מכבי כבר לא שלנו

דיוויד פדרמן קם מכיסאו ופנה לגור שלף. "תגיד להם להישאר כאן", פקד הבוס, ושלף הנהן. שתי דקות וארבעים שניות לסיום המשחק ביצע גיא פניני את העבירה החמישית שלו, ואפילו פדרמן – השועל הוותיק, שכבר חזה בכל הנסים שהתרחשו בהיכל – זרק מגבת לבנה.

יודע אדם נפש בהמתו, ומי כמו פדרמן מכיר את הלך רוחם של אנשיו ברגעי משבר שכאלו ונטייתם לנוס אל חדרי ההלבשה עם הבאזר האחרון. מכבי אלקטרה ספגה נזק תדמיתי כבד מספיק בשנה החולפת; כמה שכואב לראות את עמית גל וחיים אוחיון חוגגים אצלך בסלון, עדיף לכבד את כללי הטקס, להמתין להענקת הצלחת לאלופה החדשה, ולא להוסיף שמן לבערה התקשורתית שמאיימת לכלות את שאריות הרספקט שנותר למועדון הזה.

מה גם שבכל זאת, בצד המנצח לא עמד איזה אלפסי אחד מנתניה; היה שם, כמו שאוהב שמעון מזרחי להכריז בפאתוס, "בשר מבשרו של המועדון". אותו בשר שנטחן פעם אחת בידי מטחנת הנפשות של מכבי; בשר שחזקה עליו כי ייטחן שוב בעתיד.

החבורה העליזה מהצפון רקדה עם הצלחת הענקית במרכז המגרש. פארגו עשה סלטות, דאוול הכה את עצמו על הראש, מקל מירר בבכי, כדיר העדיף להתמזמז עם החברה (מבין אותו).

תותחי הקונפטי הרעישו. גשם של סרטים כחולים נחת על ראשי החוגגים, גם על ראשיהם של המפסידים מתל אביב, שנעמדו מבוישים בצד הבמה המאולתרת. כבוד היו"ר הסתובב ביניהם בפנים נפולות, כאשר מידי פעם הוא משגר מבטים דיכאוניים אל עבר החבורה האדומה שבעבר המגרש השני. שחקניו של מזרחי הרכינו ראש, משל היו ילדים נזופים, ונזהרו שלא ליצור עימו קשר עין. באותו רגע הם היו האנשים הבודדים והעצובים ביותר בעולם.

גם פיני גרשון עמד שם, מרוחק. הוא נמנע מלנחם את האנשים שקלונם עליו. בשנה שעברה ליהג גרשון על הרשימה ה"לא מכובדת" של מאמני מכבי לדורותיהם שהפסידו אליפות. והנה הוא כעת – חבר חדש, חבר של כבוד, ברשימה הכוללת את יעקב אדלר ואלי קנטי ואת צביקה שרף. ולפתע נראה גרשון אדם אחר; ההילה שמעל ראשו התפוגגה. מעגל שנפתח לפני עשר שנים בדיוק, עם ההעפלה באפריל 2000 לגמר היורוליג בסלוניקי, נסגר כעת. הנה נלקחות ממנו הכנפיים וגרשון שב להיות בן-אנוש.

גרשון שב לחברת בני האנוש כי את המשחק הפסיד על הפרקט, בנוק-אאוט מקצועי. בניגוד לאמונה הרווחת, עודד קטש לא נדרש לאלמנטים פראנורמלים כדי לזכות באליפות הזו. ולכן איש לא הזכיר בסיום את השורש ג.נ.ב; גלבוע/גליל עלתה אמש למגרש כשווה בין שוות, ללא רגשי נחיתות, והוציאה לפועל ברמה הגבוהה ביותר.

במכבי ידעו שגליל זורקת יותר שלשות מכל קבוצה ישראלית אחרת, ושהמפתח החשוב ביותר הוא הורדת אחוזי הקליעה שלה מבחוץ. גרשון ידע שפארגו הוא הקו האחורי, שכדיר מועד לעבירות ושרנדל הוא הלב של הקבוצה הזו. הכל היה ידוע, ובכל זאת, גליל שיחקה בהיכל כמו בעלת הבית. המחצית השנייה שלה הייתה פנומנאלית – היא הסתיימה בתוצאה 27:48, או לחילופין, ב-12:68 בנקודות מדד.

אנדרו ויז'נייבסקי היה האחרון לעזוב את חדר ההלבשה של מכבי. עיניו עוד היו אדומות מהדמעות שהזיל קודם לכן. "במחצית הראשונה הובלנו, אבל צריך להודות – בשום שלב של המשחק לא היינו הקבוצה הדומיננטית", הודה.

דיברנו איתו על הקריסה המנטאלית של מכבי. נדמה, אמרנו לו, שמשהו נשבר בכם לאחר ההפסד הביתי לפרטיזן בלגרד. לא באמת הצלחתם להתאושש ממנו. "אני מסכים שזה לא טבעי להמשיך לשחק אחרי שהודחת מהמפעל החשוב ביותר עבורך, אבל אתה מקצוען", השיב בגילוי-לב. "עם זאת, אני חושב שזה לא רק עניין פסיכולוגי; נפגענו מאוד מהפציעה של לאזמה. אחרי השחרור של לאמפה והפציעה של לאזמה, נותרנו עם קו קדמי חלקי מאוד. לאורך רוב העונה לא היה לנו משחק פוסט-אפ. קשה לשחק ככה כדורסל".

ויז'נייבסקי כנראה לא יישאר כאן בעונה הבאה. גם לא לאזמה, פישר ואנדרסון. רק לצ'אק איידסון חוזה לעונה נוספת. לפני שעות אחדות ערכה מכבי קוקטייל לסיום העונה במלון קרלטון. בשנה שעברה הפך הקוקטייל לאפטר-פארטי; גם התקשורת הוזמנה לאירוע המסכם של העונה, ונהנתה משמפניה על הגג. היום הפך האירוע למסיבת פרידה עגומה. הוא נערך בחשאי, הרחק מעיני העיתונאים. אלן אנדרסון לא טרח להישאר, לאחר שהמריא הלילה לארה"ב. עבור כמעט כל הזרים האחרים היה מדובר למפגש אחרון, למזכרת.

דורון פרקינס הוא סימן שאלה גדול. לגארד אפשרות לצאת מהחוזה במהלך חודש יולי. אם העונה הרוויח במכבי 200,000 דולר נטו, הרי שבעונה הבאה יוכל לכל הפחות לשלש את שכרו. לפי חוזהו של פרקינס, למכבי תעמוד הזכות להשוות כל הצעה שיקבל בתוך 24 שעות. שוק הרכזים באירופה בעייתי מאוד כרגע, ולכן עוד לא ידוע איזו החלטה תתקבל לגביו. מכל מקום, ברור שמכבי לא תוציא סכומים דומים על שחקן ספסל; אם פרקינס אכן ישודרג, בגדול, זה יהיה סימן מובהק לכך שבמכבי מייעדים לו תפקיד מרכזי.

אפרופו רכזים: מכבי כבר פנתה רשמית, כפי שפרסמנו, לרוקו לני-אוקיץ'. השחקן דרש מיליון וחצי דולר נטו לעונה, והמגעים בין הצדדים הושהו בשלב-זה. אם לא תצליח לאתר רכז ברמה גבוהה, לפרקינס או ויז'נייבסקי סיכויים סבירים להמשיך עונה נוספת במועדון. הבעיה עם ויז'נייבסקי היא עלותו הגבוהה: בעונה הבאה היא אמורה לתפוח ל-1,160,000 דולר ברוטו. איידסון יעלה למכבי 1,220,000 דולר ברוטו.

דיוויד בלות'נטאל (330,000 דולר נטו בעונת 2010/11) וגיא פניני (380,000 דולר נטו) ימשיכו בוודאות. מה יהא על יניב גרין? הרבה תלוי, כך מסתמן, בזהות המאמן הבא. לשחקן ולקבוצה אופציית יציאה מהחוזה כבר בקיץ הקרוב, אולם גם אם יעזוב, תהיה מכבי מחויבת להשלים את שכרו (480,000 דולר נטו). קשה להאמין שגרין ימשיך אם חוזהו של פיני גרשון יכובד. אם יתבצע מהפך בצוות המקצועי, סיכוייו של גרין להמשיך יעלו פלאים. דרק שארפ מסיים חוזה. אם לא יאריכו בעונה נוספת, יצטרף אל הצוות המקצועי.

ומי היה מאמין שהשורה הבאה כלל תעלה על הכתב: עתידו של פיני גרשון עודנו לוט בערפל. גרשון מחזיק בחוזה כבד לעונה הבאה, אך גורמים בקבוצה מעידים על משבר של ממש בינו ובין חלק מחברי ההנהלה. התנהלותו של גרשון לא קונה לה תומכים רבים בקרב הבעלים. מעבר לאובדן הדרך ברמה המקצועית, במכבי היו עדים לאיבוד השליטה של גרשון על חדר ההלבשה. יש גורמים במערכת שמבינים כעת כי גרשון הוא אולי לא הדמות שתוכל להוציא את המועדון לדרך חדשה.

הבעיה היא שהשתחררות מעולו של גרשון תעלה לקבוצה כסף רב, שלא מצוי ברשותה כעת; כ-1.4 מיליון דולר ברוטו, ליתר דיוק. וזה עוד לפני שדיברנו על הפיצוי הכספי לשרון דרוקר, שמחזיק גם הוא בחוזה לעונה נוספת, ועוד לפני שלקחנו בחשבון את עלותם של צוות המאמנים החדש (בלאט-שמיר? בלאט-דרוקר? קטש?). לצערה, אין למכבי את הלוקסוס לבזבז 2.5-3 מיליון דולר על צוות מקצועי בעונה אחת.

בימים הקרובים תתכנס הנהלת הקבוצה, ותעסוק קודם כל באיוש עמדת המאמן. בניגוד לפרסומים, לגרשון סיכויים סבירים להמשיך בתפקיד. חשוב להזכיר כי עדיין מדובר במאמן המנוסה ביותר שבנמצא, בג'וקר השיווקי הגדול ביותר של המועדון, ובמי שבשנה וחצי מאז שובו למערכת ריכז בידיו את כל המפתחות הניהוליים והיה מעורב בכל צעד שביצע המועדון, גם ברמה המערכתית. וכמובן, להמשך שיתוף הפעולה עם גרשון יתרון פוטנציאלי נוסף: בעונה הבאה, לראשונה זה הרבה מאוד שנים, לגרשון יהיה מה להוכיח. אין ספק שהוא יעבוד קשה מאוד על-מנת למחוק את הכתם שהותירה העונה הזו על הרזומה שלו.

מכל מקום, ברור שעד שלא תוכרע זהות המאמנים, יוקפאו כל המגעים עם שחקנים זרים – לרבות מילאן מאצ'וואן, פורוורד ורסאץ' הסרבית, עימו הייתה מכבי קרובה לסיכום.

מועדון הכדורסל מכבי תל אביב יוצא מהעונה הזו במצב צבירה שונה לחלוטין מכפי שנכנס אליה. זה הרבה מעבר להתאבדותו של מוני פנאן ואובדן התמימות הציבורית; יותר מהנדידה ההיסטורית של שידורי משחקיה ביורוליג לערוץ נישה; מעבר להתפוגגות ערכי היסוד עליהן מושתת המועדון, כמו הקוליגאליות בין חבריה כלפי פנים או החשאיות והסודיות כלפי חוץ. כל הטאבואים נפרצו – אולם לא זו הנקודה.

מכבי מאבדת את אחיזתה בציבור. זוהי אבולוציה טבעית; איש לא מתכחש לתסיסה הגוברת כלפי הגוף הארכאי הזה. בקיץ 93' דיברו על דובדבנים, אולם איש לא האמין בשינוי של ממש. היה מדובר בהחלקה נקודתית; האח הגדול פשוט היה מקושר וחזק מדי.

שהרי האירוע בו חזינו אמש אינו מנותק מן האירועים שקדמו לו בשנים האחרונות. הוא אינו מנותק מאובדן התארים הסיטוני, מאובדן הדרך הניהולית, מאובדן המתודה. רוחות חדשות מנשבות כעת; 17 שנים חלפו מאז אותה אליפות היסטורית בה זכתה הפועל גליל עליון, ואולי היום אפשר להכריז, בפה מלא, בפעם הראשונה: הכדורסל הישראלי – כולנו – מוכנים למהפך.

ohad@walla.net.il