את אחד מהמשפטים המפורסמים ביותר שלו במהלך 11 שנות כהונתו כמאמן נבחרת אנגליה, טבע אלף ראמזי מיד בתחילת הדרך, אחרי שמונה ב-1962 (והחל לעבוד ב-1963), אז קבע בנחרצות ש"אנחנו הולכים לזכות במונדיאל הבא". אבל ההתחלה לא בישרה על הבאות.
כבר במשחקו הראשון של המאמן על הקווים, הובסה נבחרת שלושת האריות 5:2 על ידי צרפת במוקדמות יורו 1964 ולאחר מכן הגיע הפסד 2:1 לסקוטלנד בטורניר הידידותי "אליפות בריטניה". באנגליה החלו לתהות על כדאיות את המינוי, אלא שכשלוש שנים לאחר מכן כל המבקרים אכלו את הכובע, כשראמזי הגשים את התחזית של עצמו ואנגליה זכתה בגביע העולמי היחיד בתולדותיה.
44 שנים אחרי שאנגליה ניצחה את מערב גרמניה 2:4 בגמר המונדיאל, עדיין זוכה כל מאמן שעומד על הקווים שלה להשוואה כזו אחרת, בזמן כזה או אחר, לאלף ראמזי. על אף שלא היה האדם המבריק ביותר, או הטקטיקן המושלם, המורשת של "הגנרל" חיה, נושמת ובועטת באנגליה וגם כל מי שנולד הרבה אחרי שנת 1966, מכיר את סיפורה של הנבחרת ואת זה של האיש שהוליך אותה לזכייה.
פסלים של ראמזי ניצבים בוומבלי ומחוץ לאצטדיון פורטמן רואד באיפסוויץ', עיר בה גם קרוי רחוב על שמו ואלן בול, ששיחק תחתיו באותה נבחרת אנגלית ב-1966, אף אמר פעם ש"אלף ראמזי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה אי פעם לכדורגל האנגלי". איך זה בעצם קרה?
סין קונרי
אלף ראמזי החל את קריירת המשחק המקצוענית שלו רק בגיל 24 ובשנת 1949 עבר מסאות'המפטון לטוטנהאם. בצפון לונדון החלה הפריחה. בתוך שנתיים שותף המגן הימני, שכבר אז זכה לכינוי "הגנרל" בזכות הופעתו הסמכותית, לעליית ליגה של התרנגולים ולזכייה באליפות ועד שפרש ממשחק, צבר 32 הופעות במדים הלאומיים, כולל במונדיאל הראשון של אנגליה, ב-1950.
ב-1955 מונה למאמן איפסוויץ' ועם הזמן החל לבצע מהפכות. אצל ראמזי הפך ה-4:4:2 המסורתי למעט שונה, כששני הקשרים ששיחקו באגפים הרבו לתקוף דווקא דרך האמצע, שיטה בה השתמש מאוחר יותר בנבחרת, זכה לביקורות קשות, אבל זכה בגביע העולמי כשלמערך שלו בנבחרת הודבק הכינוי "The Wingless Wonders". כבר בשנה השנייה שלו הוליך את הטרקטור בויס מהליגה השלישית לשנייה וב-1961 קפץ מדרגה עם עלייה לליגה הבכירה.
ב-1962 הפכה איפסוויץ' לקבוצה השנייה בהיסטוריה שעולה ליגה ומיד זוכה באליפות. ראמזי היה שם לפני כן כשחקן, כעת הוא עשה זאת כמאמן. למרות שהפך לאגדה חיה באיפסוויץ', ראמזי לא הסתפק ברום מעמדו וכשהגיעה ההצעה לאמן את הנבחרת הלאומית, הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים וכאמור הצהיר שישאיר את הגביע העולמי באנגליה בעוד כמה שנים.
למרות אותה הצלחה כבירה עם איפסוויץ', המינוי של "הגנרל" לנבחרת אנגליה הפך אותו למושא לביקורות קשות ולא פעם אף לבוז. את שלוש השנים שקדמו לטורניר העולמי, ניצל המאמן לא אחת לניסיונות וניסויים שלא תמיד עלו יפה, אבל כן נבחנו תחת זכוכית מגדלת. כשהעביר פעם את בובי צ'רלטון לשחק מתחת לחלוצים, התקשורת חתכה אותו וכך קרה אחרי כל הפסד לפני 1966.
עבור המבקרים ראמזי שימש מטרה קלה. המבטא הקוקני הכבד שלו הפך לקאלט, הוא נחשב לאדם נטול חוש הומור ועל פי אחד מהסיפורים שהעיתונאים כל כך נהנו לכתוב עליו, הוא לקח פעם את שחקני הנבחרת לביקור בסט הצילומים של אחד מסרטי ג'יימס בונד וקרא לשון קונרי "סין" מכיוון ששמו מאוית Sean. היחסים של המאמן עם כלי התקשורת ידעו בעיקר מורדות, אבל כדי לזכות בגביע העולמי הוא לא היה צריך עיתונאים. היו לו את השחקנים והם היו מוכנים לעשות הכל עבורו.
אף אחד לא צחק
ראמזי היה מאמן קשוח, שהעביד את שחקניו קשה במגרש האימונים ודרש מהם משמעת גבוהה, אבל גם ככזה שידע להעריך עד תום את מי שנתן ונלחם. אצל "הגנרל" לא היו כוכבים ולא היו שמות, לא בובי צ'רלטון ולא ג'ימי גריבס. מי שלא יישר קו, איבד את מקומו. "המשמעת הייתה הדבר הכי חשוב בשבילו", סיפר פעם צ'רלטון, "לא הייתה לו בעיה לבקר אותך מול כל הקבוצה, או אם עשית טעות להביך אותך מול כולם".
בהזדמנות אחרת סיפר רודני מארש: "בפעם האחרונה שראמזי זימן אותי לנבחרת, לפני המשחק הוא ביקש מאיתנו לעבוד יותר קשה מאשר באימונים באותו זמן. הוא אמר לי 'רודני, אני שם עלייך עין ואם לא תשקיע אני אוציא אותך במחצית'. עניתי לו: 'אלוהים, במנצ'סטר סיטי אנחנו מקבלים במחצית כוס תה ותפוז'. אף אחד לא צחק. זו הייתה ההופעה האחרונה שלי בנבחרת".
מצד שני, מי שהוכיח למאמן שהוא מוכן לירוק דם במגרש האימונים ובמשחקים, זכה לאמון מלא. והיו לא מעט כאלו. "היו לנו שחקנים מצוינים שהיה להם דבר אחד במשותף - אלף ראמזי. לזהות שחקנים טובים זו לא בעיה, מה שקשה זה לזהות את האנשים עם האישיות הנכונה ומהם לבנות קבוצה. זו הייתה המעלה הגדולה ביותר של אלף", אמר ג'ף הרסט, שכבש שלושער בגמר נגד מערב גרמניה, כולל את אותו שער שנוי במחלוקת בו לא היה ברור אם הכדור עבר את קו השער.
אנגליה מודל 1966 אכן הייתה נבחרת ממושמעת, שעם קו אחורי שכלל את השוער גורדון בנקס ואת הבלם בובי מור, השחקן הגדול בתולדות הכדורגל האנגלי לדעתם של רבים, לא ספגה ולו שער אחד עד חצי הגמר. במשחק על התואר השוותה מערב גרמניה ל-2:2 בדקה ה-90 והשחקנים האנגלים התכוננו לתדרוך לקראת ההארכה, כשאת רבים מהם אוחזת לפתע בהלה. אבל על פי הסיפורים, ראמזי פשוט שכנע אותם שהם הולכים לזכות.
נובי סטיילס, שבסוף המשחק מירר בבכי ואמר למאמנו: "עשית את זה אלף! בלעדייך לא היינו כלום", סיפר שנים לאחר מכן ש"בגלל שראמזי היה כל כך נאמן אלייך, אתה הייתה מוכן לרוץ בשבילו גם לתוך קיר לבנים. כולם, לא רק השחקנים. לפני המשחק נגד ארגנטינה התכוננתי בחדר ההלבשה ופתאום הרולד שפרדסון (עוזרו של ראמזי ש.ב) תפס אותי בצוואר, דחף אותי לקיר ואמר לי 'שלא תעיז לאכזב את אלף'".
והשחקנים שאלף בחר אכן לא אכזבו אותו. אחרי שהפך לראשון והאחרון שעולה ליגה ומיד זוכה באליפות אנגליה גם כשחקן וגם כמאמן, הפך ראמזי למאמן הראשון והאחרון שמוליך את אנגליה לזכייה במונדיאל. ב-1974 רשם סוף עגום לפרק הלאומי עם כישלון להעפיל לגביע העולמי בגרמניה, פיטורים אחרי 11 שנים על הקווים ופיצוי כספי בסך 8,000 ליש"ט. מאז מאמנים וראשי התאחדות באו והלכו, שחקנים פרצו ופרשו והמורשת של אלף ראמזי עדיין כאן.
