסיים במקום השביעי בשנה שעברה, וחולל סנסציה מרעישה באירופה בשנים האחרונות עם העפלה לגמר הליגה האירופית. מי שראה את השער המרהיב שלו שהכריע את הקרב מול יובנטוס מבין באיזה שחקן ענק מדובר. דמפסי קיבל את הכדור על שפת הרחבה, הבחין בשוער אנטוניו קימנטי עושה צעד מיותר קדימה, הסתובב בנגיעה אחת ושלח הקשתה עדינה ואמנותית הישר לחיבורים הרחוקים.
בעוד דונובן נחשב לכוכב הבלתי מעורער של ארה"ב, דמפסי נשמר פחות ויודע לנצל היטב את חופש הפעולה שהוא מקבל. במונדיאל 2006, הוא הבקיע את השער היחיד של נבחרתו בטורניר, בהפסד 2:1 לגאנה (השער בתיקו 1:1 מול איטליה היה עצמי). בגביע הקונפדרציות לפני שנה, הבקיע דמפסי שער קריטי מול מצרים שהעלה את האמריקאים לחצי הגמר, בלט וכבש ב-0:2 הסנסציוני על ספרד, הרשית גם בגמר מול ברזיל, ונבחר במקום השלישי במשאל השחקן המצטיין של הטורניר, אחרי קאקה ולואיס פביאנו.
מצויד בביטחון עצמי חסר מעצורים שרק התחזק אחרי ההפתעות שחולל במהלך השנה האחרונה במדי נבחרתו וקבוצתו, דמפסי הוא השחקן שכדאי לשים אליו לב בקרב הגדול מול אנגליה. לפני 60 שנה, היה זה ג'ו גאטיינס, סטודנט יליד האיטי שהבקיע את שער הניצחון ב-0:1 מול אנגליה שנכנס להיסטוריה כאחת מהסנסציות הגדולות בתולדות המונדיאל. הפעם, אם דמפסי יעשה את ההבדל, איש לא צריך להיות בהלם, מה גם שבמונדיאל הנוכחי הוא עשוי להיות מתופקד בעמדה קדמית יותר בגלל חסרונו של החלוץ צ'ארלי דייויס שנפצע בתאונת דרכים.
ואם כבר מדברים על פולהאם ומסע הקסם שלה, שימו לב גם לדיקסון אטוהו בקישור האחורי של ניגריה מול ארגנטינה. אמנם מבחינה טכנית הוא לא מתקרב לדמפסי, אך מדובר בשחקן קשוח מאוד, והנשרים זקוקים לו בשיאו, לאור חסרונו הבולט של ג'ון אובי מיקל הפצוע.