פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        המנדט הסתיים

        בית"ר ירושלים נמצאת על סף היעלמות ממפת הכדורגל. היו"ר איציק קורנפיין, שנהנה עד היום מתמיכה בלתי מסויגת של הקהל, חייב לשנות דפוסי פעולה, אחרת ייזכר לדורות כמי שאחראי על המפולת. ורק אל תערבבו בין התקיפה המכוערת שלו למצוקת המועדון

        בסוף השבוע הקרוב יתפרסם במקומון "זמן ירושלים" ראיון עם סבסטיאן ואסקז, הזר האורוגוואי הכושל של בית"ר בעונה האחרונה. אחת השאלות שהופנו אליו נגעה לשלד הצעיר של בית"ר, שיצטרך לסחוב את הקבוצה בעונה הבאה. "יש כאן הרבה צעירים מוכשרים אך בלי ביטחון", גיחך ואסקז. "הם צריכים לשחק עונה שלמה בתפקיד הטבעי שלהם ולקבל ביטחון ולא את כל היו-יו הזה. הרי לקבוצה אין כסף וכולם מדברים על כך שהצעירים האלה הם כל מה שיישאר לבית"ר בשנה הבאה, אז איפה ההיגיון? הורגים להם את הביטחון והם כל כך לא מאושרים ולא נהנים בקבוצה שזה עצוב. איש מקצוע שמסתכל קדימה רואה שלבית"ר יש צעירים עם עתיד גדול והיא חייבת להשקיע בהם, אחרת הם יברחו לה ברגע שהם יוכלו. קובי מויאל, אבי ריקן, חן עזריאל, דן איינבינדר. הם רק חסרי ניסיון וביטחון, אבל הם לא פחות טובים ממה שיש במכבי תל אביב ומכבי חיפה. יש עוד שלושה-ארבעה צעירים בעלי פוטנציאל, אבל כולם נראים לא מרוצים בבית"ר ולא מרגישים שמאמינים בהם. מישהו בבית"ר חייב להתעורר ולעשות תכנית בכדי להחזיר להם את הביטחון והאמונה".

        ואסקז התייחס גם לאווירה סביב המועדון ולאוהדים. "אליי באופן אישי הם היו נחמדים, אך בגדול זה קהל מתוסכל. הם כמעט ולא שרים וכל הזמן צועקים על השחקנים ומלחיצים אותם. אני לא יודע עד היום אם הקבוצה מתסכלת את הקהל או הקהל את השחקנים, אבל מה שבטוח זה שהשחקנים לא אוהבים את הקהל. הם יותר לחוצים מהם ומהדרך בה יגיבו, ולא נהנים מהתמיכה שלהם. באחד המשחקים לפני שעלינו לחימום הסתכלתי למגרש ואמרתי לכמה שחקנים שהאיצטדיון ריק, אז אחד מהם ענה לי: "מצוין, ככה לא יהיה מי שיקלל". חבל, כי הבנתי שלאורך כל השנים היה לבית"ר קהל חם שעושה אווירה עוינת בעיקר לקבוצות היריבות, אך אני לא זכיתי לראות את זה. כנראה זאת עונה מקוללת למועדון".

        איציק קורנפיין יושב ראש בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        "כנראה זאת עונה מקוללת למועדון". קורנפיין (צילום: ברני ארדוב)

        הכתם הצהוב

        ואסקז הוא בסך הכל שחקן זר שהגיע להעביר כאן כמה חודשים כדי להתפרנס, אבל בזמן הקצר שהיה הוא הצליח להבין לא מעט על הבעיות שחונקות את בית"ר ירושלים. נכון לעכשיו, יו"ר המועדון, איציק קורנפיין, מתקשה לעצור את התהליך השלילי אליו נגררה בית"ר ירושלים, תהליך שכולל איבוד נכסים על הדשא, ביציע, בתשתיות ובאופקים המקצועיים. עליו יהיה לקבל החלטות קשות כדי שהזרים הבאים שיבואו לקבוצה גם יבחרו בעין מיומנת יותר וגם יחזרו עם התרשמות טובה יותר. עליו להתחיל לקבל החלטות קשות, אחרת הדעה לפיה "איציק דואג רק לאיציק" ושהוא קודם כל שומר על תפקידו ואחר כך על בית"ר, תהפוך לדעה הרווחת.

        המקרה המביש בו הותקף על ידי עשרות אוהדי בית"ר בתום גמר גביע המדינה לנוער, העיד בין השורות גם לא מעט על ההתנהלות של קורנפיין. התופעות החולות האלה קיימות בבית"ר הרבה מאוד שנים וקורנפיין לא עשה מאמץ אמיתי למגר אותן, ואף חיזק בהתנהלותו את "לה פמיליה" והאוהדים הקיצוניים והגזעניים. אך ביום שזה הגיע אליו, קורנפיין ובית"ר שידרו טון מלחמתי ורמזו לשינוי פאזה בגישה כלפי החלק הבעייתי ביציע. מאוחר מדי. אותו חלק בעייתי ביציע הוא החלק החזק והתומך של קורנפיין ומה שנותן לו את הגב לעשות ככל העולו על רוחו כבר תקופה ארוכה, ובמידה והיו"ר יתנער מהם הוא יצטרך להתמודד עם הקהל השפוי, הריאלי והחכם יותר של בית"ר, שראה את אותו חיבוק בין הצדדים. אותו קהל שפוי יעמוד לצידו של היו"ר רק כאשר הוא ינהל מלחמה אמיתית נגד הגורמים שמכתימים את שם אוהדי בית"ר באשר הם, וספק אם קורנפיין ירצה לצאת למלחמה כזו באמת.

        המשל הכחול

        ההסבר השכיח בכלי התקשורת לאותה תקיפה מכוערת של קורנפיין היה, כביכול, חוסר עזרה של היו"ר לאותו קומץ מול המשטרה. הכעס על התנהלות הקבוצה ועל אווירת מכירת החיסול היה שולי ודי נסתר, באופן לא מפתיע. הרבה יותר קל להסית את הדיון לעבר בקשות מופרכות של אוהדים שמקומם מחוץ למגרש הכדורגל. מתחת למחבוא מסתתר מירמור לא קטן על יו"ר שהמנדט שלו נובע אך ורק מהקהל (לבית"ר אין ממש בעלים מתפקד), אך מתקשה להעמיד פתרונות למצב המסובך ונע בין אדישות לבינוניות.

        עכשיו יו"ר בית"ר מנפנף במיני הישג עם הסכם הסרת העיקולים בו היה מעורב, אך עדיין השורה התחתונה שלו לא מספקת: מעט מדי ובטח מאוחר מדי. עדיין בית"ר צועדת לעבר מכירת שחקנים די מאסיבית, מצב שמזכיר מאוד את מה שהתרחש בממלכה של לוני הרציקוביץ' בתחילת העשור, שהחליט אז שמכבי תל אביב שלו תחיה רק על פי הכנסותיה. הבעיה של הרציקוביץ' הייתה שהוא היה תקוע עם החוזים של אבי נמני וטל בנין בעלות של כ-13 מיליון ש"ח בשנה, ובמידה והיה משלם אותם, לא היה נשאר סגל והקבוצה הייתה צריכה לוותר על מרבית שחקניה. מה עשה הרציקוביץ'? פשוט מאוד. במקום לפרק את הקבוצה הוא פשוט פרס את ההתחייבויות לשני השחקנים על פני ארבע שנים, כך שעלותם הכבידה על המועדון בסכום של כשלושה מיליון ש"ח בעונה אך עדיין איפשרה לו לנהל קבוצה באופן תקין עם סגל מכובד.

        בבית"ר ירושלים המצב הפוך - סך ההתחייבויות של בית"ר לשחקניה תחת חוזה או כאלה עם אופציות לעונה הבאה הוא כ-16 מיליון ש"ח. איציק קורנפיין רוצה לנקות את השולחן כאן ועכשיו, אבל המחיר יהיה ויתור על נכסים שהושגו בעמל רב. נכסים שאין כאלה בשוק. נכסים שלוקח לפחות חמש שנים לטפח. גם אם יקבל שני מיליון דולר על יצחקי ושני מיליון דולר על ורד, אם האחרון יימכר כמובן, לא מחכים לו בשוק תחליפים ראויים. בית"ר אמנם תמשיך להתקיים, אבל לא בכבוד רב והחור השחור שייוצר יזכיר לא מעט את החור השחור שנוצר בתקופת מאיר פניג'ל, אז לקח הרבה מאוד שנים לגדל כוכבים כמו ברק יצחקי.

        החור השחור

        קורנפיין חייב להיות ישר עם עצמו ולהחליט האם הוא האיש שמסוגל למנוע את השממה הזו. אחרת, אולי עדיף לו להעיר את כל הגורמים שבית"ר יקרה להם, ולומר להם: לבד, אני לא מסוגל להוציא ספינה כזו גדולה מהבוץ. בית"ר על המסלול להתרסקות מקצועית, וזה לא הוגן שאהיה חתום על זה לבד. שנת הבנייה, או שנת המעבר, עליה הכרזתי בתחילת העונה הקודמת, נכשלה בגדול, ועם הצעירים האלה אי אפשר לצאת למלחמת קיום, ויש חוסרים אדירים בעמדות מסוימות שיצריכו אותי לבזבז את הכסף שאקבל על יצחקי ותמוז על שחקני רכש בינוניים שרגילים למלא את החורים. כל עוד קורנפיין לא מצהיר זאת בפני האנשים הנכונים, הוא לא יוכל להתחמק מהתוצאות הסופיות.

        כל אותן שאלות עולות גם אצל השלד הצעיר, שלא ממש התקדם העונה. חלקם חוששים מהעונה הקשה שמצפה להם, כשהם יודעים שהסתבכות בתחתית יכולה להיות לא נעימה בזכות הקיזוז שיימשך בעונה הבאה. כשהם זוכרים את האדישות, לטענת חלקם, אותה הפגין היו"ר נוכח הבעיות שצצו בגזרתם במהלך העונה. חלק מהצעירים, למשל, הרבו להתלונן על המאמן יצחק שום, אך היו מי שדאגו להעביר מסר לשחקנים הוותיקים כי הצעירים הם המדליפים והייתה תקופה מסוימת שממש נוצרה מלחמה נגד הצעירים. גם לאוהדים שסביב המועדון הועבר מסר דומה ואותה חבורת צעירים ספגה קללות והכפשות ללא הפסקה מהיציע, מבלי שאף גורם במערכת יגבה אותם באמת. למזלם של הצעירים, הקבוצה הייתה כל כך חלשה שכולם התעסקו ביצחק שום.

        הדברים של סבסטיאן ואסקז בתחילת הכתבה כוונו בעיקר לנקודה הזאת, לפיה רק אריאל הרוש מוכן לקראת המשימה הקשה שמצפה לצעירי בית"ר בעונה הבאה. "התחושה היא שאת אף אחד, כולל קורנפיין, לא מעניין אם נהיה פה בעונה הבאה או לא. אין כסף, אז אומרים הם כבר פה, הם זולים ואיתם נוכל לשרוד. אין אמון אמיתי וכרגע התחושה היא שאנחנו רק ממלאים חור שנוצר. קח לדוגמה את המו"מ עם מלמיליאן? אורי מאמן מצוין, סמל, אך אם באמת היו בונים על הדור הצעיר אין בכלל שאלה שגיא עזורי הוא המאמן המתאים. הוא מכיר כל שחקן ושחקן מהיסוד, יודע איך להוציא ממנו את המקסימום ותפור כמו כפפה לכולנו. אבל כמו שאמרתי לך, אנחנו לא באמת העתיד אלא ממלאים חור".

        והחור הזה רק גדל בשנתיים שקורנפיין מנהל את בית"ר. הוא מנשים את המועדון, מצליח לעזור לו לשרוד, אבל החור מסביב רק גדל. בלי מהפכה אמיתית שכוללת מציאת בעל בית, שינוי אוירה בקהל, שיפוץ הסגל והתדמית, ייקח הרבה שנים לתקן את הנזק הזה.