קטנה ומטריפה

בעוד רוב תשומת הלב במונדיאל מוקדשת בדרך כלל לנבחרות הגדולות, תמיד יש כמה סיפורי סינדרלה שגונבים את ההצגה למשך מספר ימים. אוסטרליה שעשתה חיים לפני 4 שנים והיתה קרובה להדיח את איטליה בשמינית-הגמר, וסנגל שניצחה את צרפת במשחק הפתיחה ב-2002 והגיעה עד רבע-הגמר, הן דוגמאות לא רעות לתופעה. כאשר מנסים לחזות את הסיפור המפתיע של גביע העולם הקרוב, כדאי להתבונן לא רק על איכות הנבחרות הקטנות לכאורה, אלא גם על ההגרלה שקיבלו. לפעמים, הן מסוגלות להגיע רחוק מאוד גם בלי להציג כדורגל גדול.

אוקראינה, למשל, עלתה לרבע-הגמר במונדיאל הקודם, למרות שהובסה 4:0 במשחקה הראשון על ידי ספרד, ונכנעה ללא תנאי לאיטליה 3:0 ברבע גמר. הסיבה פשוטה – הנבחרת של אולג בלוחין קיבלה בית קליל, השכילה לנצח את טוניסיה החלשה 0:1 במשחק עלוב, והביסה את סעודיה. בשמינית-הגמר היא גברה על שווייץ בתום 0:0 מזעזע שלא הותיר צופים רבים מדי ערים לחזות בדו-קרב הפנדלים, ומבחינת כדורגל נטו ההופעה האוקראינית היתה כושלת בלשון המעטה. בספרי ההיסטוריה מונדיאל הבכורה שלה יירשם, לעומת זאת, כהצלחה מסחררת.

עכשיו תארו לעצמכם שנבחרת טובה למדי שנמצאת בכושר מצוין מקבלת בית נוח, וגם יריבה סבירה בשמינית-הגמר. זה יכול להיות התסריט של דרום קוריאה. נבחרת עם פארק ג'י-סונג המנוסה, אחרי אחת העונות הטובות בקריירה, וחבורה של שחקנים צעירים נהדרים, כולל קי סונג-יונג, הרכש של סלטיק המכונה "סטיבן ג'רארד הקוריאני", הוגרלה בצוותא עם ארגנטינה, ניגריה ויוון.

אז החבורה של ליאו מסי חייבת להתגבר על חסרון בולט בעמדת המאמן ולסיים במקום הראשון, אך הקרב על הסגנות פתוח לחלוטין, ובשלב זה דווקא הקוריאנים נראים עדיפים. במקרה של הצלחה, הם עשויים לקבל בשמינית-הגמר את הנבחרת שתסיים ראשונה בבית 1, וזו תהיה יריבה שניתן לנצח. הרי אפילו אם צרפת סיימה קוריאה ב-1:1 לפני 4 שנים בשלב הבתים, כאשר נבחרת הטריקולור היתה טובה יותר בהשוואה להיום. זה יהיה מונדיאל שביעי ברציפות עבור דרום קוריאה, אך עד היום היא לא עברה את שלב הבתים, פרט לטורניר הביתי לפני 8 שנים. האם תצליח סוף סוף בגלות?

שחקנים בנבחרות הקטנות יודעים היטב שהצטיינות על הבמה הגדולה היא הזדמנות פז למשוך את תשומת ליבם של הסקאוטים ולזכות בחוזה טוב בקבוצת צמרת. סלובניה, למשל, שהדהימה את רוסיה בפלייאוף מתבססת על עבודת צוות נפלאה, אבל ואלטר בירסה בהחלט מסוגל להפתיע. הקשר-חלוץ הנמרץ הוא היחיד מכל הסלובנים שנהנה מעונה נהדרת באירופה כשכיכב במדי אוקזר, שסיימה שלישית בליגה הצרפתית והעפילה למוקדמות ליגת האלופות. בנבחרת הוא משחק בדרך כלל באגפים, ומתאפיין במהירות, מסירה נהדרת וביצוע מרשים של כדורים נייחים מכל הטווחים. בגיל 23 הוא עדיין נמצא מתחת לרדאר של הקבוצות הבכירות, אבל זה ישתנה בעוד חודש.

בסלובקיה, שסיימה לפני סלובניה במוקדמות, יסתכלו כולם על מארק האמשיק, כוכב העתיד של הכדורגל האירופי. לה יש הרבה יותר מה לתרום - אל תעיזו לפספס את מירוסלאב סטוך. הוא אמנם גדל באקדמיה של צ'לסי מגיל 16, אבל בסטמפורד ברידג' עדיין לא הפנימו עד הסוף את איכויותיו, והוא הושאל העונה לטוונטה. בניגוד לבן סהר, שעל תקופת השאלתו באספניול עדיף לא להרחיב את הדיבור, סטוך היה אחד הבולטים בזכיית טוונטה באליפות ראשונה והיסטורית בהולנד. מדובר בשחקן רב גוני עם ראיית משחק מרהיבה ובעיטה אדירה, שיכול לשחק כפליימייקר, באגפים וכחלוץ מרכזי. אולי אחרי המונדיאל יחליטו בצ'לסי להשתמש בשירותיו בעונה הקרובה.

שימו לב גם לקארים מטמור. הקשר האלג'יראי, יליד צרפת, משחק בגרמניה כבר 6 שנים, ובמנשנגלדבאך יודעים להעריך היטב את כושר הפריצה והיצירתיות שלו. הכדרור המיוחד של מטמור יכול להפוך אותו לחובבי הכדורגל האטרקטיבי והטכני, ובסיום המופע הקצר להכניס כמה מיליונים טובים לחשבון הבנק של גלדבאך.

גם המאמנים חולמים לפעמים על קידום אחרי המונדיאל, ואין ספק שלמי שמעלה את סלובניה למונדיאל יש פוטנציאל לא מבוטל. סרצ'קו קטאנץ, האיש שבנה את סלובניה לפני עשור, לא מימש אותו בגלל אופיו הבעייתי, ודי להזכיר את הסכסוך ההזוי והמתוקשר עם הכוכב זלטקו זאהוביץ' במהלך מונדיאל-2002. מטיאז' קק הצנוע הוא ההיפך המוחלט ממנו, ונהנה מאמון מלא מצד שחקני הסגל, במיוחד מה-11 הפותחים שלו, להם הוא שומר אמונים לאורך כל הדרך. היכולת של קק להתאים את השיטה ליריבות, מבלי לשנות את ההרכב, מעניינת וייחודית. אם יצליח לעשות היסטוריה ולעלות לשמינית-הגמר, הוא צפוי להמשיך את קריירת האימון מחוץ למדינה הבלקנית הקטנה.

ולדימיר וייס הסלובקי כבר חולל בעבר סנסציה כשהעלה את ארטמדיה פטרז'אלקה הזעירה לשלב הבתים בליגת האלופות ב-2005. הניסיון הקודם מחוץ לגבולות ארצו, בסאטורן הרוסית, הסתיים בכישלון מהדהד, אבל זה לא משקף את יכולתו של וייס שמייצג משפחה מיוחדת. אביו, גם הוא ולדימיר וייס, שיחק בנבחרת צ'כוסלובקיה בשנות ה-60'. בנו, גם הוא ולדימיר וייס, נכלל בזכות בסגל של אבא, וכרטיסו שייך למנצ'סטר סיטי. מי יהיה ולדימיר וייס הכי מפורסם אחרי המונדיאל?

הנבחרות החלשות באמת, אלו שאין להן סיכוי לעשות היסטוריה על המגרש, יכולות לפחות להוסיף קצת צבע. קחו את ריאן נלסן, הקפטן של ניו זילנד, שהכריז באופן חד משמעי: "אם אשתי תלד במהלך הטורניר, אנטוש את המונדיאל כדי להיות לצידה". מובן שאי אפשר לבוא בטענות לבעל ואב למופת, אך תמוה מדוע הוחלט להרחיב את משפחת נלסן דווקא בעיתוי ספציפי זה. בלם בלקבורן, אחד השחקנים היחידים בסגל עם ניסיון כלשהו ברמה בינלאומית, עשוי לוותר על האירוע הספורטיבי הגדול בחייו, על אף שידע מראש שסיכוייו להעפיל אליו גבוהים.

בעקבות המעבר של אוסטרליה להתאחדות האסיאתית, והחלטה שערורייתית ביותר של פיפ"א על סדרי הפלייאוף שהיה אמור לרצות את אותה אסיה בדיוק על הצטרפות נבחרת הקנגורו, התמודדה ניו זילנד על העליה מול בחריין, בקרב בין שתי נבחרות שלחלוטין לא ראויות למעמד. המשחקים התקיימו באוקטובר ונובמבר, ולכן לא ממש ברור על מה חשב נלסן בספטמבר.

הגיית השמות הקוריאנים מהווה אתגר עבור שדרים ברחבי תבל, וצפון קוריאה, נבחרת הבונקר האולטימטיבית שהוגרלה לבית המוות ולא צפויה לכבוש אף שער, החליטה לצאת במחווה. שני שחקני הסגל שלה עונים על אותו שם בדיוק, פאק נאם-צ'ול. כדי למנוע אסוציאציות לא רצויות, אשר עלולות להוביל להתלקחות מדינית, באנגלית מאייתים אותם Pak Nam-Chol. הראשון הוא קשר בן 24, אחד השחקנים החשובים בהרכב, אשר מייצג קבוצה בשם "25 באפריל" (אם תהיתם מה קרה בתאריך המדובר, הרי שלא מדובר ביום העצמאות אלא יום הצבא).

השני הוא מגן בן 21 שאמור להיות על הספסל, ומשחק בקבוצה השייכת למשרד לביטחון הפנים. בהתחשב בעובדה שכל הקוריאנים אמורים להתבצר במחצית המגרש שלהם מול ברזיל, פורטוגל וחוף השנהב, היה עדיף ללכת עד הסוף, ולהביא 23 פאק נאם-צ'ולים. הרי בכל מקרה איש לא יצליח להבדיל ביניהם, ובמדינתם שלהם המשחקים כלל לא יועברו בשידור ישיר.