פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כל אחת יכולה

        שתיהן מוכשרות, אך סובלות מחוסר יציבות שהופך את חצי הגמר לפתוח. דני פרנקו מנתח את האפשרויות של ירושלים וגלבוע/גליל

        המשחק בין ירושלים לגלבועגליל הוא משחק פתוח לחלוטין. לירושלים היו משחקים טובים השנה, אבל לצד זה היו לה גם הרבה משחקים שהיא לא הבריקה. תצוגה טובה או רעה של ירושלים נקבעת במידה רבה על פי הרמה של הגארדים. בעניין הזה, בראש ובראשונה, טרה סימונס הוא סימן שאלה. בכלל, מה שמאפיין את ירושלים זה חוסר יציבות. סימונס, תומפסון ויוגב אוחיון הם שחקנים שלאורך העונה ירושלים לא ידעה מה היא תקבל מהם. במקרה של סימונס ותומפסון מדובר בשני זרים מהיותר איכותיים שיש בליגה, אבל כאלה שלא הראו יציבות. בירושלים ירצו לראות אותם במיטבם.

        גם גלבועגליל עברה תהפוכות השנה. העונה היה נראה כאילו בניגוד לשנים אחרות גליל לא מצליחה להתקדם. במשך שנים גליל עשתה שינויים באמצע העונה, ובעצם התחילה את הסיבוב השני עם קבוצה כמעט חדשה, ודווקא השינויים האלה גרמו לה להגיע לשיא בזמן. הפעם נראה שהקבוצה לא הייתה בשיא מאז פתיחת העונה והתחושה היא ששחקנים נתקעו. בפלייאוף מול אשקלון גליל באה עם הגב לקיר ועם הרבה יותר חששות לעומת שנים עברו. למזלה, אשקלון לא הגיעה מנטאלית לסדרה והיא טיילה.

        מגלבוע/גליל ראינו בפלייאוף יכולת משכנעת ומירושלים דווקא פחות, ועדיין קשה להסיק לגבי המשחק הקרוב. שתי הקבוצות תלויות באחוזי קליעה גבוהים מחוץ לקשת, למרות שנראה שהגליל קבוצת קליעה טובה משלוש, האחוזים של ירושלים מהטווח הזה טובים יותר. ירושלים הוכיחה שביום נתון היא יכולה לנצח גם בוולנסיה. גליל הוכיחה שהיא יכולה לתת פייט לכל קבוצה בכל ערב. ירושלים מגיעה למשחק קצת יותר לחוצה ועם יותר ציפיות מאשר גלבועגליל. לגליל, עם האנרגיות והביטחון מסוואן, מקל ופארגו אולי יש יתרון כלשהו, אבל חוסר העקביות מעמיד את הסיכויים של שתי הקבוצות על 50:50.

        הכל יקום וייפול על הגנה והתעלות של שחקנים

        דווקא גלבועגליל קבוצה יותר עמוקה. לירושלים יש בעיה בישראלים. בזמן שנעימי משחק מצוין וקוקיה נותן עונה מצוינת, ושניהם בולטים מאוד בירושלים, שרון ששון נעלם ויוגב אוחיון סובל מעליות וירידות. עם החוק הרוסי, לגליל יש יתרון עם העומק. אנשים לא מדברים על זה, אבל ירושלים שיחררה זר, ועכשיו יש לה חמישה זרים, בכך היא מצאה יותר סדר והיררכיה בקבוצה. בגליל לעומת זאת יש שישה זרים, משהו שלא ראו שם אף פעם. יהיה מעניין לראות האם הם יכולים לבוא לשבוע כזה עם שישה זרים וביטחון, שיכולים להפיק את המרב מהפוטנציאל שלהם. לא כל שחקן ולא כל קבוצה יכולים לעשות את זה.

        לעודד קטש יש מספר אופציות להעלות מהספסל. גוני יכול להיות אקס פקטור משמעותי, והוא הראה יכולת טובה לקראת סיום העונה הסדירה. אבישי גורדון יכול להביא ניסיון. אריק דניאלס הוא שחקן מצוין עם המון איכויות שעוד לא יצא לו להראות אותן בארץ. מי שיכול להפתיע בירושלים ולשמש כאקס פקטור הוא שרון ששון. ישראלי ברמה שלו, יכול להיות השוני במשחק הזה ולתת את היתרון לירושלים.

        האנטר הוא כביכול היתרון הבולט של ירושלים, ויהיה מעניין לראות אם היתרון יבוא לידי ביטוי. במשחק הראשון גליל הביאה שמירות כפולות עליו, וירושלים הצליחה להניע את הכדור החוצה אל הקלעים שלה, וכך ניצחה את המשחק בגן נר יחסית בקלות. יהיה מעניין לראות איך גלבוע/גליל תגיע למשחק, כי עודד, כשיטה, מגיע למשחקים עם דאבל-אפ בשמירה על פוסט-אפ. זה לא עבד מול ירושלים בפעם הקודמת, אבל אני חושב שעודד יתחיל עם זה בכל זאת. במידה שהכדור לא ייכנס פנימה, אז היתרון של ירושלים יתבטל. אני מאמין שגליל ינסו להוציא את הכדור מהאנטר כדי להכריח את ירושלים לזרוק מבחוץ.

        לגליל אין שחקן פנים ברמה של האנטר. אלישי כדיר הוא היחיד שיש לו משחק פוסט אפ כלשהו. מה שכן, יש לה שחקנים שנעים טוב בהתקפה וטובים בלקבל את הכדור בתנועה, וזה היתרון שלהם. ירושלים תנסה להציב מולם את ליו ליונס, תופמסון, אורי קוקיה ואולי אפילו שרון ששון, שיצטרכו לנסות לעצור את הפורוורדים של גלבועגליל.

        שתי הקבוצות דומות מאוד גם במבנה וגם בסגנון. מדובר על שתי קבוצות עם אוריינטציה התקפית מובהקת, שבמהלך העונה הפנימו שרק פיתוח משחק ההגנה יכול להוביל אותן למלחמה על תואר. כבר בפלייאוף ראינו משתי הקבוצות יכולת הגנתית משופרת. הזווית הפיקנטית - יהיה מעניין לראות את הדו קרב בין קטש לגודס, שני אקסים של מכבי, שבשבועות האחרונים פורסם בתקשורת כי אולי יחזרו אליה כבר בעונה הבאה.