הניצחון הוא לא הדבר היחיד

להוכיח שדונגה לא חמור

את הפרשנים בברזיל קשה מאוד לשכנע. בעוד בכל מדינה אחרת מתקבל הניצחון בזרועות פתוחות, אצל הסלסאו לא רק הנקודות חשובות, אלא גם סגנון המשחק. בארץ הסמבה בטוחים שאחד עשר השחקנים שעולים על הדשא מחויבים לשמור על המסורת שהפכה את החולצה הצהובה לפופולארית ברחבי העולם. הטכניקה העילאית, הסגנון ההרפתקני, המסירות הקצרות, השאיפה הבלתי מתפשרת לשלוט בקצב המשחק בכל רגע נתון ולתקוף בלי הפסקה ללא קשר לתוצאה, הפכו בעיני עיתונאים רבים לאובססיה.

מי יכול לבוא אליהם בטענות? הרי ברזיל הוכיחה ב-58', 62' ו-70' שאפשר לרגש את הקהל ולנצח. גישתו של טלה סנטאנה האגדי: "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך", אמנם הסתיימה בדמעות בספרד-82 ובמקסיקו-86, אך הנבחרות ההן שמורות בזיכרון הלאומי לצד אלה של פלה. כאשר ברזילאי משווה בין זיקו, סוקרטס ופלקאו לפליפה מלו וז'ילברטו סילבה בסגל הנוכחי, בא לו לבכות. לכן, הזכייה בארצות הברית 94', שקטעה רצף של 24 שנים ארוכות ללא גביע העולם, גרמה אמנם לפרץ שמחה אדיר ברחובות ריו וסאו-פאולו, אך הותירה טעם מר מאוד בפה. דונגה, הקפטן האפור, סימל יותר מכל את הנבחרת של המאמן ההגנתי קרלוס אלברטו פריירה, יחד עם שחקנים מוגבלים טכנית כמו מאורו סילבה, זיניו, ובמיוחד מאזיניו, אותו רצו הברזילאים לשלוח הישר לנבחרת נורבגיה. ההחמצה המזעזעת של מאזיניו בחצי-גמר נגד שבדיה, אז בעט לרשת החיצונית כשעמד מול שער ריק, הוכיחה שאין לו שליטה בסיסית בכדור ואוי לבושה.

אחרי הניצחון 0:3 על גאנה בשמינית-הגמר במונדיאל הקודם, בהנהגת אותו קרלוס אלברטו פריירה, יצאו הפרשנים הברזילאים מאוכזבים מנבחרתם וקטלו אותה ללא רחמים. לכן הם לא הופתעו מהכישלון מול צרפת ברבע-הגמר, ורבים סברו שנעשה צדק היסטורי לאיש על הקווים. הם ייחלו לקבל מאמן ברזילאי אמיתי במקומו, אך נתקעו עם דונגה. במשך 4 שנים מנסה הבוס לזכות באהדתם, זכה בקופה אמריקה ובגביע הקונפדרציות וסיים במקום הראשון בטורניר המוקדמות המפרך בדרום אמריקה. אבל מבחינת רוב אוהדי הסלסאו, דונגה היה ונשאר burro, כלומר חמור.

כדי להפסיק להיות חמור, חייב דונגה לא רק לזכות במדליות הזהב בדרום אפריקה, אלא לעשות את זה בסטייל. בגביע הקונפדרציות לפני שנה זה הצליח לו. 3:4 מול מצרים, 0:3 על איטליה ו-2:3 על ארצות הברית בגמר היו משחקים מרתקים וכיפיים. הכוכבים הברזילאים באמת – קאקה, רוביניו, לואיס פביאנו, ראמירש ומייקון – נתנו הצגות והשכיחו את העובדה שפליפה מלו וז'ילברטו סילבה עושים לידם עבודה שחורה יעילה. זו תהיה המשימה גם הפעם.

לשמחתו של דונגה, או אולי לצערו, במשחק הראשון במונדיאל הנוכחי הוא לא צריך לבנות על מתפרצות. צפון קוריאה, הנבחרת עם הפוטנציאל ההתקפי הנמוך ביותר בטורניר, תסתגר כהרגלה בבונקר גרעיני, והסלסאו יצטרכו לפצח אותו. לגאונות ויצירתיות יהיה משקל מכריע, בעוד איש לא ישים לב לז'ילברטו סילבה שיעמוד מחוסר עבודה סמוך לעיגול האמצע. אף פרשן ברזילאי לא יסתפק ב-0:1 עלוב. כדי לעשות את הצעד הראשון בדרך לא להיות חמור, דרושה לדונגה תצוגת תכלית עם שערים רבים.