"מבחינתי כדורגל צריך להיות משוחק עם שני שחקנים בכנפיים, חלוץ ופליימייקר, ככה אני רואה את זה. אני בוחר את ההרכב ואז נותן לשחקנים לשחק, בלי לכפות עליהם תכניות טקטיות. אי אפשר להגיד לשחקן כמו מראדונה 'תשחק כפי שאני אומר לך לשחק'. אתה צריך לתת לשחקנים כאלו להתבטא והשאר כבר יסתדר".
תודו שאת המשפט הזה לא הייתם מצפים לשמוע ממאמן איטלקי. הרי האזורי היו אחראים לאורך שנים ארוכות לחידושים טקטיים וזכו הרבה בזכותם בשני מונדיאלים בשנות ה-30, בארץ המגף הומצא הקטנציו השמרני, אבל לאמירה הנ"ל אחראי דווקא אנצו ביארזוט, שאימן את נבחרת איטליה מ-1977 עד 1986.
לדעתם של רבים הייתה איטליה מודל 1978 נבחרת הכדורגל המרתקת והמבריקה ביותר שהייתה אי פעם לארץ המגף. ג'אנקרלו אנטוניוני ניווט מהמרכז, מרקו טארדלי סייע לו בקישור ורוברטו בטגה ופאולו רוסי היו אמונים על השערים. האזורי הציגו כדורגל יצירתי, גברו על צרפת, הונגריה והמארחת ארגנטינה, אבל הפסד להולנד בשלב הבתים השני, שלח אותם למשחק על מקומות 3-4 בלבד. כעבור ארבע שנים, בעזרת כמה החלטות אמיצות ולמרות פתיחה לא טובה, ביארזוט והשחקנים שלו כבר עשו את זה.
אומץ
ב-1980 הוכתה איטליה בתדהמה בעקבות סקנדל שחיתות בכדורגל המקומי. מילאן ולאציו הורדו לסרייה B, חלק מהשחקנים המעורבים הורחקו לחמש ושש שנים מהמגרשים וכוכב הנבחרת פאולו רוסי, הושעה לשלוש שנים בעקבות מעורבותו בהטיית תוצאת המשחק בין קבוצתו פרוג'ה, לאבלינו. העונש של החלוץ שהבריק במונדיאל הקודם קוצר לבסוף בשנה, אבל את החזרה שלו למגרשים הוא ערך ב-29 באפריל 1982, כחמישה שבועות בלבד לפני תחילת המונדיאל.
את ביארזוט לא עניינה המעורבות של רוסי בשחיתות הספורטיבית ולא הפריעה לו העובדה שהוא לא שיחק כדורגל תחרותי במשך קרוב לשנתיים. אחרים היו מוותרים על החלוץ החלוד, אבל לא "איל וקיו" ("הזקן"). "ידעתי שאם רוסי לא יהיה במונדיאל, יחסר לי אופורטוניסט בתוך הרחבה", הסביר המאמן, "בתוך הרחבה הוא היה מצוין, הוא היה מהיר ותמיד רעב. חשוב שיהיה לך חלוץ מהיר. הוא לא חייב להיות גבוה, אבל חשוב שהוא יידע לנצל התקפות מתפרצות".
ההחלטה האמיצה של ביארזוט עלתה לו באש וגופרית. שלוש תוצאות תיקו מאכזבות נגד פולין, פרו, וקמרון, ועלייה לשלב הבתים השני רק בזכות יחס שערים עדיף על פני הנבחרת האפריקאית העמידו את העיתונאים והאוהדים על רגליהם האחוריות. התקשורת תיארה את רוסי כרוח רפאים שנעה בחוסר תכלית על המגרש והמאמן, שבחר בו והעניק לו אשראי בלתי נגמר בהרכב, הפך לאויב הציבור מספר 1 באותם ימים.
הומור
על אף שנודע כאדם קליל ובעל חוש הומור מפותח, ביארזוט סירב לקבל את צורת הביקורות שהופנו כלפיו וכלפי שחקניו ובראשם רוסי. בין התיקו המביך נגד קמרון למשחק הבא בשלב הבתים חלפו ימים ארוכים ובהם הכריז המאמן על חרם תקשורתי בלתי נשכח שעד היום מוזכר באירופה בכל פעם שמאמן מסתכסך עם התקשורת ומחרים אותה.
בשלב השני, אליו בקושי הגיעה, הוגרלה איטליה ל"בית המוות" שכלל גם את ברזיל וארגנטינה. אף אחד לא נתן לאזורי סיכוי נגד הנבחרת של דייגו מראדונה הסנסציוני או הסלסאו המלהיבים והאיכותיים של פלקאו, זיקו וסוקרטס, אבל תצוגה הגנתית אמיצה של קלאודיו ג'נטילה, שהרכיב ביחד עם גאטנו שיראה ודינו זוף מרכז הגנה אגדי, סייעה ל-1:2 מרשים על ארגנטינה.
אחרי שברזיל ניצחה בעצמה את שכנתה הדרום אמריקאית, היא ואיטליה התייצבו באסטדי דה סאריה בברצלונה למפגש ממנו תצא הנבחרת שתעלה לחצי הגמר, משחק שהפך לאחד מהמפורסמים בתולדות המונדיאלים. אחרי שסמכה מאותו רגע על ההגנה, הפעם היה זה פאולו רוסי שלקח את העניינים לידיים באיטליה. בעוד חוליית ההגנה עושה הכל על מנת לעצור את הנבחרת האטרקטיבית בעולם דאז ועדיין סופגת פעמיים, רוסי, שעד אותו יום נעלם ונאלם, הפציץ שלושער וניצח עבור האזורי 2:3.
תשוקה
אחרי שהשתיק את המבקרים במשחק נגד ברזיל, המשיך פאולו רוסי בשלו, כבש את שני השערים ב-0:2 על פולין בחצי הגמר והבקיע את השער הראשון של נבחרתו ב-1:3 על מערב גרמניה במשחק על התואר. ביארזוט הוכיח שלא טעה כשהמשיך להעניק הזדמנויות לחלוץ בו בטח ולימים אמר קפטן אותה נבחרת, דינו זוף: "האדריכל האמיתי של הזכייה ב-1982 היה ביארזוט. אם אדם רודף אחרי מטרה כלשהי, זה לא משנה כמה לחץ יופעל עליו בדרך. הדבר החשוב הוא שתהיה לך תשוקה ללכת בדרך שלך".
"אחרי שהפסדתי את המשחק הראשון שלי כמאמן הנבחרת, נזכרתי שגם ביארזוט הפסיד את המשחק הראשון שלו", הוסיף מרצ'לו ליפי, ששיחק תחת המאמן בנבחרת עד גיל 23. "אז נזכרתי בתיאוריה שלו, לפיה זה טוב להפסיד במשחקי ידידות. הוא אמר לי שהפסדים בהתחלה הם חלק מסודות הבנייה של נבחרת". איטליה אמנם לא הפסידה באותו טורניר ב-1982 ובטח לא השתתפה בו במשחקי ידידות, אבל בדיעבד, התוצאות הרדודות בשלב הבתים הראשון וימי הדממה שחלפו עד שלב הבתים השני, בנו אותה.
בדרך חזרה לרומא, אחרי שהסיר את התקשורת מהעורק הראשי, חזר המאמן החביב לסורו כשישב במטוס עם נשיא איטליה, סנדרו פרטיני ועם זוף והקשר פרנקו קאוסיו, למשחק קלפים כשלצידם ניצב במנוחה טבעית הגביע העולמי, כאילו הוא הושב הביתה בתום מבצע צבאי. התמונה הזו הפכה לאחת מהמפורסמות מאותו טורניר עולמי וקלאודיו ג'נטילה, מעמודי התווך של הנבחרת, סיכם לא מזמן: "ביארזוט היה המאמן הכי גדול בהיסטוריה של נבחרת איטליה אחרי ויטוריו פוצו".
