אחד הכללים הברורים, לכאורה, של מערך קבוצת כדורגל על כר הדשא, הוא הצורך לשמור על סימטריה. לא משנה אם אתה משחק 2-4-4, 2-5-3 או 1-3-2-4, הציורים יישארו זהים אם תשימו מראה באמצע הלוח. החידוש המרתק של ברזיל בשנה האחרונה, כזה שיקבל חשיפה גדולה במונדיאל, ישבור את הסטיגמה לחתיכות קטנות. דונגה מתכוון לכבוש את העולם עם מערך לא-סימטרי בעליל, והוא בכלל לא מתכוון להתנצל על כך.
השיטה של מאמן סלסאו נקראת בפי אנשי מקצוע "יהלום לא סימטרי" או "יהלום מוטה". בעוד היהלום הקלאסי, האהוב במיוחד על קרלו אנצ'לוטי, כולל קשר אחורי, שני שחקנים בצדדים ופליימייקר חופשי בסגנון קאקה בימיו הטובים במילאן, הרי שזה של דונגה נוטה לצד ימין. יש לו שני קשרים אחוריים, קשר שמבלה את רוב זמנו קרוב יותר לאגף הימני ופליימייקר. בנוסף, יהיה לברזיל במונדיאל קיצוני שמאלי קלאסי, רוביניו. מצד ימין, לעומת זאת, אין לסלסאו שחקן קו טבעי. הפרשנים נתקלים בבעיה רצינית ולא מבינים כיצד צריך להציג את המערך החדש במספרים. זה דומה ל-2-4-4, מזכיר באותה מידה את 1-3-2-4, אך בפועל כמעט בלתי אפשרי להגדיר את השיטה של דונגה במונחים המקובלים במקצוע. אלא שהפרשנים ממש לא מעניינים את הבוס. עובדה קריטית הרבה יותר מבחינתו היא שברזיל מצליחה לבלבל ולהפתיע גם את מאמני היריבות.
פיתוח השיטה לא היה מיידי, ודונגה יישם מערכים טריוויאליים יותר בתחילת דרכו. ברוב המשחקים, הוא שיחק עם חלוץ חוד בודד (לואיס פביאנו או ואגנר לאב), ושלושה קשרים התקפיים שתומכים בו (בדרך כלל קאקה, רוביניו ורונאלדיניו). העסק לא עלה יפה, הנבחרת ספגה ביקורת קטלנית על יכולתה, והבוס הבין שרונאלדיניו וקאקה רק מפריעים זה לזה לפרוח. הירידה בכושרו של רונאלדיניו וכישלונו המהדהד באולימפיאדה, שכמעט וגרם לדונגה לאבד את משרתו, הביאו למסקנה המתבקשת. כוכב מילאן איבד את מקומו בסגל, אך במקום לשבץ בהרכב שחקן התקפי כמוהו, העדיף דונגה ללכת על גרסה מקורית יותר. שחקן נסוג יותר, בדרך כלל אלאנו או ראמירש, תפס את מקומו לפני שני הקשרים האחוריים. בגביע הקונפדרציות לפני שנה, הושלם הפאזל עם בחירתם של שני עמודי התווך בקישור, פליפה מלו וז'ילברטו סילבה. למרות שמדובר בשחקנים עם יכולת טכנית שגורמת לאוהד ברזילאי ממוצע לרצות לקפוץ מהחלון, דונגה מת עליהם, אולי בגלל שהם מזכירים לו את עצמו.
אם כבר אפור, שיהיה שווה ניצחון
מדוע בחר דונגה בשיטה זו? יש לו כמה סיבות לא רעות בכלל.
ראשית, היא נותנת לקאקה חופש פעולה בלתי מוגבל בקישור, ואין מי שיפריע לו בדרך. שנית, היעדר קשר ימני קלאסי או קיצוני ימני מאפשר למייקון לדהור קדימה בכל הזדמנות בנתיב פנוי לחלוטין, כאשר צמד הקשרים האחוריים, ובמיוחד ז'ילברטו סילבה, מחפה עליו מאחור. שלישית, קיבל דונגה, שמבסס את המשחק על ספיגת לחץ ויציאה מהירה למתפרצות, עוד שחקן שיודע לעשות הגנה, במקום רונאלדיניו שלא תרם דבר בנושא. בנוסף, הגמישות הטקטית מאפשרת לשחקנים היצירתיים לבוא לידי ביטוי מבחינה התקפית מבלי להיות כבולים במערך מקובע. אם מייקון נשאר מאחור, יכול קאקה לנדוד ימינה. גם ראמירש, שחקן עם כישרון יוצא מגדר הרגיל שעשוי להגיע לרמת כוכב-על בעתיד הקרוב, ניצל היטב את המרחב הפנוי בגביע הקונפדרציות, והיה המצטיין במגרש גם במשחק ההכנה האחרון מול טנזניה כשנכנס כמחליף. אפילו לואיס פביאנו, חלוץ החוד היחיד, שמח לבקר מדי פעם באגף הימני.
מנגד, הצבתו של רוביניו באגף שמאל איפשרה לדונגה לבדוק מועמדים רבים בעמדת המגן השמאלי הבעייתית. רק בחודשים האחרונים הוא בחר סופית במיצ'ל באסטוס, אשר לא משחק כבר מזמן בתפקיד זה במדי קבוצותיו בליגה הצרפתית (ליון, וקודם לכן ליל). לאור הנטיות ההתקפיות המובהקות של באסטוס, מקבל כעת רוביניו הוראה לחתוך פנימה בהזדמנויות רבות ולפנות את האגף, ושיתוף הפעולה בין השניים נראה מבטיח. עם זאת, מבחינה הגנתית זו עלולה להיות בעיה לא קטנה, ולא ברור אם פליפה מלו יכול לתת גיבוי ראוי.
בגביע הקונפדרציות הוכתר הניסוי כהצלחה, ומאז לא היתה לדונגה לשנות דבר, כל עוד זה תלוי בו. הבקשות הרבות לכלול את רונאלדיניו בסגל לא עזרו. הכושר המזעזע של פליפה מלו במדי יובנטוס במשך כל העונה ממש לא הזיז לו. העובדה שז'ילברטו סילבה, ומחליפיו בסגל, כגון קלברסון וז'ושואה, רחוקים מאוד משיאם, גם כן לא עמדה בדרכו. "לא נשנה את דרכנו אחרי כל מה שעשינו. אני מאמין בשחקני" הצהיר המאמן עם פרסום הסגל הסופי.
אלא שהאוהדים, הפרשנים ושחקני העבר בברזיל ממש לא מרוצים. הם נתנו לדונגה כמה חודשים של שקט אחרי הזכייה בגביע קונפדרציות שהושגה תוך הצגת כדורגל מהפנט לפרקים, שקיבלה המשכיות בניצחונות מרשימים במוקדמות, כולל 1:3 בארגנטינה. אבל עכשיו הסכינים כבר בחוץ, ואם ברזיל תיכשל בדרום אפריקה איש לא ירחם על המאמן ההגנתי, שעדיין מתקשה לשכנע את הציבור שהוא לא חמור.
"ברזיל, שתמיד התאפיינה בכדורגל התקפי וכייפי נעלמה הפכה למעצמת כדורגל הגנתי שמתבסס על מתפרצות. הסגנון הברזילאי שכה אהוב ברחבי העולם כולו, עם מסירות קצרות ושליטה בקצב המשחק, איננו עוד", בוכה טוסטאו הענק, מגדולי השחקנים היצירתיים שלבשו את החולצה הצהובה. אנחנו מבטיחים לעקוב אחרי הסלסאו לאורך הטורניר, ונזדהה עם דבריו של טוסטאו במידת הצורך. אבל מעבר לביקורת על מות הכדורגל הברזילאי המסורתי, אל תפספסו את שיטת "היהלום המוטה" המהפכנית. אם יצליח דונגה לספק את הסחורה, מאמנים רבים עשויים להשתמש בעתיד במערכים לא סימטריים כדי למצות את פוטנציאל השחקנים שעמודים לרשותם.