ב-2004 קבוצת הנוער של הפועל גליל עליון עשתה את הבלתי יאמן, ניצחה את מכבי תל אביב וזכתה באליפות ראשונה בהיסטוריה. לירון צ'רנה, מעוז כחלון ויותם בליימן היו מהשחקנים הבולטים באותה עונה, אבל מעל כולם נצץ גארד צנום ומהיר בשם יוגב אוחיון. דוד אוחיון, אביו של יוגב, ידע כי כישרונו הרב של בנו יכול גם לפגוע בו במידה מסוימת. "תישאר צנוע כמו שתמיד היית, אמרנו לו, למעשה אנחנו משתדלים לשמור על פרופיל נמוך בכל התחומים בבית, לא להרגיש עם האף למעלה, אמר אז האב, "לא להרגיש 'אני מעל כולם', להרגיש שאני ביחד עם כולם. זה המסר החינוכי שאני משתדל לתת לו במצב שהיום אנחנו נמצאים בו.
והילד הפנים. עמית גל, מנהל גליל עליון, לא הסתיר באותם ימים את התלהבותו מהטאלנט הצעיר שהיה לו בידיים, אבל אוחיון, למרות רישיון בלתי מוגבל לזרוק וביטחון עצמי רב, לא חטא בגאוותנות. להפך, הוא עבד קשה ושמר על פרופיל נמוך. עונה לאחר הזכייה עם קבוצת הנוער הוא שיחק תחת עודד קטש בקבוצה הבוגרת, והפך לאחד השחקנים הדומיננטיים. אבל כשעבר ב-2009/09 לנהריה, וקיבל את המושכות להוביל את הקבוצה יחד עם מתן נאור, נראה היה כי התפתחותו נבלמה. בקיץ, כשחתם בירושלים, היה ברור שמדובר בעונת מבחן עבורו - גארד מוביל בקבוצה גדולה. למרות שסבל מפציעה, על אף היותו שחקן מלהיב ואתלטי, גם עונה טובה במדי ירושלים הותירה את אוחיון מעט בצל. כישרונו הרב והתפתחותו כשחקן עדיין לא קיבעו אותו בתודעת חובבי הכדורסל ככוכב דוגמת קטש או שפר, שבגילו כבר היו מוכרים ואהודים. נראה שהמיועד טרם הגיע אל היעד.
השתפר
בקיץ האחרון נפצע אוחיון כשהיה במדי הנבחרת האולימפית, ובהכנה למשחקי היורובאסקט במדי הנבחרת הבוגרת נקע את קרסולו והושבת. במקום לסייע לחבריו בפולין, הוא החלים בבית. המנוחה לה "זכה" גרמה לו, לשם שינוי, לעבוד קצת על עצמו במקום לעבוד עבור הנבחרות, כמדי פגרה. היתרונות הגדולים שלו גרמו לזה שהמאמנים שלו לא נגעו בחולשות שלו, אומר חנוך מינץ, אליו חבר אוחיון, ומאז הקיץ מתאמן תחתיו באופן אישי. "יש לו אישיות מדהימה, אתלטיות שלא אופיינית לכדורסלן הישראלי, גישה טובה לכדור וזהו. בכל מיני דברים טכניים לא נגעו.
בנהריה רשם אוחיון ממוצע של 32.7 דקות ב-22 משחקים בעונה הסדירה ותרם לסגולים 10.8 נקודות, 4.3 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים במשחק. תרומה מגוונת, מספרים יפים, אבל פחות ביחס למספרים שעשה העונה בירושלים, בה שיחק 11 דקות פחות בממוצע, אך תרם 8.2 נקודות, 2.1 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. "עבדנו על הקליעה, עצירה על שתי רגליים, קליעה מטווח בינוני, קליעה בתנועה, החדירות שלו היו יותר מדי צעד וחצי ולא חדירות אחרות, והכדרור שלו לא היה מספיק יעיל, מסביר מינץ את השינוי.
אם בנהריה אוחיון קלע ב-28 אחוז ל-3 ו-58 אחוז מהעונשין, הרי שהעונה הוא שיפר זאת ל-40 אחוז מחוץ לקשת ו-70 אחוז מהעונשין. "הקליעה שלו הייתה נוראית, הוא היה עילוי בנוער של גליל עליון ונתנו לו לזרוק לא נכון מבחינה טכנית. כשאתה זורק 30 פעם ואתה נכנס לכושר והכדורים נכנסים - זה סיפור אחד, אבל כשאתה צריך לזרוק 5 פעמים ב-70 אחוז, זה כבר סיפור אחר, אומר מינץ, "הוא עוד רחוק מאיפה שהוא צריך להיות.
התבגר
"יוגב, כוכב ככל שיהיה, אינו היחיד בקבוצה, יחד אתו משחקים עוד 12 ספורטאים נהדרים" הדגיש בזמנו מאמנו בגליל נתי כהן, אבל גם הוא ידע מי האחראי לעונה ההיסטורית שרשמה קבוצת הנוער ב-2004. מאז היותו נער אוחיון רגיל לנווט, להוביל, לנהל ולהיות במרכז העניינים. ירושלים הפכה אותו לשחקן ספסל. זאת לאחר שהחמיץ את ההכנה לעונה וחתם רק בסוף ספטמבר 2009, וגם משום שיובל נעימי קיבל את המושכות מהמאמן גיא גודס. אוחיון היה צריך להסתגל מנטלית למצב חדש עבורו.
ב-16 מתוך 21 משחקי הליגה ששיחק פתח על הספסל, וירושלים רשמה בהם מאזן 4:12. ירושלים הפסידה בארבעה מחמשת המשחקים בהם פתח בחמישייה. ב-14 משחקיה של ירושלים ביורוקאפ עלה אוחיון מהספסל, שיחק בממוצע 13:36 דקות ותרם 4.3 נקודות, בדרך לעונה אירופית מרשימה של הקבוצה. בפלייאוף עלה בארבעת המשחקים מהספסל וירושלים עברה את ראשון לציון. אוחיון שינה צורה: מכוכב לשחקן שישי. הוא הוכיח שאין לו אגו גדול, ויש לו רצון גדול להתמיד וללמוד, להשתפר ולהתנסות.
"לדעתי כל דבר ושינוי בחייו של שחקן מחשל אותו, אומר מאיר טפירו, שהתמודד מול אוחיון בסדרת רבע הגמר, וסבור כי הפיכתו של אוחיון לשחקן ספסל רק תרמה לו העונה. "לדעתי זה אחד השינויים הגדולים שעבר, לבוא מעמדה שאתה רגיל אליה בשנים האחרונות ועדיין לתת את המקסימום מהיכולות. אני רואה בזה כבגרות. לא הרבה שחקנים מקבלים את המעבר הזה ואז עושים עונה לא טובה. זה יהפוך אותו לשחקן מוביל בקבוצות שישחק בהן. שחקן צריך להיות מסוגל לעבור משברים ולקבל דברים שלא תמיד נוחים לו, ככה אפשר להתחזק מנטלית".
ואולי פה טמון היתרון הגדול במעבר של אוחיון לירושלים. עד העונה הכל בא לו בקלות בזכות כישרונו הרב והעובדה שלא נאלץ להזיע יותר מדי כדי לזכות בעמדת הרכז המוביל. "בנהריה היה לו מצב יותר מדי טוב והוא לא הצליח להרים את המשחק שלו, אומר מינץ, "בירושלים המצב הפוך, יש שחקן מאוד דומיננטי שמשחק איתו ויש לו משמעות מאוד גדולה בקבוצה, וזה פחות מקל עליו להיות הפוינט גארד. מצד שני, זה טוב לו - שילמד להתמודד. בעבר הוא לא טיפל בבעיות שלו בגלל זה. בירושלים שחקנים שידעו לקחת את המעמד שלהם יותר ממה שהוא ידע לקחת את המעמד שלו. הוא צריך ללמוד לקחת את המעמד ואת ההחלטות הנכונות על ומחוץ למגרש.
יוגב צריך להיות בקבוצה גדולה, הוא מתאים לירושלים והיא מתאימה למידותיו, בנהריה לא היה לו מחליף, בירושלים הוא נאבק עם פו ג'טר ויובל נעימי, אומר יעקב ג'ינו, מאמנו בנהריה, שסבור כי תהליך ההתחשלות וההתבגרות שעבר העונה הפך אותו לשחקן חד ויעיל יותר. השיפור הכי משמעותי ניהול משחק. לפעמים שופטים פוינט גארד לפי סטטיסטיקה של נקודות ואני חושב שצריך להסתכל על מספר האסיסטים ועל דברים שלא באים לידי ביטוי רק במספרים. אני לא מתרשם מזה שהוא קולע יותר לדקת משחק, אלא אשמח אם יעשה את אלה שמסביבו טובים יותר זו המשמעות של פוינט גארד".
יתקדם?
חצי גמר הפיינל פור נגד גלבוע/גליל ומי שהיה מאמנו בעבר, עודד קטש, הוא צעד נוסף בהתפתחות של אוחיון. אף פעם לא הייתה לו בעיה להתמודד עם לחץ במאני-טיים, אבל אין ספק שעליו לשפר עוד כמה אלמנטים כדי להפוך לשחקן גדול כמו שיפור הקליעה, שיפור קבלת ההחלטות במשחק עומד ושמירה על יכולת יציבה. "הבעיה היחידה אצלו היא שיש דברים שהם חדשים, אומר מינץ, "כלומר, מידת ההטמעה זה הדבר העיקרי - כמה הדברים שהוא עושה טוב יהיו מוטמעים תחת הלחץ הגדול. הוא מצליח בתקופה האחרונה להטמיע את הדברים, הוא במגמת עלייה ואנחנו נראה את זה בפיינל פור.
השאלה הגדולה היא איך תשפיע העונה הזאת על הקריירה של יוגב אוחיון. מצד אחד יש בחור בן 23, שאפתן, בוגר, קבוצתי, מתפתח, שהוכיח כי הוא חזק מנטלית ומסוגל לתרום גם כשחקן שישי או שביעי ברוטציה. מצד שני, מדובר בכישרון שהכדורסל הישראלי לא יכול להרשות לעצמו לפספס, וחייב לפתח אותו כאחד הגארדים שיובילו אותו בעתיד. "שחקן גדול צריך להתאים את עצמו לכל קבוצה, לכל מסגרת, בתנאי שיהיה שחקן שלם, שיודע ויכול לעשות הכל, ואני מצפה שיוגב יהיה שחקן שמסוגל לעשות הכל, אומר מינץ, ומייעד לאוחיון עתיד גדול יותר משחקן ספסל בירושלים, "הוא צריך להיות דורון שפר משופר, דורון שפר אתלטי, הוא מסוג השחקנים שהקבוצה תרצה לראות אותו כמנהיג שלה".
יש המיועדים מגיל צעיר להגיע לגדולות ואכן דרכם אל התהילה יחסית קצרה, קטש ושפר הם דוגמה לכך. ויש שמתגברים על מכשולים, טועמים כישלונות ונאלצים ללכת בדרך הארוכה והמפותלת שמוליכה לפסגה. כמו רביב לימונד וגל מקל, גם יוגב אוחיון שם, אבל עדיין לא שם, כלומר גארד טוב וכישרוני שעדיין צריך להוכיח את עצמו, לשבור איזה קיר בלתי נראה שיעביר אותו לחדר של הגדולים באמת. "הוא שיחק במסגרת אירופית, הוא מתפתח בהדרגה, עובד כל הזמן, רציני", מסכם ג'ינו, "אני מאוד מאמין בו, אני מאמין שהוא יכול בעתיד להגיע למכבי תל אביב וגם להיות בה שחקן מוביל".
כישרון? יש. קבוצה גדולה? יש. ניסיון? קיים. רצון ללמוד? ועוד איך. שאיפות? גבוהות. הפיינל פור הנוכחי הוא האירוע הראשון בו יוגב אוחיון יוכל למלא את סעיף "הצלחה בגדול" בקורות החיים שלו.