גם תרנגול עיוור יכול

באחת הנסיעות של נבחרת צרפת ביורו 2008 התיישב סמיר נאסרי במקומו הקבוע של תיירי הנרי. וויליאם גאלאס הפציר בקשר הצעיר לעבור למושב אחר באוטובוס, אך זכה להתעלמות מוחלטת כשבמקביל הופיע גם קארים בנזמה, חברו הטוב של נאסרי בנבחרת והיחיד שהסכים בכלל לדבר איתו, והציע להנרי לשבת במקום אחרון. אחרי המשחק השני בטורניר, וכשהמצב בין הצעירים לוותיקים על סף רתיחה, בנזמה התעצבן ומתח ביקורת בחדר ההלבשה על הנרי וליליאן תוראם. וטרן אחר, קלוד מאקללה, לא הצליח לגרום לחלוץ לשתוק, עד שהגיע תוראם והנחית את מכת המחץ על הצעיר הפוחז כשכינה אותו 'בן ארפה' (שחקנה של מארסיי וצ'ילבה של בנזמה מאז 2007), בעקבות הבכיינות הבלתי פוסקת שלו.

שני המקרים הללו ממחישים הלכה למעשה את האווירה בנבחרת צרפת בטורניר הגדול הקודם שלה. טורניר שהחל עם תקוות עצומות, אך הסתיים מוקדם מהצפוי בשל הדחה מבזה כבר בשלב הבתים. ליורו 2008 הגיע צרפת כשחדר ההלבשה שלה סובל מקרע בלתי ניתן לאיחוי בין השחקנים הצעירים לוותיקים. כאשר הנבחרת הייתה בעיצומם של המשחקים ניסו הוותיקים להסתיר את תופעת המחנאות שהשתלטה והצליחו חלקית כאשר את מירב האש ספג כמובן ריימונד דומנק המושמץ, אך עם החזרה הביתה כולם כבר כיבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ. "ריברי ונאסרי שונאים אחד את השני, אין בזה שום חדש", הודה נשיא מארסיי דאז, פאפ דיוף, והבהיר כי גם הכוכב הגדול של הנבחרת נמצא בצד של הוותיקים.

שנתיים חלפו, דומנק עדיין כאן לטורניר אחרון בהחלט, אבל האווירה שונה לחלוטין. המאמן הלאומי החליט להיענות לבקשה המרומזת של הוותיקים ולהשאיר מחוץ לסגל את בנזמה, בן ארפה ונאסרי הסוררים על מנת למנוע הישנות של המקרים המוכרים. במקומם ניתן למצוא בין 23 הנבחרים צעירים מסוגם של הוגו לוריס, יוהאן גורקוף ומתיו ולבואנה, או שחקנים נטולי אבק כוכבים דוגמת אנתוני רבייר, מארק פלאנוס ואנדרה פייר ג'יניאק. בקיצור, ילדים טובים שטובת הנבחרת לנגד עיניהם הועדפו על פני הגורמים המזיקים. אחרי שש שנים מדכאות (על אף ההבלחה עם הגמר במונדיאל הקודם) ורגע לפני שהוא מפנה את מקומו ללורן בלאן, לדומנק סוף כל סוף נפל האסימון. אחדות היא מילת המפתח.

מבחינת כישרון נטו, אין ספק כי בנזמה עדיף על ג'יניאק וגם על ניקולא אנלקה או ג'יבריל סיסה. גם לגבי הפוטנציאל של נאסרי ובן ארפה אין מחלוקת, אך כל השלושה – שקיבלו ב-2008 מעמיתיהם לנבחרת את הכינוי "הפרחחים" – הפגינו במהלך קריירת הבוגרים שלהם חוסר כבוד כלפי ותיקים מהם, גילו חוסר מקצוענות והתרכזו בעיקר בעצמם. יוצאי צפון אפריקה קיוו לראות מישהו מהשלישייה ממשיך את דרכו של המנטור זינדין זידאן, שכבש את לב ההמונים בצניעותו ושמר לאורך כל הקריירה על פרופיל נמוך, אבל הם בחרו לנקוט בקו שהציג את המהגרים החדשים המנותקים.

בניגוד לימים בהם הובילו את הנבחרת פיגורות דוגמת דידייה דשאן, השחקנים הוותיקים כבר היו מותשים ולא היה מי שישים סוף להתנהגות הילדותית. הגעה עם אוזניות גדולות לארוחות קבוצתיות, במין אקט שחצני ומתבדל, הצליחה לגרום אפילו לשלווים שבכדורגלני צרפת לאבד את קור הרוח. "יש הבדלים עצומים בין הדור שלי לשחקנים האלה", תקף השוער גרגורי קופה כשפרש מהנבחרת. "ראיתי אותם מאחרים לאימונים ויצאתי מדעתי. הם לא מצייתים לחוקים, מתקשים לקבל הוראות וחושבים רק על כסף. כל אחד מתרכז אך ורק בעצמו, בא לשחק, לקחת את הכסף וצ'או". פרשיית המין האחרונה, בה היו מעורבים בנזמה ובן ארפה (ובנוסף גם פרנק ריברי וסידני גובו), הייתה למעשה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו של דומנק ביחסו אליהם.

נכון, גם לגובו שהיה מעורב באותו סקנדל שהעיב על הכנות הנבחרת, יש תדמית ידועה של פרובלמט. השריד האחרון משושלת האליפויות של ליון, נחשב לגורם מסכסך בחדר ההלבשה של קבוצתו ולאחד האחראים למצב החברתי השביר שהוביל לשנתיים נטולות תואר. אלא שבנבחרת הוא נחשב לאחד מיקיריו של דומנק ולעושה דברו של הנרי, וככזה הוא דואג לאווירה נינוחה ככל יכולתו. הדברים נכונים גם לגבי גאלאס, עליו אמר נאסרי שהוא יצר קרע בחדר ההלבשה של ארסנל. השניים יודעים לשים את האגו שלהם בצד כשמדובר בנבחרת, ואת זה בנזמה וחבורת הבנדיטים שלו טרם למדו.

לפני פחות משנה, כשצרפת עוד נלחמה על המקום השני בבית המוקדמות האירופי, הצביע פרנק לבף על הבעיה המרכזית של הטריקולור מנקודת מבטו. "איימה ז'אקה הצליח לבנות ב-1998 נבחרת צרפתית", טען בלם העבר הקירח. "לדומנק, לעומת זאת, יש פשוט אוסף של צרפתים". המשפט הזה קינן במוחו של דומנק עד למחנה האימונים בהרי האלפים, וכשהגיע לשם עם שחקניו אמר כי "הגענו כדי ליצור נבחרת מאוחדת, באנו להתגבש". להבדיל מהטורניר הקודם, בגיבושון הנוכחי היה לדומנק את החומר האנושי המתאים, עם שחקנים שלא יעזו להתלונן על מחסור בדקות משחק בנבחרת. כאלה שירוצו להגיש להנרי או לריברי בקבוק שתייה במהלך משחק.

בניגוד לתקרית האוטובוס ביורו 2008, בנסיעה לאחר משחק הידידות בו ניצחה צרפת את קוסטה ריקה 1:2 ניתן היה לחוש את הרוח החדשה. "אפשר להרגיש שהנבחרת הזו מאוחדת", הסביר הבלם סבסטיאן סקילאצ'י, שנכלל בסגל גם לפני שנתיים. "אני לא אגיד שהייתה אווירה גרועה ב-2008, אבל בהחלט הייתה התנגשות בין הדורות. הפעם המצב שונה לגמרי". גם הקפטן באותו משחק, פטריס אברה, הבחין בהבדלים המשמעותיים. "יש הבדל של שמיים וארץ בין 2008 להיום, ואפשר לראות את זה בפרטים הקטנים, בארוחות המשותפות למשל", טען המגן והצביע על טריגר נוסף לשינוי. "לפני המחנה הגענו להחלטה בינינו לבין עצמנו, שנבדיל מאיתנו את מי שלא יכבד את הקבוצה".

גם הקהל הצרפתי, שהפליא בשריקות בוז לשחקניו במהלך שלב המוקדמות ומשחקי ההכנה הקודמים, הרגיש את השינוי החיובי. הטריקולור זכו למפגן תמיכה מיושבי הסטאד פליקס בולאר בניצחון על קוסטה ריקה, המרסייז הושר בגאון ולאחר המשחק גם הייתה שביעות רצון מהיכולת ובעיקר מהרוח הקבוצתית שהציגו השחקנים. בפעמיים הקודמות שהנבחרת ערכה משחק הכנה לקראת טורניר גדול באצטדיונה של לאנס, זה הסתיים עם זכייה היסטורית (1998) והעפלה לגמר (2006). למרות שבניגוד לשחקניו קריאות הגנאי לעברו לא פסקו, דומנק מקווה שהקהל בלאנס ימשיך להיות הקמע. הוא קונה בשתי ידיים את אחד משני התסריטים הללו.

אותן קריאות נגד דומנק לא הכו אף אחד בתדהמה. המאמן התיאטרלי שגה כמעט בכל צעד שלו בנבחרת, ביצע ניסויים טקטיים תמוהים ועל ניהול המשחק המוזר שלו עוד יכתבו ספרים. מדובר באיש שלכולם נוח לשנוא בצרפת, מי שהצליח במו ידיו לנתק את הנבחרת מהעם, אך הפעם יכול מאוד להיות שהוא זיהה בזמן את הבעיה וידע לנטרל אותה בעזרת שחקניו הוותיקים. דווקא באחת הפעולות האחרונות שלו בתפקיד, הוא הצליח לטהר את הנבחרת מבחינה חברתית. לכן גם הביקורות על הזימונים היו מתונות יחסית והמעבר הנוכחי לשיטה של 4-3-3 זוכה לאהדה.

היו שסברו, כולל מספר חברי נבחרת, שההחלטה להודיע עוד לפני שריקת הפתיחה של המונדיאל על מינויו של בלאן במקום דומנק הייתה מוטעית. בפועל, זה עשוי להיות עוד מהלך משנה מומנטום המאפשר לנבחרת להגיע משוחררת מתמיד. הרי יותר גרוע מטורניר היורו הקודם לא יכול להיות. מכאן צרפת יכולה רק להתרומם ולשקם את הגאווה הלאומית הפגועה, ואם לא, פשוט פותחים דף חדש עם בלאן. סיטואציה אולטימטיבית מבחינת דומנק, שנמצא בעמדה בה הוא יכול רק להפתיע את הצרפתים הפסימיים.

גם כוכבי העבר, מי שהיו מתנגדיו הבולטים של דומנק, החליטו להניח למסע התעמולה והתייצבו לימינו של המאמן הלאומי לקראת המשימה הקרבה, במין תחושת שליחות. אידיליה, כבר אמרנו? "לא משנה מי משחק, אנחנו עכשיו קבוצה מלוכדת עם נשמה", קבע תיירי הנרי לאחר הניצחון על קוסטה ריקה והזכיר לכולם מה השתנה לעומת 2008. "אף אחד כאן לא מתנהג כאילו הוא מעל כל היתר". דומנק, לעומתו, החליט להזכיר לכולם שהוא גם אסטרולוג חובב. "אני בטוח שלצרפת יש מפגש עם הגורל ב-2010", אמר. "השחקנים הגיעו נטולי אגו והם צריכים להבין שהנבחרת היא מעל הכל. אם הפעם זה לא יקרה, אני אצטרך אקדח". דומנק, שחקן התיאטרון לשעבר, יכול עכשיו רק לקוות שהאקדח שהופיע במערכה הראשונה לא יירה במערכה השלישית.