רק אני ואנוכי

כדי להבין את התסכול שחשים הקמרונים לקראת המונדיאל השלישי בקריירה של סמואל אטו, צריך להיזכר דווקא במוקדמות גביע העולם בהן נבחרתו נכשלה. ב-8 באוקטובר 2005 היו זקוקים האריות לניצחון ביתי במחזור הסיום כדי לסיים במקום הראשון לפני חוף השנהב ולהבטיח העפלה למונדיאל חמישי רצוף. הם הובילו במשך רוב המשחק, אך המצרים נתנו פייט נהדר, על אף שסיכוייהם אפסו מזמן, ו-11 דקות לסיום השווה מוחמד שאוקי ל-1:1.

עמוק בתוך תוספת הזמן, כאשר נדמה היה שכל התקוות אפסו, קיבלה קמרון פנדל דרמטי. כולם ציפו שאטו, הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, ייגש לנקודה הלבנה, אך מי שבעט בסופו של דבר היה פייר וומה. הכדור של המגן האומלל הלך לקורה והחוצה, וחוף השנהב חגגה העפלה ראשונה היסטורית למונדיאל.

אחרי שריקת הסיום, עסקו הכוכבים הקמרונים בהאשמות הדדיות. אטו טען כי וומה התעקש לקחת על עצמו את האחריות והבטיח לכבוש, אך למגן הייתה גרסה משלו. "אף אחד לא רצה לבעוט, וכולם ברחו. אטו פחד לגשת לכדור הזה כי ידע מה עלולות להיות ההשלכות. אני תמיד הייתי שחקן אמיץ, ולכן בעטתי, בלית ברירה" הצהיר וומה. החשש בהחלט היה מוצדק. בימים שאחרי המשחק, הפכו האוהדים הזועמים את חייו של וומה לגיהינום, הרסו את רכבו, הציתו את המספרה השייכת לחברתו, וניסו לחסלו באופן אישי.

וומה נמלט על נפשו מקמרון, ולא שיחק בנבחרת מאז. הדעות בנוגע לפנדל הגורלי עדיין חלוקות. יש אוהדים שמאמינים לאטו, אחרים תומכים בוומה, אך על דבר אחד אין ויכוח - התקרית השפיעה רבות על היחסים בחדר ההלבשה של הנבחרת.

שחקנים רבים מתעבים את התנהגותו השחצנית של הסופר-סטאר הקמרוני הגדול בכל הזמנים, ויש להם סיבה טובה לכך. לא יהיה מוגזם לומר שאטו לא רואה את חבריו לנבחרת ממטר. המקרה שהדגיש את הקרע יותר מכל התרחש לקראת ההמראה של הנבחרת לאליפות אפריקה האחרונה. אוטובוס רעוע למדי הגיע לשערי המלון בבירת קמרון, יאונדה, כדי לקחת את המשלחת לשדה התעופה. כל השחקנים עלו לאטובוס, פרט לאטו שהזמין ג'יפ פרטי מפואר עם נהג צמוד, ונסע למטוס לבדו. המאמן פול לה גואן, שמינה את אטו לקפטן בתחילת הקדנציה שלו לפני פחות משנה, לא התערב ולא הוציא מילה מפיו. לא קשה לנחש מה הרגישו נוסעי האוטובוס.

מאז הפך סמואל אטו למולטי מיליונר בזכות הצלחותיו בליגה הספרדית והשתתפות באינספור פרסומות, הוא מנהל אורח חיים ראוותני באופן קיצוני. יש לו אוסף של 17 מכוניות יוקרה, בשל חיבתו לרכבים מגיל צעיר מאוד. הטלפון הנייד שלו מצופה ביהלומים בשווי 3 מיליון דולר. כאשר הוא יוצא למועדוני לילה בעת ביקוריו במולדתו, נוהג אטו לפזר סביבו שטרות כסף לשם שעשוע. כשנשאל לא פעם על הסיבות להתנהגותו, השיב: "הייתה לי ילדות קשה מאוד בשכונת עוני, ועכשיו אני מפצה את עצמי על כך".

בתחילת הקריירה, כאשר עדיין הרגיש כילד משכונת מצוקה שחייב להוכיח את עצמו, היה אטו אחראי לשורת הישגים גדולים בשורות האריות. הוא זה שהוביל את הנבחרת האולימפית לזכייה הסנסציונית במדליית זהב באולימפיאדה בסידני בשנת 2000. באותה שנה גם הצעיד את קמרון לזכייה באליפות אפריקה, ושיחזר את המעשה כעבור שנתיים. במונדיאל 2002 הוא היה אחד הבולטים בנבחרת, כאשר שיחק לצידו של פטריק אמבומה בחוד, והבקיע את שער הניצחון ב-0:1 על סעודיה, אם כי בסופו של דבר קמרון לא שרדה את שלב הבתים.

אלא שדווקא אחרי שעבר לברצלונה ב-2004 והפך לאחד החלוצים הטובים בעולם, החלו להרגיש במולדתו כי תפוקתו במדי הנבחרת ירדה באופן ניכר. ארון הגביעים של האריות נותר ריק מאז 2002, והכישלון המהדהד במוקדמות מונדיאל 2006 רק הדגיש את המגמה.

אטו מעולם לא היה שחקן עצלן ויש לו מנטליות של ווינר. הקמרוני הפך לפני שבועיים לשחקן הראשון בהיסטוריה שזכה בטרבל עם שתי קבוצות שונות בעונות עוקבות. הוא ניצח בכל שלושה משחקי גמר ליגת האלופות בהם נטל חלק, ובשני הגמרים במדי בארסה אף התכבד להבקיע שערים קריטיים. השקעתו באימונים אף פעם לא הוטלה בספק, אך המקצועיות חסרת הפשרות גבתה מחיר לא קטן בחדר ההלבשה.

אטו זקוק לליטוף מתמיד של האגו, וגם לא מתבייש להאשים את הכוכבים לצידו בכך שהם משקיעים פחות ממנו. זה הוביל בזמנו לריב מתוקשר עם רונאלדיניו בברצלונה של פרנק רייקארד, והתנהלות מסוג זה גרמה בסופו של דבר לפפ גוארדיולה להעבירו לאינטר, במסגרת עסקת זלאטן איברהימוביץ'. הקמרוני הגיב, כדרכו, בדרישה לתשלום פיצויים גבוהים על עזיבתו. האימונים, הניסיון לשפר את יכולתו, ההשקעה הגדולה למען קבוצתו וההצלחה על המגרש תמיד היו חשובים לו, אך הפרסום האישי והכסף מהווים בחייו משקל משמעותי לא פחות.

כאשר מבינים שאטו באמת סבור כי ברצלונה זכתה בכל התארים בעיקר בזכותו, אפשר להבין מדוע הוא מרגיש כמעט כאלוהים בנבחרת, ונפגע מכל ביקורת שמופנית כלפיו. כבר לפני שנתיים נעלב החלוץ ממאמריו של הפרשן פיליפ בוני ותקף אותו פיזית במסיבת עיתונאים, תוך שהוא נוגח בפניו. החלוץ אמנם התנצל, ואף שילם את הוצאות אשפוזו של בוני, אך מדובר בדוגמא טובה להתנהגותו במצבי לחץ.

לפני שבוע היה זה רוז'ה מילה, האיש שהבקיע בגיל 38 ארבעה שערים במונדיאל 1990, בו עלתה קמרון לרבע הגמר לראשונה בתולדות יבשת אפריקה, שחצה את הגבול מבחינתו של סמואל. "אטו עדיין לא תרם כלום לנבחרת" הצהיר כוכב העבר הדגול, לגביו טוענים רבים שהוא מקנא בסמואל, מאחר ובתקופתו לא הצליח להתעשר מכדורגל. תגובתו החריפה של אטו לא איחרה לבוא: "אנשים כמוהו צריכים לשתוק. מה מילה כבר עשה? להגיע לרבע הגמר זה לא לזכות בגביע. אני בכלל לא בטוח שיש טעם לנסוע למונדיאל במצב כזה. אני לא צריך שיבקרו אותי, ולא בטוח שהטורניר הזה חשוב מספיק כדי שאסבול עלבונות".

האמירה הדגישה עד כמה הצלחת הנבחרת משנית בחייו של אטו, אך הוא לא הסתפק בכך וטען: "ב-1990 היתה לקמרון נבחרת מעולה עם שחקנים נפלאים בכל התפקידים. מילה לא צריך להיות גאה בכך שהתפרסם בגיל 40 בזכותם". בכך הצהיר למעשה אטו על כך שהוא לא מעריך כלל את השחקנים הנוכחיים בהשוואה לסגל מלפני 20 שנה, אך זה לא חדש להם. חבריו לנבחרת יודעים כבר מזמן שהקפטן לא סופר אותם.

השבוע הסוער של אטו המשיך בכרטיס אדום במשחק ידידות מול פורטוגל. החלוץ נראה עצבני, התווכח על כריסטיאנו רונאלדו בדרכו למקלחת מוקדמת, אך לא ממש זכה לתמיכת חבריו על הדשא. במעמדו הנוכחי, הוא כלל לא מצפה לכך, אבל אפשר לקבוע נחרצות – האווירה בחדר ההלבשה הקמרוני לא אופטימלית בלשון המעטה, ולמאמן אין כל דרך לתקן את המצב.

ובכל זאת, אטו הוא גיבור של ממש בציבור הקמרוני. רבים טוענים שהוא הייצוא המוצלח ביותר של המדינה מאז ומתמיד, ושווה לקמרון יותר מהנפט והקקאו המפורסמים שלה. כל המדינה עוקבת בדריכות ובאהדה, כמעט בסגידה, אחר הצלחותיו בברצלונה ובאינטר. ב-22 במאי, כאשר אינטר התמודדה מול באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות, היו רחובות קמרון שוממים לחלוטין, כמו ערי רפאים, בעוד כולם דבוקים למסכי הטלוויזיה. אחרי ניצחון הנראזורי, יצאה כל המדינה לחגוג את הזכייה של אטו.

"אטו לא תמיד מבין שמבקריו במולדת רק רוצים בטובתו" אומר עמנואל פם, פרשן הכדורגל הבכיר בעיתון לה-ז'ור. "הם לא אויביו – נהפוך הוא. כל הגברים, הנשים והילדים בקמרון מעריצים אותו. הוא נטע בליבם תקווה גדולה להצלחה, ובמשחקי הנבחרת הוא חייב לעזור להם לממש תקווה זו. הוא האליל של כולם, המקור לגאווה הלאומית שלנו. רוז'ה מילה לא ניסה להעליב אותו בדבריו. הוא בסך הכל האח הבכור שמצפה מאחיו הצעיר לעזור למשפחה" הסביר פם. בדרום אפריקה תהיה לסמואל הזדמנות נדירה לענות על תפילותיהם של אוהדיו הרבים בקמרון, אך אם לשפוט לפי גישתו הנוכחית, קשה להאמין שזה יקרה.