על ראשם יישק דבר

ללייקרס אין זמן ללמוד את בוסטון ולהתרגל לאינטנסיביות שלה תוך כדי תנועה בסדרה. עד שקליבלנד ואורלנדו הבינו מה קורה, הסלטיקס כבר השיגו נצחונות חוץ קריטיים ששינו את פני הסדרה. חסרון הביתיות פעל דווקא לטובת בוסטון במפגשים הללו ומאוד יכול להיות שזה יקרה גם הפעם. בעוד שהירוקים עברו את שתי הגדולות של הליגה בסדרות קשוחות ומרתקות, הלייקרס שיחקו בחודש האחרון מול שתי יריבות רכות ונטולות כלים הגנתיים.

כבר דיברתי על זה, אבל אין מנוס מחזרה על הנקודה הזאת: המעבר מהרכות של יוטה ופיניקס לאינטנסיביות המפורסמת של בוסטון יכולה להיות טראגית עבור האלופה המכהנת, כאשר הקורבנות המיועדים הם שלושת הגבוהים. אודום, ביינום וגאסול צריכים להגיע מוכנים מראש למשהו שונה לגמרי ממה שהם חוו בחודש האחרון, ובעצם בכל העונה. הדברים נכונים בעיקר כשמדובר בספרדי, כי הלייקרס יזדקקו למניה הבטוחה של 20 נקודות שהוא הרגיל אותם אליה בשני הפלייאופים האחרונים. גאסול של לפני שנתיים פשוט לא יספיק, וגארנט הוכיח מול אורלנדו שלהעלים יריבים רכים הוא עדיין מסוגל. יכול להיות שהסדרה תקום או תיפול על השינוי המנטלי שהספרדי עבר מאז הגמר הקודם.

היו שני רונדואים בשתי הסדרות האחרונות: מול קליבלנד הוא שלט לחלוטין בסדרה והקאבס היו נטולי פתרונות, מול אורלנדו הוא היה רק עוד שחקן טוב בבוסטון. ההבדל היה ביכולת שלו להגיע לטבעת - מול הקאבס זה קרה מתי שבא לו והכניס את ההגנה לפאניקה, מול המג'יק דוויט הווארד נתן לו להבין מהר מאוד שאצלו ברחבה לא חוגגים. הבעייה של פיל ג'קסון היא שאין לו דוויט הווארד וגם לא משהו שמתקרב לזה; אנדרו ביינום הרבה יותר איטי ולא סוגר את הצבע באותה יעילות, על פאו גאסול ולמאר אודום אין טעם לדבר. אם פיל לא יתכונן מראש הוא עלול לראות את הפוינט גארד הנפלא משתלט על הסדרה.

מהם הפתרונות האפשריים עבור הלייקרס? הראשון הוא לשמור על רונדו רחוק מאוד ולפתות אותו לזרוק מחצי מרחק. קליבלנד ניסתה ונכשלה – רונדו בסך הכל ניצל את זה כדי לנהל את המשחק כמעט מתוך הצבע, דבר ששובר את כל ההגנה; השני הוא לשים עליו את קובי בריאנט. פתרון רע לאורך זמן כי זה יבוא על חשבון ההתקפה, אם כי מעניין לרגעים מכריעים; השלישי הוא להשתמש בגארדים מחליפים, בעיקר שאנון בראון. פתרון בעייתי כי המחליפים האלה הם בעצמם בעיה שעוד נתייחס אליה בהמשך.

לכן הזן מאסטר יהיה חייב ללמוד לעומק את החדירות של רונדו ולמצוא את המקומות בהם הגבוהים שלו יוכלו לעמוד כדי למנוע מהרכז להגיע עד לטבעת. גודל הרי יש ללייקרס: הם עשו משהו דומה מול דוויט הווארד בגמר הקודם ונטרלו אותו, והסיטואציה הנוכחית הרבה פחות שונה מהנדמה. גם אז זה היה עניין של למידה מראש ומיקום נכון - יחסית רחוק מהטבעת, כך שסופרמן יהיה חייב להתקיף אותם כדי ליצור משהו. אולי גם הפעם זה יעבוד.

הלייקרס שיפרו את אחוזי השלוש בפלייאוף ל-34.8 נסבלים, אבל ביחס להגנות החלשות שפגשו זה עדיין רחוק מלהרשים. בוסטון לא תשלח דאבל טים על קובי ומתמחה ברוטציות, כך שיותר מדי מבטים פנויים לא יהיו לשלשנים של פיל ג'קסון. זה אומר שהקלעים יצטרכו לנצל כל חצי הזדמנות שתהיה להם. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות הוא ששחקני האלופה יתחילו לוותר על זריקות בגלל חוסר בטחון. מול בוסטון לא מגיעים לזריקה יותר טובה תוך שתי מסירות. חשוב לזכור שקבוצות של הזן מאסטר מגיעות לגמרים עם קלעים בטוחים בעצמם, שגם קולעים ברגעים המכריעים. האם זה הולך להיות המצב גם הפעם? ובכן, המשחק הטוב של רון ארטסט בפיניקס, היד שגו'רדן פארמר תפס לאחרונה ופנקס הקבלות של דרק פישר נותנים סיבה לאופטימיות. זהירה.

שוב נקודה מנטלית, ושוב נקודה שלא אופיינית לקבוצות של ג'קסון. פרט לאודום, אין לזן מאסטר על הספסל אף מניה בטוחה: שאנון בראון נדחק מהרוטציה לאחרונה בשביל פארמר וסאשה וויאצ'יץ' שלא מתפקד כבר שנתיים, לוק וולטון לא בעניינים. זה לא עובד. הספסלים של יוטה ופיניקס אמללו את המחליפים של הלייקרס בכמה מהמשחקים וסגרו פערים גדולים והדקות בהן קובי נח נראו רע מאוד. מישהו מהגארדים יצטרך להתעורר, אחרת נייט רובינסון וטוני אלן יחגגו.

שתי הסדרות המדהימות של בריאנט שמו את הדגש על השיפור המנטלי שלו והשכיחו את הבעיות הפיזיות, שעדיין נמצאות שם. זה לא מקרה שקובי הפך בפלייאוף הזה לשחקן שעושה את רוב הנקודות שלו מבחוץ, זה לא מקרה שמול פיניקס היו לו יותר זריקות משלוש מאשר מקו העונשין. לא שזאת בעיה – זה אפילו מאלץ אותי להשתמש בהשוואה לג'ורדן של שלהי הקריירה - אבל כן מדובר בנקודה שכדאי לסלטיקס לבחון.

לדוק ריברס יש את הכלים להכריח את קובי להגיע לטבעת ולבדוק מה הוא עושה שם מול גארנט ופרקינס. יש לו ארבעה שומרים פוטנציאליים על הממבה השחורה: ריי אלן עשה עליו עבודה יפה בגמר הקודם, פול פירס הוא סטופר אדיר ואנדרייטד, טוני אלן עשה עבודה גדולה על לברון לפני שבועיים ומרקיז דניאלס יכול לתת דקות של הגנה יעילה במידת הצורך. רוטציה נכונה של שומרים תאפשר להם ללחוץ על מיסטר ממבה לאורך 48 דקות ולהכריח אותו לעשות מה שהוא העדיף להימנע ממנו במשחקים האחרונים.

מול סטיב נאש, דרק פישר הוכיח שעדיין יש לו לב ענק ושהוא יודע להיכנס לראש של שחקנים בצורה נהדרת. אבל ברגע שפיניקס התחילה לטחון פיק&רולים על הפוינט גארד הנפלא שלה ללייקרס לא היו פתרונות. בוסטון היא בעייה הרבה יותר מסובכת עבור דרק קשישא. רונדו זה לא נאש, לא שחקן שמתבסס על שכל אלא על אתלטיות מדהימה שלפישר אין מה לעשות מולה. האופציה השנייה שלו תהיה לרדוף אחרי ריי אלן בחסימות, וגם זאת לא משימה פשוטה לרגליים בנות ה-36. הבעייה של פיל ג'קסון היא שהוא לא יכול להרשות לעצמו לוותר על הווינר הענק הזה, בטח לא כשאין אופציות ראויות על הספסל. בוסטון הנוכחית לא מאפשרת שום סיטואציה להחביא את פיש בהגנה, השאלה היא אם היא תצליח להפוך את הנקודה הזאת למפתח לנצחון בסדרה.

כדי לנצל את יתרון העומק שלה בוסטון תצטרך להכריח את הלייקרס להשתמש בספסל. הדרך הטובה ביותר לכך היא לחדור ולסחוט עבירות. אם פירס יצליח לסבך את ארטסט בעבירות הוא יסבך מאוד את ג'קסון, שלא מחזיק בסמול פורוורד מחליף (כל עוד לוק וולטון לא נספר). מצבו של אנדרו ביינום לא ברור, לכן אם הסלטיקס יצליחו לסחוט עבירות משני הגבוהים האחרים הם יכולים ליצור בעייה גדולה מאוד ללייקרס. עד שהם יוכיחו אחרת, לאלופים יש כרגע מעט מאוד פתרונות להסתבכות של אחד מחמשת שחקני המפתח שלהם.

25:17 - זאת הייתה התוצאה הממוצעת של הרבעים האחרונים בגמר המזרח. לטובת אורלנדו. המג'יק ניצחו בכל אחד מששת הרבעים האחרונים וכמעט גנבו בזכותם סדרה שהייתה שייכת לבוסטון (וזה עוד בלי להכניס את ההארכה ההיא, בה בוסטון קלעה 6 נקודות בחמש דקות). השחקנים של דוק ריברס נראו מותשים ברבעים האלה, והייתה להם סיבה טובה לכך: הם שיחקו שתי סדרות קשות מאוד בלי מנוחה. אז נכון, היה לסלטיקס עכשיו שבוע להתאושש. אבל אם ריברס ימשיך להסתפק במנוחה מינימלית לכוכבים שלו - בעיקר הוותיקים - הרזרבות ייגמרו מהר מאוד. מול הלייקרס לא כדאי להגיע לרבע האחרון מרוקנים, גם ביתרון 20.

הסיפור הזה נהיה עוד פחות הגיוני כשרואים מה תורם הספסל של בוסטון בפלייאוף הזה. ראשיד וואלאס נראה נהדר ועושה את ההבדל במשחק-שניים בכל סדרה, ביג בייבי הוא אחד המחליפים הטובים בפלייאוף, טוני אלן היה גדול מול קליבלנד וכשנייט רובינסון קיבל בטעות צ'אנס הוא ענה עם 13 נקודות ב-8 דקות. הארבעה האלה צריכים לקבל דקות, והרבה. ראשיד שוב יכול להיות האקס פקטור, כי הגבוהים של הלייקרס הוכיחו מול צ'אנינג פריי שקשה להם לרדוף אחרי גבוה שקולע שלשות. נייט יכול להתפוצץ בכל רגע נתון, כולל במאני טיים, ביג בייבי מסוגל לתת הצגה סטייל ליאון פו בגמר הקודם וטוני אלן עשוי להשכיח את היעדרותו של ג'יימס פוזי.

צריך להסביר?