פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תעודת שליש

        לאחר שעברנו שליש מעונת הבייסבול, יובל קליין מקדיש הפעם את החבטה שלו לסייקל עם מבט על החודשיים הראשונים

        ביום שני האחרון ציינו בארצות הברית את יום הזיכרון הלאומי. חוץ ממבצעים מטורפים שמזכירים למשפחות השכולות למה הבנים שלהן נהרגו וניסיון של הקבוצות להרוויח עוד כסף בעזרת כובעים וחולצות מיוחדים, היום הזה מציין את השליש של העונה. לכן, ננצל את הקונספט השבועי כדי לקבוע מי הקבוצות שהכי הרשימו ומי נכנסות לרשימה השחורה (או במקרה שלנו - החומה).

        סינגל: מינסוטה טווינס

        הפתיחה המצוינת של הטווינס היא יותר מהצלחה מקצועית, היא הצלחה של הפרנצ'ייז. השנה עברו הטווינס לביתם החדש, טארגט פילד, ונראה שהם נהנים מכל רגע לשחק מול השמיים הפתוחים. הטווינס, שהפסידו רק שמונה משחקים השנה בבית, נהנים מיכולת מצוינת של שחקן הבסיס הראשון ג'סטין מורנו, שמוביל את האמריקן ליג עם 37.9 אחוזי חבטה מפלצתיים. כמובן שגם ה-MVP ג'ו מאוור מגיע לעבודה בכל יום. אגב, שניהם בטופ של האמריקן ליג באחוזי עלייה לבסיס.

        מה שקצת מפתיע הוא ה-ERA הנמוך של הקבוצה (3.72). הרוטציה מראה יציבות, כשפרנסיסקו ליריאנו מוביל אותה והקלוזר ג'ון ראוץ' מגבה מהבולפן. כמו שזה נראה כרגע, יהיה קשה להוציא את מינסוטה מהפלייאוף. דטרויט או הווייט סוקס יצטרכו לתת ריצה מטורפת שכנראה תצטרך לכלול פציעה של אחד משחקני הטווינס המובילים (טפו טפו טפו).

        דאבל: סן דייגו פאדרס

        האמת, אני חייב להגיד שלא צפיתי שאכניס את הפאדרס לרשימה הזאת בתחילת העונה. המקום הזה היה צריך להיות שמור לקרדינלס, אבל קשה להתעלם. סן דייגו משחקת בייסבול נהדר והיא מובילה את הבית המערבי של הנשיונל ליג במרחק שני משחקים מהדודג'רס. את האמת, היא מובילה את הנשיונל ליג.

        למרות הרוטציה היוצאת מן הכלל עם ERA של 3.00 ו-31 ניצחונות, למרות ההגנה המצוינת שהרשתה רק 22 טעויות ולמרות 80 הרצים שהכניסו שחקני הפנים של הקבוצה יש תחושה שהפאדרס הם אפיזודה חולפת. הנה, עוד שניה מגיעה ריצה של הדודג'רס, עוד רגע הם עושים הג'ייאנטס טרייד שמשפר את ההתקפה שלהם ואו-טו-טו אדריאן גונזאלס עובר בטרייד.

        יש משהו מאוד לא מושך בפאדרס. אולי אלה המדים הצבאיים המגוחכים, אבל משהו אומר שהם לא קבוצה רצינית. אוהדי סן דייגו ישמחו לראות הקבוצה שלהם בפלייאוף ואותי אוכל את המילים של הטור הזה. נראה לי שמכינים לי שם את החריף.

        טריפל: ניו יורק יאנקיז

        יש צורך להגיד משהו בכלל? היאנקיז משחקים כמו שהיאנקיז אמורים לשחק, בייסבול מנצח ודורס. אבל מתחת לאדמה ביאנקי סטדיום, איפה שמצאו את החולצה של אורטיז בבטון, יש לפסים קצת בעיות, שבגינן הקבוצה מפגרת אחרי הרייז בשני משחקים.

        הפציעה של ניק ג'ונסון לא נראית כל כך גרועה, אבל ספק אם חואן מירנדה או מרקוס תיימס' יצליחו לספק את התפוקה הנאותה. גם הבולפן של הקבוצה נראה פגיע. רוברטסון, מארטה וצ'מברליין הרשו כבר 31 ריצות, משהו שג'ו גיררדי מאוד לא מתלהב לגביו ובשל כך תגבר לזמן קצר את הבולפן בחאווייר ואסקז.

        ולמרות הכל, ליאנקיז יש שחקנים כל כך טובים, שלא משנה מה בוף לוגן עושה. ג'יטר, איי-רוד, טשיירה, סווישר, גרנדרסון, סבאת'יה, בארנט, פטיט, יוז ומעל הכל, רובינסון קאנו, שנמצא בכושר הכי טוב של חייו.

        בלי לנחס, אפשר כבר להזמין מלון באזור פילדלפיה בחודש נובמבר.

        הומראן: טמפה ביי רייז

        ב-2005 היה לסטיוארט שטרנברג שיגעון ילדות: לקנות קבוצת בייסבול. המיליונים שעשה בגולדמן-סאקס הספיקו לו רק כדי לקנות את הקבוצה הכי גרועה בליגה, טמפה ביי דוויל רייז. שטרנברג ידע שהוא לא יכול להתמודד כלכלית עם הרד-סוקס והיאנקיז, והחליט ביחד עם הג'נרל מנג'ר אנדרו פרידמן ללכת על כיוון אחר. הם החליטו להשקיע את רוב הכסף במחלקות הסקאוטינג וליגות המיינור, וליישם שיטה שדומה לזו שהנהיגה קבוצת הכדורגל של אייאקס בשנות התשעים.

        הדרך הסבלנית והחמה כבר נשאה פירות ב-2008, כשהקבוצה עלתה לוורלד סירייס והפסידה, אבל דווקא ההצלחה של הקבוצה השנה יותר משמעותית. הרייז מראים שהם שם כדי להישאר בטופ של הבייסבול ולתת פייט למיליונרים מבוסטון וניו יורק. מה שהכי מרשים בטמפה ביי הוא הרוטציה שלה, שכולה מלבד מאט גארזה מורכבת מבחירות דראפט של הקבוצה. אוואן לונגוריה, עוד בחירת דראפט, נותן עונת MVP עם 42 הכנסות רצים ועשרה הומרים. למרות שבי. ג'יי אפטון וקרלוס פניה, שני שחקנים מאוד חשובים בטמפה ביי, מסיימים את החוזה שלהם בסוף השנה ולא ברור אם הרייז יצליחו להשאיר אותם כלכלית, כבר מדברים על פרוספקט חדש, דסמונד ג'נינגס.

        ההצלחה של הרייז היא אולי הדבר הכי טוב שקרה לבייסבול בעשור אחרון, לפחות מאז שסטיב בארטמן תפס את הכדור של לואיס קסטיו והשאיר את הקללה של הקאבס בחיים. הרייז מוכיחים שכסף זה לא הכל בבייסבול (או בחיים) והדרך והניהול יותר חשובים.

        השקית החומה: סיאטל מארינרס

        סיאטל הייתה הקבוצה הכי חמה בעונת המלפפונים. הג'נרל מנג'ר ג'ק ז'ורנסיק הבין שלקבוצה הייתה בעיה בהתקפה, לאחר שסיימה אחרונה בריצות, ולכן שילב כוח התקפי בשילוב עם אידיאולוגיית הבייסבול שלו, פיצ'ינג והגנה.

        ככוח התקפי הגיע מילטון בראדלי משיקגו, להגנה הביאו את שון פיגינס מהאיינג'לס ואת קייסי קוצ'מן, והדובדבן שבקצפת היה הטרייד שהביא את מגיש העל קליף לי. הכל היה נראה ורוד בסיאטל הגשומה, אנשים החזיקו שלטים "בז'ורנסיק אנחנו מאמינים", ופתאום נראה היה שיש מה לעשות בעיר הקפה בנובמבר, אחרי שהסופרסוניקס עזבו את העיר. אפילו תחזית טרום העונה של אמיר ציפורי ניבאה עונה של 90 ניצחונות.

        אוהדי סיאטל לא ציפו לכדור השלג שהתגלגל והרס את הציפיות. זה החל עם הפציעה של לי, שהושבת לשלושת השבועות הראשונים, ואחר כך שני השחקנים שאמורים להיות הכוח ההתקפי המרכזי, בראדלי וקן גריפי ג'וניור, נראו כאילו דמויות מ"בטיפול".

        כרגע, המארינרס נמצאים במקום האחרון בבית המערבי של האמריקן ליג ורחוקים 12 משחקים מהוויילד קארד. לז'ורסניק יש מזל שאיצ'ירו סוזוקי מצליח להתרכז בקן הקוקייה בסייפקו פילד, אחרת סיאטל הייתה נותנת פייט לבולטימור על המקום האחרון באמריקן ליג.

        המספר הנוסף

        ויקטור מרטינז חבט הלילה ארבע פעמים לדאבל. האחרון שעשה את זה היה אלכס ריוס ב-2008.

        אטלנטה מובילה את הבית המזרחי של הנשיונל ליג. הפעם האחרונה שהיא הובילה את הבית בראשון ליוני הייתה ב-2003.

        אלכס רודריגז חבט לגרנד סלאם מספר 20 בקריירה ביום שני. הוא נמצא במקום השלישי, אחרי מני רמירז (21) ולו גריג (23).

        ולסיום, נקנח עם הסי-יאנג המיועד של הנשיונל ליג לשנת 2010, אובלדו חימנז, שהוא הראשון השנה להגיע לעשרה ניצחונות. בנוסף, הוא לא הרשה ריצה כבר 26 אינינגים והוא פוגש את אריזונה ביום ראשון. יש לי תחושה שנגיע ליותר מ-30 כבר בשבוע הבא.