המועמדת לזכייה

גם ב-2010, גם שלושה ימים לפני המשחק שיפתח את חגיגת המונדיאל, פצעיה הישנים של דרום אפריקה עדיין מדממים מול עיניך. רק אמש (שני) פשטה משטרת דרום אפריקה על השכונות העניות וערכה גל מעצרים מצולם היטב בתגובה לשוד מזוין שנערך בטיימינג הכי לא נכון מבחינת המדינה המארחת. זה היה מופע ראווה מחריד שנועד להראות לעולם שהכל תחת שליטה: עשרות אנשים אזוקים הושכבו אחד על השני כמו במשאית בשר, והחיילים עשו פוזות כאילו מדובר במבצע אנטבה. לידם, המשט לעזה נראה באמת כמו משט שלום וחיילי השייטת נראו יותר כמו היפים בוודסטוק.

בכל פינה, מאחורי הצבע והשמחה, אפשר לזהות צלקת נסתרת לעין הלבנה. אנשים חסרי תעסוקה שיושבים בצדי הדרך, שכונות עוני עלובות שמביטות בקנאה וזעם על הבתים המפוארים שמעל, גדרות תיל שמקיפות את האזורים המבוססים כתוצאה ממכת השודדים והרוצחים שהכניסו מאות לבנים לחיים בתוך כלוב. עד עכשיו, עוד לא נתקלו באדם שחור שמנהל אדם לבן, ולמרות מותו ההרואי של משטר האפרטהייד, הקלפים בחברה הדרום אפריקאית עדיין לא חולקו מחדש. שלא תטעו, היופי כאן עולה על הכיעור, שמחת המונדיאל המתקרב היא ככל שמחה של מונדיאל מתקרב. אפריקה עוזרת לקרנבל הקבוע לשחרר עוד כפתור בחולצה ומוסיפה לו מימדים שאי אפשר למצוא באירופה, אבל בלילה, כמה דקות לפני שנרדמים, קשה שלא לתהות כמה מכל זה הוא משחק לאורחים הזרים וכמה אמת.

כשמגיעים לאצטדיון המדהים "סוקר סיטי" מבינים בעצם שזה לא כל כך חשוב. זה לא באמת עניין שלנו. מסביב לאצטדיון לא הכל מוכן: האבק שמזכיר מה היה כאן לפני כמה שנים חודר לעיניים בכל פינה, והאספלט שאמור להשתיק אותו רק עכשיו הגיע. מאות שחורים מגויסים שלא מודעים לסוג השירות האירופי המוקפד שהם אמורים לתת ורק קפצו על העבודה שהוצעה להם, עוברים תדריכים קבוצתיים. מהצד הם נראים עדיין די המומים מהדרישות ורק השכר שהם מקבלים בסיום כל יום עבודה עוזר להם להמשיך. כאן אתה מבין מדוע המונדיאל הזה צריך להיערך באפריקה, ושמדובר בניצחון ענק לאדם, למרות ציפיותיו חסרות הסיכוי לאפס תקלות: זה הרגע שבו אתה רואה מדינה שלמה שעוברת את אחד השיעורים החשובים בתולדותיה. שיעור שיעניק לה חוסן, ארגון, רעיונות, תקווה, שהם נכס לעשרות השנים הבאות, גם אם האצטדיונים שנבנו כאן יהפכו בסופו של דבר לפילים לבנים.

למרות אלימות המשטרה והשודדים שמעדיפים לאכול במקום להוכיח משהו לעולם, הרוב הגדול יעשו הכל כדי להציג לכם אפריקה אחרת. זה הערך המוסף שלנו בשיעור שהם סופגים על הדרך (ואני לא מתכוון רק למאבטח באצטדיון שניסה למכור לי גראס). זה הרבה יותר מכך. זה לא רק שהאדם הלבן יבטח יותר באדם השחור, זה גם שהאדם השחור ילמד לבטוח באדם הלבן. אחת התפיסות לגבי החברה הדרום האפריקאית גורסת שכל השודדים והרוצחים הם בעצם תהליך שנועד לדחוק מכאן את האדם הלבן, אחרי מאות שנים בהן פשע ושדד בעצמו. תיאוריה שמבוססת על חוסר האמון של לא מעט שחורים לפיה אי אפשר לבסס חברה משותפת, שהאדם הלבן לעולם יסכים לחלק את הקלפים מחדש ושאי אפשר לבטוח בו. קשה להאמין שהמונדיאל ירפא זאת, אבל מותר לקוות שישכך מספר כאבים. כי בכל פינה כרגע מתרחש מפגש גזעי, חברי, חייכני, שאולי, רק אולי, מסיר עוד אמונה תפלה וגורם לאלפי העובדים השחורים שבאים במגע עם תיירי המונדיאל לפחד פחות מההיסטוריה של האדם הלבן. אפילו רק אם 10 אחוזים מהתפילה הזו תתממש, למונדיאל 2010 יהיה מנצח הרבה יותר חשוב וגדול מאלו שיניפו את הגביע ב-11 ביולי בעיר הכדורגל, שבתקווה עתידית תהפוך לעיר האלוהים.