ניצחון הפדרמניזם

הזזתו של פיני גרשון מתפקיד מאמן מכבי תל אביב היא פרק נוסף בקרב שמתנהל בשנים האחרונות על דמותו של המועדון. זהו לא רק קרב בין אנשים, אלא בין רעיונות – בין המכביזם לבין הפדרמניזם. את תכונותיו של המכביזם אתם בוודאי כבר מכירים היטב: הדורסנות, הרצון לנצח בכל מחיר, תפיסת המועדון כמשפחה סגורה וחשאית והפרצוף הקודר של שמעון מזרחי.

את דייויד פדרמן, לעומת זאת, תופסות המצלמות לעיתים קרובות כשהוא מחייך. כך היה אפילו אחרי ההפסד של מכבי ת"א בגמר הפיינל פור לגלבוע/ גליל. בשנים האחרונות, ככל שפדרמן צבר כוח במועדון וככל שהדולרים שלו החלו לדבר בקול רם יותר, הוא פעל כדי למרוח את החיוך הזה על פניה חמורות הסבר של מכבי. בבסיסו, הפדרמניזם הוא ניסיון להיות קשוב לדעת הקהל ולרחשי האוהדים. כולם מתלוננים על כך שמכבי מייבשת על ספסלה שחקנים שיכלו לשחק בקבוצות אחרות? העונה היא שיחררה את גל מקל, שבסופו של דבר לקח ממנה אליפות. הקהל אינו מחובר לקבוצה? עודד קטש, צעיר חסר ניסיון, ממונה למאמן. אחד הבעלים, רענן כץ, מבקר את התנהלות המועדון בתקשורת? פדרמן דואג להרחיק אותו (בעקיפין, בעקבות החור הכספי שנוצר בעקבות עזיבתו של כץ שיחררה מכבי את מאצ'יי לאמפה בלי מחליף, צעד שהתגלה כגורלי לאחר פציעתו של סטפון לאזמה). פיני גרשון – שעל אף פיו הגדול ואישיותו הבעייתית הוא גדול מאמני המועדון בכל הזמנים, ובפער עצום – מסרב לרדת מהמגרש במדיסון סקוור גארדן ומתנהג כפרחח במהלך העונה? פדרמן מראה לו את הדלת החוצה.

זו הסתירה הפנימית של הפדרמניות: חייכן כלפי חוץ, כוחני כלפי פנים – כמו רבים מבעלי המאה בעולם העסקי. אלא שלמנהלי עסקים גדולים יש בדרך כלל חזון לארגון שלהם, בעוד החזון של פדרמן למכבי מתבטא על דרך השלילה. אנחנו יודעים איך הוא רוצה שמכבי לא תיראה: לא דורסנית, לא קונטרוברסלית, לא מרתיעה. רק שהדרך הקשה, הדרך המכביסטית, הביאה את מכבי למרבית הישגיה. פדרמן לא מציע אלטרנטיבה: הוא לא פעל למינוי מנהל מקצועי שיוביל את המועדון (אף אחד לא מאמין שגרשון, שהורחק מהקווים, יזכה להיות ג'נרל מנג'ר עם סמכויות או שיניים), הוא שותף להחלפת המאמנים הכרונית בעונות האחרונות והוא בעיקר לא הצליח להוכיח שלמכבי יש תוכנית אב להתמודד עם הפיחות במעמדה הכלכלי והמקצועי באירופה. גם מינויו האפשרי של דייויד בלאט, שלא הצליח בשנים האחרונות, לא מבטיח יציבות. הרי בפעם שעברה שאימן בקבוצה אמר פדרמן, לאחר הפסד ביתי שהתקבל בשריקות בוז של האוהדים, "אנחנו שומעים את הקולות". פדרמן תמיד שומע את הקולות.

נקודת הפתיחה של המאמן הבא תהיה נוחה מזו של קודמיו רק באספקט אחד: לראשונה זה שנים לא ירחף מעליו צלו הענק של פיני גרשון. האופן שבו הוא עוזב את התפקיד – שחוק ותשוש, ללא גיבוי ציבורי וכשכל הישגיו נשכחים – מלמד על אופיו האכזרי כל כך של מקצוע האימון. הכבוד, היוקרה והכיסים התפוחים ישמחו לרגע את יורשו, אבל כשייזכר מה עלה בגורלו של גדול המאמנים בתולדות המועדון, יבין שעומדת בפניו משימה בלתי אפשרית.